Below are share buttons

הכירו את עמיתי המחקר: עידן בריר

כעמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית אבקש להתמקד בשנה הקרובה בשני נושאים מרכזיים: המדינה העיראקית, על שסעיה האתניים, הדתיים והעדתיים, הנאבקת על שרידותה למרות כל האתגרים; ו"המדינה האסלאמית" כרעיון ומודל חלופי למדינת הלאום הכושלת במזרח התיכון. כן אבקש לרתום את הידע המחקרי שלי על הקהילה היזידית בעיראק לטובת הגברת המודעות למצוקתה האיומה מאז פרעות דאע"ש בקיץ האחרון.

שמי עידן בריר, בן 34 מגבעתיים. בעיסוקי המרכזי אני תלמיד דוקטורט בבית הספר להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל אביב ועמית רוטנשטרייך של המועצה להשכלה גבוהה בישראל. בשנים האחרונות אני עובד על עבודת מחקר לדוקטורט שעניינה היא העיר כִּרְכּוּכּ (בצפון עיראק של ימינו) בשלהי התקופה העות'מאנית (1914-1869), בהנחייתו של פרופ' אהוד טולידאנו.

את כל מסלול ההכשרה האקדמי שלי, למן התואר הראשון, עשיתי באוניברסיטת תל אביב, ואת עבודת המאסטר לתואר השני שלי כתבתי בהנחיית פרופ' עפרה בנג'ו. נושא העבודה היה התנועה התרבותית היזידית ותהליכי הבניית זהות קולקטיבית חדשה בקרב היזידים בכורדיסטאן ובגולה. בעבודה זו בחנתי את המגמות האחרונות בשיח הזהות המתנהל בקהילה היזידית והשואב משיח הטראומה הקולקטיבית של היזידים, כפי שפותח ובוּטא על-ידי אינטלקטואלים יזידים בעיראק ובפזורה האירופית.

במסגרת עבודתי על הנושא היזידי זכיתי ליצור קשרי עבודה ומחקר – שהפכו במהרה לקשרי חברות אמיצים – עם עשרות פעילות ופעילים יזידים, אינטלקטואלים, פוליטיקאים וחוקרים מן האקדמיה, שפתחו בפני את ליבותיהם ואת בתיהם וסייעו לי הן בהבנה טובה יותר של נפתולי הסוגיה היזידית הן ביצירת קשרים משמעותיים בכורדיסטאן, שאפשרו לי להכיר טוב יותר את הזירה הכורדית בעיראק ולעמוד גם על המורכבויות הרבות שלה. יש מביניהם אף כאלה שהחלו לכתוב באופן קבוע באתר זה

לאחרונה, מכורח הנסיבות הטרגיות שזימנה עלייתה המהירה של "המדינה האסלאמית" ורדיפתה את המיעוטים הדתיים הלא-מוסלמיים בעיראק ובסוריה, שבתי לעיסוק אינטנסיבי באהבה היזידית הישנה שלי. בחודשים האחרונים ניסיתי לשמש פה ושופר בישראל לקהילה היזידית בעיראק, שחוותה רצח-עם מהנוראים שחוותה קהילה כלשהי בעשורים האחרונים. הקהילה היזידית מוצאת קשרים עזים בין גורלה וההיסטוריה שלה לבין אלה של עם ישראל, והעמדתי את שירותי הכתיבה והתרגום שלי, כמו גם את רשת ההיכרויות שלי ואת ניסיוני בתחום הפעילות הפוליטית והחברתית, לטובת ניסיון לקדם סיוע מצידה של ישראל ליזידים. עוד מוקדם להצביע על תוצאות כלשהן למאמציי אלה, אך אני מתכוון להמשיך בהם במלוא העוז. אני רואה בכתיבה רצופה על הנושא שלב נוסף בפעילותי המחקרית, ואני סבור שיש לעניין חשיבות ציבורית רבה גם מכיוון קהל הקוראים הישראלי.

עידן בריר (צילום: לילך אסף)

כעמית מחקר של הפורום לחשיבה אזורית אבקש להתמקד בשנה הקרובה בשני נושאים נוספים שמעניינים אותי באופן מיוחד כבר זמן רב. שניהם, לדעתי, משיקים לנושא היזידי והם בעלי עניין וחשיבות לקורא הישראלי. הנושא הראשון הוא המדינה העיראקית במובנה הרחב. המדינה, שאופיינה מלכתחילה בשסעים אתניים, דתיים ועדתיים, קורסת בעקבות כיבושם של חלקים נרחבים וחשובים ממנה על-ידי מיליציה קטנה, חמושה ונחושה, שאינה מכירה בשום אופן בסמכותו של השלטון המרכזי. חלק אחר מן המדינה, הנשלט בפועל על-ידי הכורדים, משמש כבר שנים כמדינה בתוך מדינה, מה שיוצר חיכוכים, מתיחויות ותחרות עזה על משאבים והגמוניה פוליטית. עם זאת, חרף הלחצים הכבדים מכל עבר, המדינה העיראקית לא חדלה להתקיים, והיא ממשיכה בניסיונותיה העיקשים לכפות על כל הספקטרום האנושי המסובך המרכיב אותה את סמכותה ושליטתה האפקטיבית. תוך זריעת אור על היבטים שונים של היחסים הפוליטיים, הדתיים והכלכליים בין הגורמים השונים במדינה, אנסה להציע לקורא הישראלי נקודת מבט מורכבת על המתרחש בעיראק ועל התהליכים המתחוללים בה.

הנושא השני הוא עלייתה של "המדינה האסלאמית" כגורם משמעותי חדש במזרח התיכון. את המדינה החדשה הזו אני תופס כגורם שאינו "מדינתי" במובן המקובל, לרבות במזרח התיכון, אלא כגורם שהמדינתיות שלו קוראת תיגר על המודל הישן של המדינה הערבית ומאיימת לחסלו ולהעבירו מן העולם. מחיקת הגבולות המדינתיים המוכרים במזרח התיכון היא יריית הפתיחה של כינונו של סדר חדש שאיש, גם לא בתוך "המדינה האסלאמית", אינו יודע כיצד ייראה. נדרשתי לנושא "המדינה האסלאמית" בחודשים האחרונים, שבהם כתבתי ורואיינתי רבות בנושא היזידי. כאשר התבקשתי לחוות דעה לא רק על הקורבנות אלא גם על המקרבן, נוכחתי לראות שהן התקשורת הן האקדמיה בישראל ובמערב כלל נוטות לבחון את התופעה במשקפיים צרים של האיום הצבאי והביטחוני שהארגון מהווה.

במסגרת סדרת המאמרים "המדינה האסלאמית – מורה נבוכים", שהתחלתי לכתוב עם חברי ועמיתי לפורום, ערן צדקיהו, אנו מבקשים להציע הבנה רחבה ומעמיקה של הארגון באמצעות הכלים שהוא עצמו מעמיד לרשותנו. זאת מתוך נסיון שלא להתייחס למדינה האסלאמית כאל קוריוז או סכנה ותו לא, אלא כאל תופעה חברתית, תיאולוגית, כלכלית ופוליטית, שהניתוח שלה חייב להיות רציני יותר ממה שהוצע עד כה בשיח הציבורי. בהמשך הדרך אבקש גם להתייחס בהרחבה, וככל הניתן גם בשיתוף פעולה רחב עם עמיתים נוספים בפורום, לתוצר הלוואי המרכזי של עליית "המדינה האסלאמית": השרטוט מחדש של גבולות האזור. איני מתכוון לגבולות גאוגרפיים במובנם הצר והמצומצם, אלא למכלול הגבולות וקווי-התיחום הדמוגרפיים, הכלכליים, הדתיים והמוסריים שפעילותו של הארגון מאתגרת ומאירה (או שמא מחשיכה) מחדש.

אני תקווה שתחומי המחקר והכתיבה שלי יעוררו עניין, מחשבה ותגובות – ואולי גם קריאה לפעולה – בקרב קהל הקוראות והקוראים. אין דבר שישמח אותי יותר מלקבל תגובות, אוהדות וביקורתיות, מן הקוראים, ולנהל דיון מכבד ומושכל על תפיסתי, ניתוחיי ומסקנותיי.

עידן בריר
לדף האישי

שמי עידן בריר, בן 34 מגבעתיים. בעיסוקי המרכזי אני תלמיד דוקטורט בבית הספר להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל אביב ועמית רוטנשטרייך של המועצה להשכלה גבוהה בישראל. בשנים האחרונות אני עובד על עבודת מחקר לדוקטורט שעניינה היא העיר כִּרְכּוּכּ (בצפון עיראק של ימינו) בשלהי התקופה העות'מאנית (1914-1869), בהנחייתו של פרופ' אהוד טולידאנו.

את כל מסלול ההכשרה האקדמי שלי, למן התואר הראשון, עשיתי באוניברסיטת תל אביב, ואת עבודת המאסטר לתואר השני שלי כתבתי בהנחיית פרופ' עפרה בנג'ו. נושא העבודה היה התנועה התרבותית היזידית ותהליכי הבניית זהות קולקטיבית חדשה בקרב היזידים בכורדיסטאן ובגולה. בעבודה זו בחנתי את המגמות האחרונות בשיח הזהות המתנהל בקהילה היזידית והשואב משיח הטראומה הקולקטיבית של היזידים, כפי שפותח ובוּטא על-ידי אינטלקטואלים יזידים בעיראק ובפזורה האירופית.

במסגרת עבודתי על הנושא היזידי זכיתי ליצור קשרי עבודה ומחקר – שהפכו במהרה לקשרי חברות אמיצים – עם עשרות פעילות ופעילים יזידים, אינטלקטואלים, פוליטיקאים וחוקרים מן האקדמיה, שפתחו בפני את ליבותיהם ואת בתיהם וסייעו לי הן בהבנה טובה יותר של נפתולי הסוגיה היזידית הן ביצירת קשרים משמעותיים בכורדיסטאן, שאפשרו לי להכיר טוב יותר את הזירה הכורדית בעיראק ולעמוד גם על המורכבויות הרבות שלה. יש מביניהם אף כאלה שהחלו לכתוב באופן קבוע באתר זה

לאחרונה, מכורח הנסיבות הטרגיות שזימנה עלייתה המהירה של "המדינה האסלאמית" ורדיפתה את המיעוטים הדתיים הלא-מוסלמיים בעיראק ובסוריה, שבתי לעיסוק אינטנסיבי באהבה היזידית הישנה שלי. בחודשים האחרונים ניסיתי לשמש פה ושופר בישראל לקהילה היזידית בעיראק, שחוותה רצח-עם מהנוראים שחוותה קהילה כלשהי בעשורים האחרונים. הקהילה היזידית מוצאת קשרים עזים בין גורלה וההיסטוריה שלה לבין אלה של עם ישראל, והעמדתי את שירותי הכתיבה והתרגום שלי, כמו גם את רשת ההיכרויות שלי ואת ניסיוני בתחום הפעילות הפוליטית והחברתית, לטובת ניסיון לקדם סיוע מצידה של ישראל ליזידים. עוד מוקדם להצביע על תוצאות כלשהן למאמציי אלה, אך אני מתכוון להמשיך בהם במלוא העוז. אני רואה בכתיבה רצופה על הנושא שלב נוסף בפעילותי המחקרית, ואני סבור שיש לעניין חשיבות ציבורית רבה גם מכיוון קהל הקוראים הישראלי.

עידן בריר (צילום: לילך אסף)

כעמית מחקר של הפורום לחשיבה אזורית אבקש להתמקד בשנה הקרובה בשני נושאים נוספים שמעניינים אותי באופן מיוחד כבר זמן רב. שניהם, לדעתי, משיקים לנושא היזידי והם בעלי עניין וחשיבות לקורא הישראלי. הנושא הראשון הוא המדינה העיראקית במובנה הרחב. המדינה, שאופיינה מלכתחילה בשסעים אתניים, דתיים ועדתיים, קורסת בעקבות כיבושם של חלקים נרחבים וחשובים ממנה על-ידי מיליציה קטנה, חמושה ונחושה, שאינה מכירה בשום אופן בסמכותו של השלטון המרכזי. חלק אחר מן המדינה, הנשלט בפועל על-ידי הכורדים, משמש כבר שנים כמדינה בתוך מדינה, מה שיוצר חיכוכים, מתיחויות ותחרות עזה על משאבים והגמוניה פוליטית. עם זאת, חרף הלחצים הכבדים מכל עבר, המדינה העיראקית לא חדלה להתקיים, והיא ממשיכה בניסיונותיה העיקשים לכפות על כל הספקטרום האנושי המסובך המרכיב אותה את סמכותה ושליטתה האפקטיבית. תוך זריעת אור על היבטים שונים של היחסים הפוליטיים, הדתיים והכלכליים בין הגורמים השונים במדינה, אנסה להציע לקורא הישראלי נקודת מבט מורכבת על המתרחש בעיראק ועל התהליכים המתחוללים בה.

הנושא השני הוא עלייתה של "המדינה האסלאמית" כגורם משמעותי חדש במזרח התיכון. את המדינה החדשה הזו אני תופס כגורם שאינו "מדינתי" במובן המקובל, לרבות במזרח התיכון, אלא כגורם שהמדינתיות שלו קוראת תיגר על המודל הישן של המדינה הערבית ומאיימת לחסלו ולהעבירו מן העולם. מחיקת הגבולות המדינתיים המוכרים במזרח התיכון היא יריית הפתיחה של כינונו של סדר חדש שאיש, גם לא בתוך "המדינה האסלאמית", אינו יודע כיצד ייראה. נדרשתי לנושא "המדינה האסלאמית" בחודשים האחרונים, שבהם כתבתי ורואיינתי רבות בנושא היזידי. כאשר התבקשתי לחוות דעה לא רק על הקורבנות אלא גם על המקרבן, נוכחתי לראות שהן התקשורת הן האקדמיה בישראל ובמערב כלל נוטות לבחון את התופעה במשקפיים צרים של האיום הצבאי והביטחוני שהארגון מהווה.

במסגרת סדרת המאמרים "המדינה האסלאמית – מורה נבוכים", שהתחלתי לכתוב עם חברי ועמיתי לפורום, ערן צדקיהו, אנו מבקשים להציע הבנה רחבה ומעמיקה של הארגון באמצעות הכלים שהוא עצמו מעמיד לרשותנו. זאת מתוך נסיון שלא להתייחס למדינה האסלאמית כאל קוריוז או סכנה ותו לא, אלא כאל תופעה חברתית, תיאולוגית, כלכלית ופוליטית, שהניתוח שלה חייב להיות רציני יותר ממה שהוצע עד כה בשיח הציבורי. בהמשך הדרך אבקש גם להתייחס בהרחבה, וככל הניתן גם בשיתוף פעולה רחב עם עמיתים נוספים בפורום, לתוצר הלוואי המרכזי של עליית "המדינה האסלאמית": השרטוט מחדש של גבולות האזור. איני מתכוון לגבולות גאוגרפיים במובנם הצר והמצומצם, אלא למכלול הגבולות וקווי-התיחום הדמוגרפיים, הכלכליים, הדתיים והמוסריים שפעילותו של הארגון מאתגרת ומאירה (או שמא מחשיכה) מחדש.

אני תקווה שתחומי המחקר והכתיבה שלי יעוררו עניין, מחשבה ותגובות – ואולי גם קריאה לפעולה – בקרב קהל הקוראות והקוראים. אין דבר שישמח אותי יותר מלקבל תגובות, אוהדות וביקורתיות, מן הקוראים, ולנהל דיון מכבד ומושכל על תפיסתי, ניתוחיי ומסקנותיי.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה