Below are share buttons

אסלאם בפוליטיקה, חוסר הוודאות נמשכת

סבב הבחירות הראשון אינו משקף את יחסי הכוחות הפרלמנטריים בטוניסיה ומצריים

הבחירות בטוניסיה ומצרים הפתיעו את הטוניסאים והמצרים עצמם. רוב המפלגות לא היו מוכנות למבצע ציבורי כה קשה ומקיף. במקרים מסוימים זרמים פוליטיים אשר שאפו לייצוג פרלמנטרי לא הספיקו להקים מפלגה לפני הבחירות. מאידך, בניגוד לצפוי, זרמים דתיים ופוליטיים, כגון הסלפים במצרים, הספיקו להקים מפלגות ואף לנהל מסע בחירות מפתיע ומוצלח. במקביל, האזרחים לא הספיקו ללמוד ולהכיר את המפלגות הישנות והחדשות. וחשוב מכל, למרבית המפלגות לא הייתה היסטוריה, כך שהמצביעים לא היו מסוגלים לדעת מה המפלגות באמת תעשנה אחרי שהן תגענה לשלטון. אם כן הבחירות בטוניסיה ומצרים שיקפו מצב עניינים מקרי, וכנראה אף חולף.

במצרים ניתן היה למצוא עדות לכך שתוצאות הבחירות לפרלמנט אינן משקפות מצב יציב ועקבי כאשר המצרים הלכו לבחור נשיא. בעוד שבפרלמנט המפלגות האסלאמיות (שמאחוריהן עמדו "האחים המוסלמים" וזרמים סלפים), השיגו שלושה רבעים מתוך סך המושבים, בבחירות לנשיאות אחוז התומכים במועמדים הדתיים ירד לחצי בערך. סביר להניח שיש לכך כמה סיבות. אחת מהן היא ההכרה של הציבור המצרי שקיים פער משמעותי בין ההצהרות המדודות של "האחים המוסלמים" לבין התנהלותם כאשר צברו כוח. אמירות על יישום השריעה, ניסיונות להשתלט על הועדה לניסוח החוקה, ואי העמידה בהצהרה שהם לא יציגו מועמד משלהם לנשיאות, המחישו למצרים רבים את מה שכל אזרח במדינה דמוקרטית יודע – הצהרות לחוד ומעשים לחוד. "האחים המוסלמים" התגלו כאחרוני הפוליטיקאים, והמצביעים במצרים באו איתם חשבון.

גם בטוניסיה חלו שינויים מרחיקי לכת מאז הבחירות. אולם בניגוד למצרים, בטוניסיה נראה שדווקא המפלגות הדתיות מחזקות את הנוכחות שלהן בזירה הפוליטית. בעוד שבבחירות משנת 2011 השתתפו מספר מפלגות חילוניות ולצידן מפלגת "אל-נהדה", כיום מצטרפות לרשימת המפלגות הדתיות שתי מפלגות סלפיות אשר זכו בהכרה רשמית בראשית הקיץ. בסבב הבחירות הבא הן תעמודנה לבחירות וייתכן מאד שהן תשננה את מאזן הכוחות הפרלמנטרי שבין מפלגות אסלאמיסטיות לבין אלה שאינן.

קשה לדעת אם הופעת המפלגות הסלפיות יוביל לשינוי מרחיק לכת במספר הנציגים האסלאמיסטים בפרלמנט של טוניסיה. אולם ברור שמאז הבחירות, הסלפים מרימים ראש ותובעים ליישם את השקפת עולמם. סדרת אירועים שיזמו הסלפים – בין אם הפגנות אלימות עקב תערוכת אמנות שבה נכללו מוצגים שפגעו ברגשות הסלפים, או אלימות נגד מנהל תחנת טלוויזיה שהקרין את הסרט "פרספוליס", שגם פגע ברגשות הסלפים – מעידים על כניסתם הבלתי מתפשרת לתוך הזירה הפוליטית. ככלל, הסלפים בטוניסיה הולכים ונדמים לסלפים במדינות אסלאמיות אחרות. יש ביניהם מגוון דומה של קיצוניים ומתונים. בשוליים הקיצוניים יש זרמים אשר מנסים לנהל מאבק אלים נגד המדינה, נוסח אל-קאעדה. לצידם יש מפלגות סלפיות אשר מסרבות לנהל מאבק אלים, אך מציגות מצע אסלאמסטי שמרני, אשר עיקרו יישום מוקפד של המשפט המוסלמי.

מפלגת "אל-נהדה", מפלגה דתית מתונה אשר זכתה במרבית הקולות בבחירות האחרונות, מתקשה להתמודד עם המאבק של הסלפים. כפי הנראה, הקושי הזה נובע מכך שגם בתוכה יש זרם שמרני אשר מזדהה עם חלק מהעמדות של הסלפים. מילים אחרות, גילויי התמיכה באסלאם – בין אם באופן אלים ולא לגיטימי ובין אם באופן חוקי באמצעות מפלגות פוליטיות –  משפיעים ומשנים את מאזן הכוחות הפוליטי בטוניסיה.

המסקנה המתבקשת מהשינויים הללו היא שתהליך חלוקת הכוח הפוליטי במדינות כגון טוניסיה ומצרים עוד לא הסתיים. הבחירות, והעשייה המפלגתית שבין הבחירות, משנות את החברה בטוניס ובמצרים. בשלב הנוכחי השינויים הללו מרחיקי לכת, ולכן קשה לשרטט את תמונת יחסי הכוחות בין המפלגות האסלאמיסטיות לבין אלו שאינן. רק בעוד כמה שנים, אחרי שאזרחי המדינות הללו יגלו את פרצופם האמיתי (לטוב ולרע) של כל המפלגות, הבחירות ישקפו יחסי כוחות יציבים יותר.    

נמרוד הורביץ
לדף האישי

הבחירות בטוניסיה ומצרים הפתיעו את הטוניסאים והמצרים עצמם. רוב המפלגות לא היו מוכנות למבצע ציבורי כה קשה ומקיף. במקרים מסוימים זרמים פוליטיים אשר שאפו לייצוג פרלמנטרי לא הספיקו להקים מפלגה לפני הבחירות. מאידך, בניגוד לצפוי, זרמים דתיים ופוליטיים, כגון הסלפים במצרים, הספיקו להקים מפלגות ואף לנהל מסע בחירות מפתיע ומוצלח. במקביל, האזרחים לא הספיקו ללמוד ולהכיר את המפלגות הישנות והחדשות. וחשוב מכל, למרבית המפלגות לא הייתה היסטוריה, כך שהמצביעים לא היו מסוגלים לדעת מה המפלגות באמת תעשנה אחרי שהן תגענה לשלטון. אם כן הבחירות בטוניסיה ומצרים שיקפו מצב עניינים מקרי, וכנראה אף חולף.

במצרים ניתן היה למצוא עדות לכך שתוצאות הבחירות לפרלמנט אינן משקפות מצב יציב ועקבי כאשר המצרים הלכו לבחור נשיא. בעוד שבפרלמנט המפלגות האסלאמיות (שמאחוריהן עמדו "האחים המוסלמים" וזרמים סלפים), השיגו שלושה רבעים מתוך סך המושבים, בבחירות לנשיאות אחוז התומכים במועמדים הדתיים ירד לחצי בערך. סביר להניח שיש לכך כמה סיבות. אחת מהן היא ההכרה של הציבור המצרי שקיים פער משמעותי בין ההצהרות המדודות של "האחים המוסלמים" לבין התנהלותם כאשר צברו כוח. אמירות על יישום השריעה, ניסיונות להשתלט על הועדה לניסוח החוקה, ואי העמידה בהצהרה שהם לא יציגו מועמד משלהם לנשיאות, המחישו למצרים רבים את מה שכל אזרח במדינה דמוקרטית יודע – הצהרות לחוד ומעשים לחוד. "האחים המוסלמים" התגלו כאחרוני הפוליטיקאים, והמצביעים במצרים באו איתם חשבון.

גם בטוניסיה חלו שינויים מרחיקי לכת מאז הבחירות. אולם בניגוד למצרים, בטוניסיה נראה שדווקא המפלגות הדתיות מחזקות את הנוכחות שלהן בזירה הפוליטית. בעוד שבבחירות משנת 2011 השתתפו מספר מפלגות חילוניות ולצידן מפלגת "אל-נהדה", כיום מצטרפות לרשימת המפלגות הדתיות שתי מפלגות סלפיות אשר זכו בהכרה רשמית בראשית הקיץ. בסבב הבחירות הבא הן תעמודנה לבחירות וייתכן מאד שהן תשננה את מאזן הכוחות הפרלמנטרי שבין מפלגות אסלאמיסטיות לבין אלה שאינן.

קשה לדעת אם הופעת המפלגות הסלפיות יוביל לשינוי מרחיק לכת במספר הנציגים האסלאמיסטים בפרלמנט של טוניסיה. אולם ברור שמאז הבחירות, הסלפים מרימים ראש ותובעים ליישם את השקפת עולמם. סדרת אירועים שיזמו הסלפים – בין אם הפגנות אלימות עקב תערוכת אמנות שבה נכללו מוצגים שפגעו ברגשות הסלפים, או אלימות נגד מנהל תחנת טלוויזיה שהקרין את הסרט "פרספוליס", שגם פגע ברגשות הסלפים – מעידים על כניסתם הבלתי מתפשרת לתוך הזירה הפוליטית. ככלל, הסלפים בטוניסיה הולכים ונדמים לסלפים במדינות אסלאמיות אחרות. יש ביניהם מגוון דומה של קיצוניים ומתונים. בשוליים הקיצוניים יש זרמים אשר מנסים לנהל מאבק אלים נגד המדינה, נוסח אל-קאעדה. לצידם יש מפלגות סלפיות אשר מסרבות לנהל מאבק אלים, אך מציגות מצע אסלאמסטי שמרני, אשר עיקרו יישום מוקפד של המשפט המוסלמי.

מפלגת "אל-נהדה", מפלגה דתית מתונה אשר זכתה במרבית הקולות בבחירות האחרונות, מתקשה להתמודד עם המאבק של הסלפים. כפי הנראה, הקושי הזה נובע מכך שגם בתוכה יש זרם שמרני אשר מזדהה עם חלק מהעמדות של הסלפים. מילים אחרות, גילויי התמיכה באסלאם – בין אם באופן אלים ולא לגיטימי ובין אם באופן חוקי באמצעות מפלגות פוליטיות –  משפיעים ומשנים את מאזן הכוחות הפוליטי בטוניסיה.

המסקנה המתבקשת מהשינויים הללו היא שתהליך חלוקת הכוח הפוליטי במדינות כגון טוניסיה ומצרים עוד לא הסתיים. הבחירות, והעשייה המפלגתית שבין הבחירות, משנות את החברה בטוניס ובמצרים. בשלב הנוכחי השינויים הללו מרחיקי לכת, ולכן קשה לשרטט את תמונת יחסי הכוחות בין המפלגות האסלאמיסטיות לבין אלו שאינן. רק בעוד כמה שנים, אחרי שאזרחי המדינות הללו יגלו את פרצופם האמיתי (לטוב ולרע) של כל המפלגות, הבחירות ישקפו יחסי כוחות יציבים יותר.    

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה