בסוף השבוע הקרוב, כמדי שנה, יתכנסו אלפי יהודים בחברון לרגל פרשת חיי שרה, המתארת את קניית מערת המכפלה והשדה אשר סביבה על ידי אברהם לאחוזת קבר לשרה (פרק כ"ג). כיום עומדת חברון במוקד אירועי האלימות הלאומנית-דתית בשטחים, לאחר שבשבועיים האחרונים נטלה מירושלים את הבכורה בעניין זה.
בין חברון העתיקה לבין האגן ההיסטורי בירושלים המזרחית יש קווי דמיון בולטים. שם נמצאים האתרים המקודשים ביותר ליהדות ולאסלאם – הר הבית/אל-אקצא ומערת המכפלה/אל-מסג'ד אל-אבראהימי, שני אתרים משותפים לשתי הדתות, אשר בצד היותם מוקד לפולחן מושכים גם אלימות דתית ולאומנית.
חברון וירושלים מתייחדות גם בחיכוך יומיומי ואלים בין כמה אלפי מתנחלים המזוהים עם הימין הקיצוני ומאובטחים בכבדות לבין אוכלוסיה פלסטינית מוסלמית-דתית, עניה ועוינת. לרבים מהפלסטינים בירושלים אף קשרי משפחה עם תושבי חברון, מה שהופך את הזיקה בין האוכלוסיות לישירה אף יותר.
לקשר ההיסטורי והדתי הידוע בין חברון לירושלים נוסף כעת מימד נוסף: העמקת ההתנחלות היהודית ברובע המוסלמי ובשכונות הסובבות את העיר העתיקה – סילואן, בטן אל-הוא (סילואן אל-וֻסְטַא), א-טור ועקבת א-סואנה, ראס אל-עמוד ושיח' ג'ראח – מזכירה את המתרחש בשטח H2 בחברון ובאזורים הסמוכים למערת המכפלה.
הקמת מערך המחסומים בירושלים המזרחית, החיפוש הפיזי האגרסיבי על עוברי אורח פלסטינים בעיר העתיקה ובסמוך למוקדי החיכוך ותקיפות פלסטיניות נגד אזרחים ואנשי ביטחון, כל אלה משקפים תהליך דומה בשתי הערים: הדתה, הפיכת המקום המקודש למוקד התכתשות, אלימות ספורדית, חיכוך גובר, התנחלות בלב השטח וכתוצאה מכל אלה הכבדת האכיפה והסלמת האלימות.