המזרח התיכון ועוד

מאמר
חיילי "הצבא הלאומי" (צילום: רויטרס)
17.12.2019

מהפכנים או שכירי חרב?

מיהם הכוחות הסורים שנלחמים לצד טורקיה בצפון־מזרח סוריה? ראיונות עם הלוחמים מעידים כי לא מדובר בלוחמי חופש, אלא בעיקר בצעירים ענייים שנלחמים למען האינטרסים של טורקיה ממניעים כלכליים

פלישת טורקיה לצפון־מזרח סוריה לוותה במחזות זוועה של לוחמים סורים, הנלחמים לצד הצבא הטורקי, מתעדים את עצמם מבצעים הוצאות פומביות להורג ומשמיעים קריאות המזוהות עם דאע"ש. מיהם אותם עשרות אלפי לוחמים סורים, ומה מניע אותם להילחם לצידה של טורקיה?

ראיונות ושיחות שערכתי עם לוחמים אלו מאז 2014 מעידים כי מדובר באסופה של גברים עניים, רובם המכריע עקורים מבתיהם, שחזו בזוועות ואיבדו קרובי משפחה וחברים, ומצאו את עצמם נלחמים למען האינטרסים של טורקיה ממניעים כלכליים. חלק מהלוחמים הצטרפו לפלגים האלה כדי לשדוד ולבזוז, ומי שהונעו מסיבות אידיאולוגיות, רובם מורדים לשעבר, מבינים בהדרגה כי האינטרסים של טורקיה אינם תואמים את תקוותם להפיל את שלטונו של אסד. לוחמים אחרים מבין הלוחמים האלה מתקשים להצדיק – לעצמם ולאחרים – את פעולותיהם ואת השתייכותם לפלגים בעלי מוניטין מפוקפק בקרב הסורים בכלל, ובקרב האוכלוסייה האזרחית שבה הם רודים בפרט.

אינטרסים מידיים של טורקיה

"הצבא הלאומי", מטריית־העל של הפלגים הלוחמים לצד טורקיה מאז 2016, הוקם בשל שינוי אסטרטגי בעמדתה של טורקיה ביחס למלחמת האזרחים בסוריה. בתחילת המלחמה שאפה טורקיה להביא להפלתו של אסד. אולם לאחר התערבותה של רוסיה במלחמה, בשלהי 2015, התערבות שהטתה את מאזן הכוחות לטובת המשטר, הגבילה טורקיה את שאיפותיה להגנה על אינטרסים מיידיים יותר, ובראשם המאבק ב"יחידות הגנת העם" (YPG), הזרוע הסורית של ה־PKK – ארגון הגרילה הכורדי הפועל בטורקיה משנות השמונים. טורקיה נחרדה מהשותפות בין ארצות הברית ל־YPG מספטמבר 2014, שותפות שאפשרה לכוח הזה, ולמיליציות ערביות הכפופות ל־YPG, לשחרר כשליש משטח סוריה משליטת דאע"ש.

המבצע הראשון של הפלגים הכפופים לטורקיה נערך באוגוסט 2016. במבצע זה פעלו הפלגים לצד הצבא הטורקי לשחרור אזורים ליד הגבול הטורקי שהיו בשליטת דאע"ש, ובה בעת סייעו למנוע מה־YPG ליצור רצף טריטוריאלי בין האזורים מנבג' ועפרין שבמחוז חלב. המבצע השני, בינואר 2018, כבר תקף את ה־YPG תקיפה ישירה בעפרין. מבצע זה הביא לבריחתם של מרבית התושבים הכורדים המקוריים של האזור, והפלגים יישבו בו עקורים ערבים מאזורים שנפלו לשליטת המשטר הסורי במהלך 2018. בעקבות השינוי הדמוגרפי הזה, מרבית תושבי האזור היום כבר אינם כורדים. המבצע האחרון, שהחל באוקטובר 2019, הביא להשתלטות הפלגים על מאות קילומטרים ריבועיים בצפון־מזרח סוריה ולעקירתם של עשרות אלפים שלא ישובו עוד לבתיהם.

למעט במקרים נדירים, "הצבא הלאומי" אינו נלחם במשטר אסד. כל שלושת המבצעים בהנהגת טורקיה קיבלו אישור מוקדם ונעשו מאמצים למנוע חיכוך עם רוסיה ועם כוחות המשטר. טורקיה שולטת שלטון מוחלט במטרות המבצעים, במועד התחלתם ובמועד סיומים. הלוחמים מקבלים משכורות בלירה טורקית, מקבלים נשק ואימונים מטורקיה, ומפקדים מהמודיעין הצבאי הטורקי (MIT) הם מקבלי ההחלטות האמיתיים. "כל ההחלטות, קטנות כגדולות, ב'צבא הלאומי' מתקבלות בחדר מבצעים של המודיעין הטורקי", אמר לי לוחם בשורות "חזית הלבנט" שלחם בעבר נגד משטרו של אסד.

כאוס ופשיעה

הממשל המקומי באזורים שבשליטת "הצבא הלאומי" בצפון מחוז חלב ובאזורים שנכבשו בעת האחרונה בצפון־מזרח סוריה נמצא בקשרים הדוקים עם טורקיה, והיא שמשלמת את המשכורות לעובדי הרשויות המקומיות, למורים, לרופאים ולשוטרים. אף שיש משטרה צבאית באזור, לרוב היא אינה מצליחה למנוע התעללות של לוחמי הפלגים באזרחים וקטטות וקרבות בין הפלגים השונים. האזור סובל מהיעדר חוק וסדר, ומספר זעום של לוחמים (ולעולם לא מפקדים) נענשו על פעילותם העבריינית – מעשי חטיפה לשם קבלת כופר, שוד, ביזה, הטרדות מיניות, אונס, הברחת סמים (ושימוש בהם) וגביית דמי חסות מבעלי עסקים.

חלק מהתופעות האלה התרחשו ועודן מתרחשות גם באזורים שבשליטת המורדים הממשיכים להילחם במשטר אסד, אך היקף הפשיעה בקרב לוחמי "הצבא הלאומי" נרחב הרבה יותר. לדברי תושבים מקומיים ולוחמים, הפגיעה החמורה יותר באזרחים נובעת מאופי האנשים שהצטרפו לכוח – רבים מהם לעולם לא נלחמו במשטר אלא התגייסו ב־2016 תמורת משכורת מטורקיה, ולרבים מהם היה ברור כי הכוח לא יילחם במשטר אלא יפעל אך ורק לקידום האינטרסים של טורקיה. נוסף על כך, רוב המורדים לחמו והגנו על כפריהם וקהילותיהם, ואילו מרבית לוחמי "הצבא הלאומי" נעקרו מבתיהם ברחבי סוריה, הם מנותקים מהקהילה שבה הם שולטים, ולכן נתונים פחות לפיקוח חברתי מצידה.

בפומבי לוחמי "הצבא הלאומי" מציגים את עצמם כהמשך להתקוממות הסורית וכ"מהפכנים". עם זאת, בשיחות פרטיות הם מרגישים בנוח להאשים אחרים הלוחמים לצידם שהם מונעים מאינטרסים כלכליים בלבד, וחלקם מודים שזהו גם המניע שלהם. קריסתה של הכלכלה הסורית בשל המלחמה, הגבול הסגור עם טורקיה ואובדן מקורות פרנסה בשל העקירה (כמו אדמות חקלאיות או בתי עסק משפחתיים), אינם מותירים ללוחמים אפשרויות רבות, ורמת ההשכלה הנמוכה של רובם אינה מאפשרת להם למצוא עבודה במגזר הציבורי.

להערכתם של עשרה לוחמים בפלגי "הצבא הלאומי", כ־60% מלוחמי הכוח הצטרפו אליו לאחר 2016, כלומר, הם מעולם לא נלחמו במשטר אסד. המעטים מקרבם שנלחמו בעבר במשטר אסד מתקשים להתמודד עם המציאות שבה מצאו את עצמם – מלוחמים למען מטרה הנהנית מתמיכה עממית בכוח שנאבק במשטר אסד, מי שהחריב את בתיהם ורצח את קרוביהם, הם הפכו למבצעי פקודותיה של טורקיה, המעוניינת להילחם בכורדים במקום באסד.

המבצע האחרון של הכוח הביא את ה־YPG להגיע להסכם עם משטר אסד ורוסיה ולכניסתם של כוחות סוריים ורוסים לצפון־מזרח סוריה כדי למנוע את התקדמות טורקיה ועושי דברה. כך הביאו מורדים לשעבר ניצחון משמעותי למשטר אסד מבלי שהמשטר נאלץ לירות אפילו ירייה אחת.

מאמר זה הוא גרסה מקוצרת של מחקר עומק באנגלית שפורסם בנובמבר 2019 ב־New York Review of Books.
מאמרים נוספים