Below are share buttons

חשיפה נדירה של משבר באל-קאעידה

בימים האחרונים הודה מנהיג הארגון האסלאמיסטי "ג'בהת אל-נוסרה," בין המובילים במאבק נגד אסד בסוריה, בהשתייכותו של הארגון לאל-קאעידה, אולם במקביל התריס גם נגד הנסיונות של אל-קאעידה ושל עמיתיו העיראקים להשתלט על ארגונו

רבים ששו על הודעתו של מפקד הארגון האסלאמיסטי גַ'בְּהת אל-נוּסְרה ("חזית הסיוע") בסוריה כי ארגונו הוא חלק מארגון אל-קאעידה. סוף סוף, נטען בחוגי המומחים, אחרי התחמקות מתמשכת, מודים חברי הארגון בהשתייכותם לרשת הטרור הבינלאומית. הנה הוכחה המובהקת לטענה הישראלית-אמריקאית שרבים מן המורדים בסוריה אכן מחוברים לאל-קאעידה.

ההצהרה אכן חשפה את הקשר המובהק הזה, אולם היא חשפה גם עובדה אחרת – את המשבר הגדול המתחולל היום בתוך אל-קאעידה, ובעיקר את המשבר בין הסניף העיראקי לבין הסניף הסורי.

את מחול השדים החל איימן אל-זואהירי עצמו. בשידור הפומבי הראשון שלו מאז הריגתו של בן לאדן, הכריז מנהיגה החדש של אל-קאעידה כי ג'בּהת אל-נוסרה היא אכן סניף של ארגונו. ההכרזה הייתה חלק מדיון ארכני שעסק בהתמוטטות האימפריה העות'מאנית והקמת המדינות הקטנות במזרח התיכון. במיטב המסורת הפאן-אסלאמית קרא אל-זואהירי לאיחוד המדינות הללו לאימפריה אסלאמית חדשה.

מי שמיהר להגיב על דבריו היה אבּו בַּכְּר אל-בַּעְ'דאדי (אל-ברדאדי), מפקד אל-קאעידה בעיראק, ששינה את שם הקבוצה שלו ל"מדינה האסלאמית של עיראק" (ISI). בהכרזתו הודיע אל-בע'דאדי על ביטול השמות  הקודמים – "המדינה האסלאמית של עיראק" ו"ג'בהת אל-נוסרה" – והכריז שעיראק וסוריה יאוחדו מעתה למדינה אחת "המדינה האסלאמית של עיראק וסוריה (עיראק ואל-שאם)." על אף שלא נקב בשם המנהיג המיועד למדינה היה ברור מאמירות בסגנון "הכשרנו את הלוחמים שלנו ושלחנו אותם לסוריה" או מדיווחו על החלטתו בעבר לשגר לשם את הלוחם אבּו מוחמד אל-ג'ולאני כדי להוביל את המאבק, שהוא רואה את עצמו כמפקד הבכיר ולפיכך גם כמנהיג המיועד.

על כך לא יכול היה מוחמד אל-ג'ולאני שלא להגיב. הצהרתו של מפקד "ג'בהת אל-נוסרה" שפורסמה בסוף השבוע שעבר היא מלאכת מחשבת של כתיבה דיפלומטית המציגה את אל-ג'ולאני כמנהיג  מתוחכם. ההצהרה נפתחת בקטע מתוך פרשת העכביש שבקוראן, העוסק באמונה וכולל את הפסוק " ואכן ידוֹע יֵדע אלוהים את הדוברים אמת ויֵדע את המשקרים."* בתחילתה מספר אל-ג'ולאני עד כמה הופתע מהכרזתו של עמיתו העיראקי. "אכן היו שמועות על נאום כזה של אל-בע'דאדי" הוא מספר, "אולם לא נמסר על כך דבר לאיש מן המועצה המייעצת של ג'בהת אל-נוסרה, וגם לא לעבדכם הנאמן."

מכיוון שהסוד כבר נחשף, מסביר אל-ג'ולאני בנזיפה סמויה, אפשר להודות שהארגון שלנו הוא אכן חלק מאל-קאעידה, ושהוא נולד בתוך הארגון העיראקי ששימש לו חממה ובית גידול ושם הוכשרו לוחמיו. אכן, החוב לאחים העיראקיים ולמוהאג'ירין בשורותיו (הלוחמים המתנדבים מחו"ל) גדול מאד, ולעולם לא נוכל להחזירו. אנו גאים מאד על תרומתנו למאבק העיראקי ועל ההקרבה חסרת התקדים של הלוחמים העיראקיים והמתנדבים. נכון גם שהשיח' אל-בע'דאדי עצמו תרם לנו רבות, ואף נעתר לסייע לנו בפרוייקט שהצענו לו – שחרור המדוכאים בלבנט (סוריה ולבנון). על אף מצוקתו הוא תרם סיוע ואף שלח אלינו לוחמים, שעל אף מספרם הקטן קיבלו את ברכת האל.

אולם, מסביר אל-ג'ולאני, ענייני סוריה שייכים לסורים ואנו השהינו את הכרזתנו על השתייכות לאל-קאעידה לא כדי להסתיר את שייכותנו ולא כדי לרצות את העיראקים אלא מתוך התחשבות בעמיתינו בארגונים האחרים בתוך סוריה ובאלה שתומכים בנו מבחוץ. (במילים אחרות – לא רק שההכרזה של עמיתינו העיראקים לא תואמה איתנו והיא חסרת בסיס. היא גם מזיקה לנו במאבק בתוך סוריה).

לקראת הסוף מצהיר אל-ג'ולאני על נאמנותו לאל-קאעידה ולמנהיגה אל-זואהירי ועל נכונותו לקבל כל פקודה מפיו, למעט פקודות שיש בהן כפירה. אולם באותה נשימה הוא משלב גם התרסה לא-כל-כך-מוסווה: "לא נשנה את שמנו. נישאר ג'בּהת אל-נוסרה, והצהרת הנאמנות שלנו לא תשנה את דרך פעולתנו."

שלוש ההצהרות הללו – זו של אל-זואהירי מנהיג אל קאעידה, זו של אל-בע'דאדי המפקד בעיראק וזו של אל-ג'ולאני, המפקד בסוריה – מרתקות הן במה שהן חושפות והן במה שהן מנסות להסתיר. על אף הנימוס על פני השטח, על אף ההכרזות החוזרות ונשנות על נאמנות לדרך ועל חברות, ברור שמדובר כאן במאבק עיקש על טריטוריה, על שליטה ועל בכירות. לוותיקים בחקר המזרח התיכון יכול המאבק הזה להזכיר מאבק יצרים וכוחות כמעט זהה, שגם הוא נעטף בגלימה אידיאולוגית – הפיצול בין מפלגת הבעת' הסורית לזו העיראקית שהתחולל באותה זירה לפני יותר מחמישים שנה.

המאבק בין הסניפים העיראקי והסורי של אל-קאעידה יכול ללמד אותנו על עוצמתם של הגבולות התרבותיים לאורך ההיסטוריה בין הישות המדינית שעל גדות הפרת והחידקל ובין זו שעל גדות האמנה והאורונטס. כשם שהרעיון הפאן-ערבי לא הצליח לחברן ליחידה מדינית אחת, גם הפאן-אסלאם עלול להכשל במשימה. מעבר לכך אולי אפשר ללמוד מן האירוע הזה על מגבלות עוצמתה של אל-קאעידה. כוחו הגדול של הארגון היה תמיד בעובדה שהוא החליף את המודל ההיררכי הנוקשה במודל המבוזר של הענן האינטרנטי. זו הסיבה שתמיד היה קושי להלחם בו – פגיעה באגף אחד, ואפילו בראש, לא פגעה בשאר האגפים. אולם מערך כזה הוא יעיל רק כל זמן שאין לארגון שליטה מדינית ישירה על טריטוריה. ייתכן שעתה, כאשר המטריצה הרדיקלית החדשה עומדת למבחן השליטה הישירה בשטח, נחשפות גם חולשותיה.

 

*תרגום רבלין.

דרור זאבי
לדף האישי

רבים ששו על הודעתו של מפקד הארגון האסלאמיסטי גַ'בְּהת אל-נוּסְרה ("חזית הסיוע") בסוריה כי ארגונו הוא חלק מארגון אל-קאעידה. סוף סוף, נטען בחוגי המומחים, אחרי התחמקות מתמשכת, מודים חברי הארגון בהשתייכותם לרשת הטרור הבינלאומית. הנה הוכחה המובהקת לטענה הישראלית-אמריקאית שרבים מן המורדים בסוריה אכן מחוברים לאל-קאעידה.

ההצהרה אכן חשפה את הקשר המובהק הזה, אולם היא חשפה גם עובדה אחרת – את המשבר הגדול המתחולל היום בתוך אל-קאעידה, ובעיקר את המשבר בין הסניף העיראקי לבין הסניף הסורי.

את מחול השדים החל איימן אל-זואהירי עצמו. בשידור הפומבי הראשון שלו מאז הריגתו של בן לאדן, הכריז מנהיגה החדש של אל-קאעידה כי ג'בּהת אל-נוסרה היא אכן סניף של ארגונו. ההכרזה הייתה חלק מדיון ארכני שעסק בהתמוטטות האימפריה העות'מאנית והקמת המדינות הקטנות במזרח התיכון. במיטב המסורת הפאן-אסלאמית קרא אל-זואהירי לאיחוד המדינות הללו לאימפריה אסלאמית חדשה.

מי שמיהר להגיב על דבריו היה אבּו בַּכְּר אל-בַּעְ'דאדי (אל-ברדאדי), מפקד אל-קאעידה בעיראק, ששינה את שם הקבוצה שלו ל"מדינה האסלאמית של עיראק" (ISI). בהכרזתו הודיע אל-בע'דאדי על ביטול השמות  הקודמים – "המדינה האסלאמית של עיראק" ו"ג'בהת אל-נוסרה" – והכריז שעיראק וסוריה יאוחדו מעתה למדינה אחת "המדינה האסלאמית של עיראק וסוריה (עיראק ואל-שאם)." על אף שלא נקב בשם המנהיג המיועד למדינה היה ברור מאמירות בסגנון "הכשרנו את הלוחמים שלנו ושלחנו אותם לסוריה" או מדיווחו על החלטתו בעבר לשגר לשם את הלוחם אבּו מוחמד אל-ג'ולאני כדי להוביל את המאבק, שהוא רואה את עצמו כמפקד הבכיר ולפיכך גם כמנהיג המיועד.

על כך לא יכול היה מוחמד אל-ג'ולאני שלא להגיב. הצהרתו של מפקד "ג'בהת אל-נוסרה" שפורסמה בסוף השבוע שעבר היא מלאכת מחשבת של כתיבה דיפלומטית המציגה את אל-ג'ולאני כמנהיג  מתוחכם. ההצהרה נפתחת בקטע מתוך פרשת העכביש שבקוראן, העוסק באמונה וכולל את הפסוק " ואכן ידוֹע יֵדע אלוהים את הדוברים אמת ויֵדע את המשקרים."* בתחילתה מספר אל-ג'ולאני עד כמה הופתע מהכרזתו של עמיתו העיראקי. "אכן היו שמועות על נאום כזה של אל-בע'דאדי" הוא מספר, "אולם לא נמסר על כך דבר לאיש מן המועצה המייעצת של ג'בהת אל-נוסרה, וגם לא לעבדכם הנאמן."

מכיוון שהסוד כבר נחשף, מסביר אל-ג'ולאני בנזיפה סמויה, אפשר להודות שהארגון שלנו הוא אכן חלק מאל-קאעידה, ושהוא נולד בתוך הארגון העיראקי ששימש לו חממה ובית גידול ושם הוכשרו לוחמיו. אכן, החוב לאחים העיראקיים ולמוהאג'ירין בשורותיו (הלוחמים המתנדבים מחו"ל) גדול מאד, ולעולם לא נוכל להחזירו. אנו גאים מאד על תרומתנו למאבק העיראקי ועל ההקרבה חסרת התקדים של הלוחמים העיראקיים והמתנדבים. נכון גם שהשיח' אל-בע'דאדי עצמו תרם לנו רבות, ואף נעתר לסייע לנו בפרוייקט שהצענו לו – שחרור המדוכאים בלבנט (סוריה ולבנון). על אף מצוקתו הוא תרם סיוע ואף שלח אלינו לוחמים, שעל אף מספרם הקטן קיבלו את ברכת האל.

אולם, מסביר אל-ג'ולאני, ענייני סוריה שייכים לסורים ואנו השהינו את הכרזתנו על השתייכות לאל-קאעידה לא כדי להסתיר את שייכותנו ולא כדי לרצות את העיראקים אלא מתוך התחשבות בעמיתינו בארגונים האחרים בתוך סוריה ובאלה שתומכים בנו מבחוץ. (במילים אחרות – לא רק שההכרזה של עמיתינו העיראקים לא תואמה איתנו והיא חסרת בסיס. היא גם מזיקה לנו במאבק בתוך סוריה).

לקראת הסוף מצהיר אל-ג'ולאני על נאמנותו לאל-קאעידה ולמנהיגה אל-זואהירי ועל נכונותו לקבל כל פקודה מפיו, למעט פקודות שיש בהן כפירה. אולם באותה נשימה הוא משלב גם התרסה לא-כל-כך-מוסווה: "לא נשנה את שמנו. נישאר ג'בּהת אל-נוסרה, והצהרת הנאמנות שלנו לא תשנה את דרך פעולתנו."

שלוש ההצהרות הללו – זו של אל-זואהירי מנהיג אל קאעידה, זו של אל-בע'דאדי המפקד בעיראק וזו של אל-ג'ולאני, המפקד בסוריה – מרתקות הן במה שהן חושפות והן במה שהן מנסות להסתיר. על אף הנימוס על פני השטח, על אף ההכרזות החוזרות ונשנות על נאמנות לדרך ועל חברות, ברור שמדובר כאן במאבק עיקש על טריטוריה, על שליטה ועל בכירות. לוותיקים בחקר המזרח התיכון יכול המאבק הזה להזכיר מאבק יצרים וכוחות כמעט זהה, שגם הוא נעטף בגלימה אידיאולוגית – הפיצול בין מפלגת הבעת' הסורית לזו העיראקית שהתחולל באותה זירה לפני יותר מחמישים שנה.

המאבק בין הסניפים העיראקי והסורי של אל-קאעידה יכול ללמד אותנו על עוצמתם של הגבולות התרבותיים לאורך ההיסטוריה בין הישות המדינית שעל גדות הפרת והחידקל ובין זו שעל גדות האמנה והאורונטס. כשם שהרעיון הפאן-ערבי לא הצליח לחברן ליחידה מדינית אחת, גם הפאן-אסלאם עלול להכשל במשימה. מעבר לכך אולי אפשר ללמוד מן האירוע הזה על מגבלות עוצמתה של אל-קאעידה. כוחו הגדול של הארגון היה תמיד בעובדה שהוא החליף את המודל ההיררכי הנוקשה במודל המבוזר של הענן האינטרנטי. זו הסיבה שתמיד היה קושי להלחם בו – פגיעה באגף אחד, ואפילו בראש, לא פגעה בשאר האגפים. אולם מערך כזה הוא יעיל רק כל זמן שאין לארגון שליטה מדינית ישירה על טריטוריה. ייתכן שעתה, כאשר המטריצה הרדיקלית החדשה עומדת למבחן השליטה הישירה בשטח, נחשפות גם חולשותיה.

 

*תרגום רבלין.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה