Below are share buttons

מעשה בשני שגרירים

התגובות במצרים וירדן למינוי שגריריהן בישראל בשבוע שעבר מעוררות דאגה. אך יותר משהן חושפות את שפל היחסים עם המדינה היהודית, הן מציגות את המשברים הפנימיים שהמדינות הללו חווות.

ישראלים שעקבו בשבוע שעבר אחרי התגובות בירדן ובמצרים למינויים של שני שגרירים חדשים בתל-אביב לא יכלו שלא לחוש צער. 

רבים במצרים התקשו להאמין שהנשיא החדש מטעם האחים המוסלמים מוחמד מורסי אכן שלח לשמעון פרס כתב האמנה עם שגרירו החדש עאטף סאלם  שנפתח במילים "חבר יקר" ונחתם במילים "בהערכה רבה". בירדן, בני שבטו של השגריר המיועד וליד עבידאת ניסו להכשיל את מינוי ומשנבצר מהם לעשות זאת, הכריזו על יום אבל שנתי ביום האמנתו, ה-17 באוקטובר.

אולם התבוננות מעמיקה יותר בדינמיקה של התגובות הללו מאפשרת תובנות חדשות לגבי יחסי הכוחות הפנימיים בתוך המדינות השכנות. אם נסיט לרגע את המבט מארצנו הקטנה, נמצא כי התגובות המקומיות למינוי השגרירים חושפות יותר על מצרים וירדן עצמן מאשר על היחס שלהן לישראל.

לדוברו של נשיא מצרים, יאסר עלי, לקח יותר מיום לאשר שכתב ההאמנה שנחשף על ידי אתר האינטרנט The Times of Israel (גילוי נאות: שבו אני עובד), הוא "100% אמיתי". בינתיים, מוסד הנשיאות הובך מתרעומת ציבורית ומתגובות בטן חסרות אחריות מתוך מחנהו של הנשיא עצמו. כך, למשל, בכיר האחים המוסלמים מוחמד גמאל חשמת הבטיח ליומון הממסדי אל-אהראם כי המכתב הוא "פברוק ציוני". 

למרבה ההפתעה, דינמיקה זהה התרחשה בחודש יולי, כאשר מורסי הגיב בנימוס למכתב ברכה ששלח לו הנשיא פרס לרגל חודש רמדאן. למרות שמכתבו של מורסי נשלח היישר בדואר רשום משגרירות מצרים בתל-אביב, הרהיבו המצרים עוז להכחיש את אמיתותו.

תגובתו של מורסי לאירועים מסוג זה (או העדרה) אינה מפתיעה. ביחסיו עם המערב באופן כללי, נמצא מוסד הנשיאות המצרי במצב מתמיד של בלבול ומבוכה. האחים המוסלמים נבחרו כדי לייצג את העוינות העממית כלפי ישראל וארה"ב, אך הם אינם מסוגלים פוליטית ללכת "עד הסוף". משטרו של הנשיא המודח חוסני מבארכ הואשם לא אחת בחוסר עקביות בין נאומים פומביים נוקשים נגד ישראל והמערב ובין המגעים שלו עם המדינות הללו מאחורי הקלעים. כיום, מורסי עומד בפני דילמה דומה. בעודו מתייסר, מהסס ומזגזג, דיווחים סותרים, שמועות ותיאוריות קונספירציה מתרוצצות חופשי בציבור ומוסד הנשיאות המצרי נפגע מכך.  

אחד האויבים המושבעים של האחים המוסלמים במצרים, מפקד משטרת דובאי דאחי חלפאן — הזכור לנו, הישראלים, כאיש שהצביע על מעורבות המוסד בחיסול איש החמאס מחמוד מבחוח ב-2010 — ניגח אמש את הנשיא פרס בחשבון הטוויטר שלו. "אני שונא אותך הנשיא פרס. מי בכלל אוהב אותך?" כתב כביכול לפרס, אך קרץ לעברו של מורסי.  

בירדן, הדינמיקה שונה. לאיש אין אשליות לגבי יחסי הקירבה ההיסטוריים בין המשטר ההאשמי הפרו-מערבי ובין ישראל.

אך שלא כמו בעבר, כיום הלגיטימות של המשטר עומדת יותר ויותר במבחן. שבט עבידאת אולי לחץ על השגריר וליד לוותר על המינוי בתל-אביב, אך בעשותו זאת מעל כל במה, קרא למעשה תגר על המלך עבדאללה שמינה אותו לתפקיד. נכבדי השבט אמרו למלך שאינם מוכנים להכתים את השבט כולו בשיתוף פעולה עם ישראל והיהודים, שעמם נלחמו כבר מתחילת המאה העשרים. רמז עבה מזה למשטר קשה לדמיין. פרשן ירדני בולט, פהד ח'יטאן, כתב שגורמים בשבט אף חושדים במלך שהמינוי הוא חלק ממאבקי כח עם ראש הממשלה לשעבר ואיש האופוזיציה הבולט בהווה, אחמד עבידאת.

שנאה לישראל הפכה זה מכבר לסמן מובהק של הזהות הערבית המודרנית, אך כוחות רבים ומורכבים פועלים במדינות השכנות, במנותק מישראל. הדרמות שהתחוללו במצרים וירדן בשבוע שעבר — הנסובות לכאורה סביב ישראל — משקפות מציאות פנימית מורכבת יותר מאשר יחסיהן עם המדינה היהודית. 

אלחנן מילר
לדף האישי
ישראלים שעקבו בשבוע שעבר אחרי התגובות בירדן ובמצרים למינויים של שני שגרירים חדשים בתל-אביב לא יכלו שלא לחוש צער. 

רבים במצרים התקשו להאמין שהנשיא החדש מטעם האחים המוסלמים מוחמד מורסי אכן שלח לשמעון פרס כתב האמנה עם שגרירו החדש עאטף סאלם  שנפתח במילים "חבר יקר" ונחתם במילים "בהערכה רבה". בירדן, בני שבטו של השגריר המיועד וליד עבידאת ניסו להכשיל את מינוי ומשנבצר מהם לעשות זאת, הכריזו על יום אבל שנתי ביום האמנתו, ה-17 באוקטובר.

אולם התבוננות מעמיקה יותר בדינמיקה של התגובות הללו מאפשרת תובנות חדשות לגבי יחסי הכוחות הפנימיים בתוך המדינות השכנות. אם נסיט לרגע את המבט מארצנו הקטנה, נמצא כי התגובות המקומיות למינוי השגרירים חושפות יותר על מצרים וירדן עצמן מאשר על היחס שלהן לישראל.

לדוברו של נשיא מצרים, יאסר עלי, לקח יותר מיום לאשר שכתב ההאמנה שנחשף על ידי אתר האינטרנט The Times of Israel (גילוי נאות: שבו אני עובד), הוא "100% אמיתי". בינתיים, מוסד הנשיאות הובך מתרעומת ציבורית ומתגובות בטן חסרות אחריות מתוך מחנהו של הנשיא עצמו. כך, למשל, בכיר האחים המוסלמים מוחמד גמאל חשמת הבטיח ליומון הממסדי אל-אהראם כי המכתב הוא "פברוק ציוני". 

למרבה ההפתעה, דינמיקה זהה התרחשה בחודש יולי, כאשר מורסי הגיב בנימוס למכתב ברכה ששלח לו הנשיא פרס לרגל חודש רמדאן. למרות שמכתבו של מורסי נשלח היישר בדואר רשום משגרירות מצרים בתל-אביב, הרהיבו המצרים עוז להכחיש את אמיתותו.

תגובתו של מורסי לאירועים מסוג זה (או העדרה) אינה מפתיעה. ביחסיו עם המערב באופן כללי, נמצא מוסד הנשיאות המצרי במצב מתמיד של בלבול ומבוכה. האחים המוסלמים נבחרו כדי לייצג את העוינות העממית כלפי ישראל וארה"ב, אך הם אינם מסוגלים פוליטית ללכת "עד הסוף". משטרו של הנשיא המודח חוסני מבארכ הואשם לא אחת בחוסר עקביות בין נאומים פומביים נוקשים נגד ישראל והמערב ובין המגעים שלו עם המדינות הללו מאחורי הקלעים. כיום, מורסי עומד בפני דילמה דומה. בעודו מתייסר, מהסס ומזגזג, דיווחים סותרים, שמועות ותיאוריות קונספירציה מתרוצצות חופשי בציבור ומוסד הנשיאות המצרי נפגע מכך.  

אחד האויבים המושבעים של האחים המוסלמים במצרים, מפקד משטרת דובאי דאחי חלפאן — הזכור לנו, הישראלים, כאיש שהצביע על מעורבות המוסד בחיסול איש החמאס מחמוד מבחוח ב-2010 — ניגח אמש את הנשיא פרס בחשבון הטוויטר שלו. "אני שונא אותך הנשיא פרס. מי בכלל אוהב אותך?" כתב כביכול לפרס, אך קרץ לעברו של מורסי.  

בירדן, הדינמיקה שונה. לאיש אין אשליות לגבי יחסי הקירבה ההיסטוריים בין המשטר ההאשמי הפרו-מערבי ובין ישראל.

אך שלא כמו בעבר, כיום הלגיטימות של המשטר עומדת יותר ויותר במבחן. שבט עבידאת אולי לחץ על השגריר וליד לוותר על המינוי בתל-אביב, אך בעשותו זאת מעל כל במה, קרא למעשה תגר על המלך עבדאללה שמינה אותו לתפקיד. נכבדי השבט אמרו למלך שאינם מוכנים להכתים את השבט כולו בשיתוף פעולה עם ישראל והיהודים, שעמם נלחמו כבר מתחילת המאה העשרים. רמז עבה מזה למשטר קשה לדמיין. פרשן ירדני בולט, פהד ח'יטאן, כתב שגורמים בשבט אף חושדים במלך שהמינוי הוא חלק ממאבקי כח עם ראש הממשלה לשעבר ואיש האופוזיציה הבולט בהווה, אחמד עבידאת.

שנאה לישראל הפכה זה מכבר לסמן מובהק של הזהות הערבית המודרנית, אך כוחות רבים ומורכבים פועלים במדינות השכנות, במנותק מישראל. הדרמות שהתחוללו במצרים וירדן בשבוע שעבר — הנסובות לכאורה סביב ישראל — משקפות מציאות פנימית מורכבת יותר מאשר יחסיהן עם המדינה היהודית. 

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה