למי מצלצלים הפעמונים?
חבר הכנסת איימן עודה בקלנסווה, השבוע (צילום: הרשימה המשותפת)
Below are share buttons

למי מצלצלים הפעמונים?

ממשלת הימין גולשת מהמימד המופשט של טיפוח ההדרה הפוליטית של המיעוט הערבי בישראל לרובד המוחשי של אכיפת חוקי הבנייה, ומעתיקה את החיכוך לרמת השטח. התוצאות הקשות באום אל-חיראן הבוקר הן מבוא לתוצאות ההרסניות של מדיניות הימין

הבוקר התחולל ביישוב אאם אל-חיראן שבנגב עימות קשה בין שוטרים ותושבים בדואים, שבמהלכו נהרג ערבי ונפצעו נוספים, בהם ראש הרשימה המשותפת איימן עודה. זהו אירוע החיכוך השני השבוע בין נציגי השלטון לבין אזרחים ערבים, אך הקשה מבין השניים מבחינת תוצאותיו. האירוע הראשון התחולל ביישוב הערבי קלנסווה, שם הרסו גורמי השלטון בתים שנבנו אמנם על קרקע פרטית, אך ללא ההיתרים הנדרשים. גם שם התעמתו התושבים ואנשי ציבור ערבים עם כוחות האכיפה והשיטור. בשונה מאום אל-חיראן הסתיים האירוע בקלנסווה ללא נפגעים בנפש.

שני האירועים הללו מצטרפים למסכת של התרחשויות נוספות הנוגעות ליחסי יהודים וערבים בישראל. המכנה המשותף לכולם הוא מגמת כרסום היחסים והחרפתם המאפיינת את השנים האחרונות, ומתבטאת בהתרחקות הולכת וגוברת בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית ובין הממסד הישראלי לאוכלוסיית המיעוט. אולם האירועים באום אל-חיראן ובקלנסווה הם חריגים, משום שבשנים האחרונות כמעט שלא נרשמו מהלכים של אכיפת בנייה לא חוקית. שלטונות המדינה נמנעו על-פי רוב מלהתעמת עם האזרחים הערבים בנושא זה, גם מתוך מודעות לרגישות הקיימת בנושא ולהשלכות האפשרויות של אירועים מסוג זה.

עד כה מיקדה ממשלת הימין את פעילותה מול האוכלוסיה הערבית בעיקר במאמץ לצמצום נפח נוכחותו של המיעוט במרחב הציבורי והתרבותי בישראל. היא פעלה בעיקר בשדה הפוליטי והפרלמנטרי וכלפי המנהיגות הפוליטית הערבית. לכן ניסתה לצמצם את הייצוג הערבי בכנסת, בין היתר בהעלאת אחוז החסימה, קידמה את חוק ההדחה, נאבקה במפלגת בל"ד ובפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (שמנהיגו שוחרר השבוע מריצוי תשעת חודשי מאסר), קידמה את חוק המואזין שהפלה בין יהודים וערבים בכל הנוגע לפולחן דתי, וטיפחה את השיח הציבורי האנטי-ערבי, למשל סביב אירועי השריפות שפקדו את המדינה בחודש דצמבר האחרון.

אולם אכיפת הבנייה הבלתי-חוקית השבוע לובשת מאפיינים מוחשיים בשטח, ופחות משהיא מכוונת למנהיגות הפוליטית הערבית היא נוגעת בנימי הנפש של הערבים אזרחי המדינה. קשה עדיין לקבוע אם האירועים בקלנסווה ובאום אל-חיראן הם איתות המבשר על מדיניות אכיפה נוקשה יותר אצל האוכלוסיה הערבית, אך אם כך הוא הדבר, תהיינה לו משמעויות כבדות ליחסים שבין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל.

גלישה של המדיניות הממשלתית מהמימד המופשט של טיפוח ההדרה הפוליטית לרובד המוחשי של אכיפת חוקי הבנייה צפויה להחריף את יחסי הממסד עם המיעוט הערבי ולהעתיק את מאפייני החיכוך מהמישור הפוליטי לרמת השטח. מכאן קצרה הדרך להתפתחות חיכוכים אלימים בין האוכלוסייה הערבית לבין גורמי האכיפה וגוברת הסכנה לשפיכות דמים איומה.

התוצאות הקשות של החיכוך הבוקר באום אל-חיראן הן מבוא למחיר הקשה שתגבה החמרת המדיניות כלפי המיעוט הערבי והעברת העימות מהמרחב הפוליטי לשטח.

הבוקר התחולל ביישוב אאם אל-חיראן שבנגב עימות קשה בין שוטרים ותושבים בדואים, שבמהלכו נהרג ערבי ונפצעו נוספים, בהם ראש הרשימה המשותפת איימן עודה. זהו אירוע החיכוך השני השבוע בין נציגי השלטון לבין אזרחים ערבים, אך הקשה מבין השניים מבחינת תוצאותיו. האירוע הראשון התחולל ביישוב הערבי קלנסווה, שם הרסו גורמי השלטון בתים שנבנו אמנם על קרקע פרטית, אך ללא ההיתרים הנדרשים. גם שם התעמתו התושבים ואנשי ציבור ערבים עם כוחות האכיפה והשיטור. בשונה מאום אל-חיראן הסתיים האירוע בקלנסווה ללא נפגעים בנפש.

שני האירועים הללו מצטרפים למסכת של התרחשויות נוספות הנוגעות ליחסי יהודים וערבים בישראל. המכנה המשותף לכולם הוא מגמת כרסום היחסים והחרפתם המאפיינת את השנים האחרונות, ומתבטאת בהתרחקות הולכת וגוברת בין האוכלוסיה היהודית לאוכלוסיה הערבית ובין הממסד הישראלי לאוכלוסיית המיעוט. אולם האירועים באום אל-חיראן ובקלנסווה הם חריגים, משום שבשנים האחרונות כמעט שלא נרשמו מהלכים של אכיפת בנייה לא חוקית. שלטונות המדינה נמנעו על-פי רוב מלהתעמת עם האזרחים הערבים בנושא זה, גם מתוך מודעות לרגישות הקיימת בנושא ולהשלכות האפשרויות של אירועים מסוג זה.

עד כה מיקדה ממשלת הימין את פעילותה מול האוכלוסיה הערבית בעיקר במאמץ לצמצום נפח נוכחותו של המיעוט במרחב הציבורי והתרבותי בישראל. היא פעלה בעיקר בשדה הפוליטי והפרלמנטרי וכלפי המנהיגות הפוליטית הערבית. לכן ניסתה לצמצם את הייצוג הערבי בכנסת, בין היתר בהעלאת אחוז החסימה, קידמה את חוק ההדחה, נאבקה במפלגת בל"ד ובפלג הצפוני של התנועה האסלאמית (שמנהיגו שוחרר השבוע מריצוי תשעת חודשי מאסר), קידמה את חוק המואזין שהפלה בין יהודים וערבים בכל הנוגע לפולחן דתי, וטיפחה את השיח הציבורי האנטי-ערבי, למשל סביב אירועי השריפות שפקדו את המדינה בחודש דצמבר האחרון.

אולם אכיפת הבנייה הבלתי-חוקית השבוע לובשת מאפיינים מוחשיים בשטח, ופחות משהיא מכוונת למנהיגות הפוליטית הערבית היא נוגעת בנימי הנפש של הערבים אזרחי המדינה. קשה עדיין לקבוע אם האירועים בקלנסווה ובאום אל-חיראן הם איתות המבשר על מדיניות אכיפה נוקשה יותר אצל האוכלוסיה הערבית, אך אם כך הוא הדבר, תהיינה לו משמעויות כבדות ליחסים שבין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל.

גלישה של המדיניות הממשלתית מהמימד המופשט של טיפוח ההדרה הפוליטית לרובד המוחשי של אכיפת חוקי הבנייה צפויה להחריף את יחסי הממסד עם המיעוט הערבי ולהעתיק את מאפייני החיכוך מהמישור הפוליטי לרמת השטח. מכאן קצרה הדרך להתפתחות חיכוכים אלימים בין האוכלוסייה הערבית לבין גורמי האכיפה וגוברת הסכנה לשפיכות דמים איומה.

התוצאות הקשות של החיכוך הבוקר באום אל-חיראן הן מבוא למחיר הקשה שתגבה החמרת המדיניות כלפי המיעוט הערבי והעברת העימות מהמרחב הפוליטי לשטח.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה