בחודשים הקרובים, לאחר שלושה סבבי בחירות לפרלמנט ולפני הבחירות לנשיאות, שעתידות להתקיים בקיץ, תעבור מצרים משלב ההצהרות הפוליטיות המיועדות לקהלי הבוחרים השונים לשלב של בניית ממשלה, כתיבת חוקה ויישום מדיניות בפועל. כיוון שבעבר המפלגות האסלאמיות לא השתתפו בניהול המדינה, קשה לצפות כיצד הן תנהגנה ברגע שנציגיהן יגיעו לעמדות השפעה ושלטון. במצב ביניים זה אנו עדים לגילויי חשש רבים בקרב קבוצות מיעוט, כגון נוצרים (קופטים), נשים וליברלים, הסבורות שהן עלולות להיפגע אם המפלגות האסלאמיסטיות תיישמנה בנוקשות את המשפט המוסלמי.
אחת הסוגיות הבוערות (תרתי משמע) במצרים כיום היא היחס כלפי המיעוט הנוצרי, המונה כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה. רק לפני חודשים ספורים עלו כמה כנסיות באש, והמתח בין האסלאמיסטים לקופטים מאיים לפרוץ בכל רגע. לכן המצרים, וכמוהם כל מי שמתעניין באופן שבו תנועות אסלאמיות מכלכלות את צעדיהן ככל שהן מתקרבות לעמדות השלטון, מתבוננים בתשומת לב בכל צעד ואירוע המתרחשים סביב הקהילייה הקופטית במצרים. לאחרונה עלתה השאלה אם על המוסלמים לבקר את הקופטים כאשר הם חוגגים את חג המולד ולברך נוצרים בזמן החג. ייתכן ששאלת הנוכחות בחגיגות נראית שולית, אולם במדינה שחוותה עימותים ושפיכות דמים בין קופטים למוסלמים יש לסוגיה זו משמעות סמלית חשובה. למנהיגי הקהילות, זוהי הזדמנות להעביר מסרים חשובים על היחסים בין מוסלמים לנוצרים.
לאור הרגישות למעמדם של הנוצרים ולפגיעותם בלטו כמה מאמרים והערות של מנהיגי התנועה הסלפית שיצאו נגד השתתפות בחגיגות חג המולד. עבד אל-מנעם אל-שחאת, דמות ידועה בחוגי הסלפים, פרסם מאמר באתר האינטרנט "אנא סלפי" שבו הוא מתפלפל בשיקולים משפטיים ונשען על ציטוטים מהקראן וממסורות הנביא – כל זאת כדי לבסס את הטענה שאין להשתתף עם הנוצרים בחגם. עאדל עפיפי, חבר בתנועה הסלפית "אל-אסאלה", קבע גם הוא כי אין לברך נוצרים ביום הולדתו של ישו. אולם היו גם סלפים שהסתייגו מעמדות טהרניות שכאלה, המלבות את המתח בין שתי הקהילות.
לעומת הסלפים, העמדה הרווחת בקרב מנהיגות "האחים המוסלמים" מעידה על אהדה למגמות של דו-קיום עם הנוצרים. בשל כך נפגש מחמד מורסי, מנהיג מפלגת "חירות וצדק", עם האפיפיור הקופטי, שנודה השלישי, ובמקומות שונים שיתפו "האחים המוסלמים" פעולה עם חוגגים נוצרים ואף הפגינו נוכחות כדי למנוע מעשי אלימות.
במעקב אחר התנהלותן של המפלגות האסלאמיות יש להבין שהן עצמן עדיין לא גיבשו עמדות חד-משמעיות. בכל תנועה ניתן למצוא מגוון של דעות מוצהרות, ומתחת לפני השטח רוחשים רגשות מעורבים. המפלגות האסלאמיות החדשות עדיין מחפשות את דרכן. על פי הצהרותיהן הרשמיות של כל המפלגות, בכוונתן לנהוג בסובלנות כלפי מיעוטים ונשים, אולם קשה לדעת מה יקרה כאשר המפלגות הללו תגענה לשלטון. הפער בין הצהרות למדיניות מוכר לכל מי שעוקב אחר פוליטיקה בכל מקום, ולא רק במצרים שלאחר המהפכה.
לכן, כדי לנסות לצפות את מדיניותה העתידית של ממשלת מצרים, שתובל ככל הנראה בידי "האחים המוסלמים", יש לשאול מי יהיו השותפים של "האחים" בכינון הממשלה. האם "האחים" יכרתו ברית עם הסלפים? האם הם יעדיפו את המפלגות הליברליות? ברור כי בבחירה זו יהיה משום רמז ראשוני לכיוון הכללי של ממשלת מצרים בעתיד ולאופן שבו יושתו חוקי האסלאם על החברה המצרית. שותפות עם הסלפים תזמין לחצים ליישום קפדני וחמור של השריעה ואילו שותפות עם הליברלים תזמין לחצים לשמירה על זכויות הפרט.
ואולם, גם אם הסלפים הם שישתלבו בממשלה, ראוי לשים לב לכך שאיש אינו יודע מה תהיה עמדתם בשאלת יישום המשפט המוסלמי – השאלה המעוררת חששות כה רבים בקרב הליברלים. שכן, יש שתי דרכים 'לאסלם' חברה: האחת היא בכוח החוק, תוך הישענות על הרוב בפרלמנט, שיחוקק חוקים המצמצמים עד מאוד את זכויות המיעוטים, והשנייה היא באמצעות חינוך ושכנוע של ההמונים. לא ברור מה תהיה מדיניותה של ממשלה המתאפיינת בדומיננטיות אסלאמיסטית: האם היא תישען על תחיקה גורפת המנשלת קבוצות שונות מזכויותיהן, או שמא היא תסתפק במאמץ לחנך ולעצב את אופיו של דור חדש של מוסלמים.
