ים סין הדרומי: עילה למלחמה
מטוס מודיעין בים סין הדרומי (תמונה: David Mark)
Below are share buttons

ים סין הדרומי: עילה למלחמה

ממשלת סין, המתקשה להתמודד עם בעיות פנימיות גוברות, משלהבת את הלאומנות בציבור ומסיטה את תשומת לבו לפסיקת בין הדין הבין-לאומי בהאג בעניין ים סין הדרומי. אולם היציבות העולמית יוצאת נפסדת, ונראה שזו אחת הסוגיות הבוערות שתונחנה על שולחנה של הנשיאה האמריקאית הבאה

כמעט חודש עבר מאז שבית הדין הבין-לאומי בהאג פרסם את פסיקתו בשאלת הריבונות בים סין הדרומי, שהייתה מונחת לפניו משך שלוש שנים, והאירוע עדיין מכה גלים, בוודאי בסין עצמה.

התביעה לבוררות הוגשה על ידי הפיליפינים נגד סין בגין התנהגותה של האחרונה בים סין הדרומי. סין סירבה להשתתף במשפט והודיעה מראש שלא תכבד את הפסיקה, משום שזהו שטח ריבוני שלה שאינו נתון כלל לסמכות בית הדין.

בפסק דין ארוך מאד, שמשפטנים רבים רואים בו אבן דרך בתחום המשפט הבין-לאומי ודיני הים, קיבל בית הדין את טענות הפיליפינים. השופטים פסקו כי רוב שטח הים הוא שטח נייטרלי או מים כלכליים של מדינות אחרות (הפיליפינים, ויאטנם, מלזיה ועוד), וכי סין פוגעת בזכויות של הפיליפינים ושל מדינות נוספות וכן באקולוגיה הימית ועליה לחדול מכך. בית המשפט שלל, תוך סקירה היסטורית מקיפה, את טענות הריבונות של סין.

כמו שניתן לשער, החדשות לא התקבלו בהתלהבות בבייג'ינג. הנשיא שי ג'ינפינג אמר שהפסיקה לא תשפיע על ריבונותה וזכויותיה הימיות של סין, וכלי התקשורת הרשמיים, שופרות השלטון, התחרו זה בזה בשלל גינויים לפסק הדין. דאי בינגגואו, חבר לשעבר במועצת המדינה הסינית, כינה את הפסיקה "לא יותר מנייר טואלט" והזהיר בנאום בוושינגטון שהעניינים בים סין מתחממים ו"תאונות עלולות לקרות". מוטיב בולט בשטף הדיווחים ומאמרי הדעה בעלי הנימה המאיימת היה האמירה כי מי שעומדת באמת מאחורי התביעה היא לא הפיליפינים אלא בעלת בריתה הגדולה, ארצות הברית, שמנסה לעצור את עלייתה של סין.

מעניין יותר היה לראות את התגובות הרבות לפסיקה ברשתות החברתיות בסין, המנוטרות באופן צמוד. החלטת בית הדין הציתה סערה לאומנית כה גדולה עד שהצנזורה הסינית עצמה נאלצה להתחיל לצנזר קריאות בוטות ליציאה למלחמה תכף ומיד. הנושא "בוררות בים סין הדרומי" היה נושא מוביל (trending) ברשת החברתית הסינית ווייבו במשך שבועיים רצופים, והסערה ממשיכה גם כעת. ברשת מבוססת-המובייל וויישין (Wechat) נצפה מאמר שכותרתו "הלילה מתחילה מלחמה בים סין הדרומי"(南海今夜开战)יותר מ-100 אלף פעם. דעת הקהל, כך נראה, לא מעוניינת לפנות לאפיקים אחרים. גם סינים שגרים בלונדון ומלבורן גיבו את ממשלת סין בהפגנות לא גדולות אך מאורגנות היטב, שכנראה נתמכו על ידי השגרירויות של סין בערים הללו.

בין התגובות ברשת בלטו תגובות רבות מאד, שזכו לציטוט נרחב, בשפה בוטה, מזלזלת ומאיימת כלפי הפיליפינים. "הַרעיבו את הכלבים הפיליפינים למוות!" נכתב על תמונה שזכתה לתפוצה אדירה וקראה לא לקנות מוצרים מיובאים מהפיליפינים (בעיקר פירות טרופיים). "שמגדלי הבננות יגדלו בננות וישאירו לנו את הים", קראו אלפי תגובות אחרות שחזרו על ביטוי זלזול נפוץ (וגזעני).

ים סין הדרומי: עילה למלחמה

קריאה לצרכנים להחרים מנגו תוצרת הפיליפינים

 

הבוז והאיומים מופנים כלפי הפיליפינים, כתובעת במשפט, וכלפי מדינות דרום מזרח אסיה באופן כללי. בסין גוברת המגמה לראות את השכנות הקטנות יותר באסיה כמדינות חסות שצריכות לקבל את הדומיננטיות הסינית, ולא כשותפות שוות בזירה הבין-לאומית. אולם רוב הזעם מופנה כלפי ארצות הברית, שנתפסת כמי שעומדת מאחורי התביעה. קריקטורה שזכתה לתפוצת ענק ולמליוני שיתופים מראה את הדוד סאם מפעיל מאחורי הקלעים בובה בדמות נשיא הפיליפינים. הדיבורים על עימות צבאי אפשרי בים השנוי במחלוקת מתגברים, ובשבוע שלאחר מתן פסק הדין אף מיהרה סין ליזום תרגיל צבאי בים יחד עם רוסיה.

גם אם מלחמה באסיה עדיין נראית תרחיש רחוק ובלתי סביר, הסימנים המגיעים מסין צריכים לעורר דאגה. משקיפים רבים, במערב ובישראל, מדגישים את היותו של ים סין הדרומי נתיב הסחר העמוס ביותר בעולם ואת הפוטנציאל הטמון בו להפקת נפט וגז, אולם בסין רואים זאת אחרת. ממאמרי המערכת, מדברי הבכירים, מהמפות המפורסמות בעיתונות ומההד הציבורי ברשתות החברתיות עולה רושם ברור: פסק הדין מאיים לא רק על אינטרסים כלכליים של סין אלא גם על שלמותה הטריטוריאלית, ולכן, בעקיפין, על עצם קיומה.

מפת סין הכוללת את "קו תשע נקודות", המשורטט בים ומקיף כמעט את כל שטחו, פורסמה שוב ושוב בעיתונות עם הכיתוב "לא נוותר אפילו על נקודה אחת", גרסה סינית של "אף שעל". ממשלת סין ממסגרת את הסכסוך הזה באופן שהופך אותו לסכסוך גבול מרכזי; היא מסמלת לעולם, אך בעיקר לציבור הסיני, שהשאלה של ים סין הדרומי קשורה באופן הדוק לשאלות של טיבט, שינג'יאנג וטאיוון, ולהיסטוריה הכאובה של כוחות זרים (בריטים, יפנים, גרמנים ועוד) שמאז אמצע המאה ה-19 ועד הקמת הרפובליקה העממית ב-1949 ניסו שוב ושוב לנגוס נתחים מסין.

ים סין הדרומי: עילה למלחמה

מפת סין עם סימון "קו תשע הנקודות" והכיתוב "איננו יכולים לוותר ולו על נקודה אחת"

 

ההיסטוריה הזו חיה מאד עד היום בזיכרון הקולקטיבי הסיני, וכל ילד מכיר אותה משיעורי היסטוריה ומסרטי טלוויזיה שחוזרים שוב ושוב לתקופות ההן. כעת מסמלת הממשלה לאזרחי המדינה כי האיום הזה חי וקיים וכי הם צריכים לעמוד מאוחדים נגדו.

עבור ממשלת סין, הנוקטת דיכוי הולך וגובר בזירה הפנימית, הסטת תשומת הלב כלפי חוץ היא עניין נוח. אולם היציבות העולמית יוצאת נפסדת, ונראה שזו אחת הסוגיות הבוערות שתונחנה על שולחנה של הנשיאה האמריקאית הבאה.

כמעט חודש עבר מאז שבית הדין הבין-לאומי בהאג פרסם את פסיקתו בשאלת הריבונות בים סין הדרומי, שהייתה מונחת לפניו משך שלוש שנים, והאירוע עדיין מכה גלים, בוודאי בסין עצמה.

התביעה לבוררות הוגשה על ידי הפיליפינים נגד סין בגין התנהגותה של האחרונה בים סין הדרומי. סין סירבה להשתתף במשפט והודיעה מראש שלא תכבד את הפסיקה, משום שזהו שטח ריבוני שלה שאינו נתון כלל לסמכות בית הדין.

בפסק דין ארוך מאד, שמשפטנים רבים רואים בו אבן דרך בתחום המשפט הבין-לאומי ודיני הים, קיבל בית הדין את טענות הפיליפינים. השופטים פסקו כי רוב שטח הים הוא שטח נייטרלי או מים כלכליים של מדינות אחרות (הפיליפינים, ויאטנם, מלזיה ועוד), וכי סין פוגעת בזכויות של הפיליפינים ושל מדינות נוספות וכן באקולוגיה הימית ועליה לחדול מכך. בית המשפט שלל, תוך סקירה היסטורית מקיפה, את טענות הריבונות של סין.

כמו שניתן לשער, החדשות לא התקבלו בהתלהבות בבייג'ינג. הנשיא שי ג'ינפינג אמר שהפסיקה לא תשפיע על ריבונותה וזכויותיה הימיות של סין, וכלי התקשורת הרשמיים, שופרות השלטון, התחרו זה בזה בשלל גינויים לפסק הדין. דאי בינגגואו, חבר לשעבר במועצת המדינה הסינית, כינה את הפסיקה "לא יותר מנייר טואלט" והזהיר בנאום בוושינגטון שהעניינים בים סין מתחממים ו"תאונות עלולות לקרות". מוטיב בולט בשטף הדיווחים ומאמרי הדעה בעלי הנימה המאיימת היה האמירה כי מי שעומדת באמת מאחורי התביעה היא לא הפיליפינים אלא בעלת בריתה הגדולה, ארצות הברית, שמנסה לעצור את עלייתה של סין.

מעניין יותר היה לראות את התגובות הרבות לפסיקה ברשתות החברתיות בסין, המנוטרות באופן צמוד. החלטת בית הדין הציתה סערה לאומנית כה גדולה עד שהצנזורה הסינית עצמה נאלצה להתחיל לצנזר קריאות בוטות ליציאה למלחמה תכף ומיד. הנושא "בוררות בים סין הדרומי" היה נושא מוביל (trending) ברשת החברתית הסינית ווייבו במשך שבועיים רצופים, והסערה ממשיכה גם כעת. ברשת מבוססת-המובייל וויישין (Wechat) נצפה מאמר שכותרתו "הלילה מתחילה מלחמה בים סין הדרומי"(南海今夜开战)יותר מ-100 אלף פעם. דעת הקהל, כך נראה, לא מעוניינת לפנות לאפיקים אחרים. גם סינים שגרים בלונדון ומלבורן גיבו את ממשלת סין בהפגנות לא גדולות אך מאורגנות היטב, שכנראה נתמכו על ידי השגרירויות של סין בערים הללו.

בין התגובות ברשת בלטו תגובות רבות מאד, שזכו לציטוט נרחב, בשפה בוטה, מזלזלת ומאיימת כלפי הפיליפינים. "הַרעיבו את הכלבים הפיליפינים למוות!" נכתב על תמונה שזכתה לתפוצה אדירה וקראה לא לקנות מוצרים מיובאים מהפיליפינים (בעיקר פירות טרופיים). "שמגדלי הבננות יגדלו בננות וישאירו לנו את הים", קראו אלפי תגובות אחרות שחזרו על ביטוי זלזול נפוץ (וגזעני).

ים סין הדרומי: עילה למלחמה

קריאה לצרכנים להחרים מנגו תוצרת הפיליפינים

 

הבוז והאיומים מופנים כלפי הפיליפינים, כתובעת במשפט, וכלפי מדינות דרום מזרח אסיה באופן כללי. בסין גוברת המגמה לראות את השכנות הקטנות יותר באסיה כמדינות חסות שצריכות לקבל את הדומיננטיות הסינית, ולא כשותפות שוות בזירה הבין-לאומית. אולם רוב הזעם מופנה כלפי ארצות הברית, שנתפסת כמי שעומדת מאחורי התביעה. קריקטורה שזכתה לתפוצת ענק ולמליוני שיתופים מראה את הדוד סאם מפעיל מאחורי הקלעים בובה בדמות נשיא הפיליפינים. הדיבורים על עימות צבאי אפשרי בים השנוי במחלוקת מתגברים, ובשבוע שלאחר מתן פסק הדין אף מיהרה סין ליזום תרגיל צבאי בים יחד עם רוסיה.

גם אם מלחמה באסיה עדיין נראית תרחיש רחוק ובלתי סביר, הסימנים המגיעים מסין צריכים לעורר דאגה. משקיפים רבים, במערב ובישראל, מדגישים את היותו של ים סין הדרומי נתיב הסחר העמוס ביותר בעולם ואת הפוטנציאל הטמון בו להפקת נפט וגז, אולם בסין רואים זאת אחרת. ממאמרי המערכת, מדברי הבכירים, מהמפות המפורסמות בעיתונות ומההד הציבורי ברשתות החברתיות עולה רושם ברור: פסק הדין מאיים לא רק על אינטרסים כלכליים של סין אלא גם על שלמותה הטריטוריאלית, ולכן, בעקיפין, על עצם קיומה.

מפת סין הכוללת את "קו תשע נקודות", המשורטט בים ומקיף כמעט את כל שטחו, פורסמה שוב ושוב בעיתונות עם הכיתוב "לא נוותר אפילו על נקודה אחת", גרסה סינית של "אף שעל". ממשלת סין ממסגרת את הסכסוך הזה באופן שהופך אותו לסכסוך גבול מרכזי; היא מסמלת לעולם, אך בעיקר לציבור הסיני, שהשאלה של ים סין הדרומי קשורה באופן הדוק לשאלות של טיבט, שינג'יאנג וטאיוון, ולהיסטוריה הכאובה של כוחות זרים (בריטים, יפנים, גרמנים ועוד) שמאז אמצע המאה ה-19 ועד הקמת הרפובליקה העממית ב-1949 ניסו שוב ושוב לנגוס נתחים מסין.

ים סין הדרומי: עילה למלחמה

מפת סין עם סימון "קו תשע הנקודות" והכיתוב "איננו יכולים לוותר ולו על נקודה אחת"

 

ההיסטוריה הזו חיה מאד עד היום בזיכרון הקולקטיבי הסיני, וכל ילד מכיר אותה משיעורי היסטוריה ומסרטי טלוויזיה שחוזרים שוב ושוב לתקופות ההן. כעת מסמלת הממשלה לאזרחי המדינה כי האיום הזה חי וקיים וכי הם צריכים לעמוד מאוחדים נגדו.

עבור ממשלת סין, הנוקטת דיכוי הולך וגובר בזירה הפנימית, הסטת תשומת הלב כלפי חוץ היא עניין נוח. אולם היציבות העולמית יוצאת נפסדת, ונראה שזו אחת הסוגיות הבוערות שתונחנה על שולחנה של הנשיאה האמריקאית הבאה.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה