השבוע דווח כי גרמניה סטרה שוב על פרצופה של ישראל כאשר סירבה להשתתף במימון הספינות האמורות להגן על אסדות הגז הישראליות בים התיכון. ישראל ביקשה שממשלת גרמניה תממן כשליש מהסכום הדרוש לרכישת הספינות. ביום חמישי האחרון פורסם שממשלת גרמניה סירבה לבקשה.
הסיבה לסירוב הגרמני ידועה לכול וצוינה על ידי פקידים ישראלים ועל ידי פקידים גרמנים: השעיית השיחות בין ישראל לפלסטינים. הגרמנים סבורים שישראל נושאת באחריות ניכרת לכישלון המשא ומתן, לאו דווקא בגלל האירועים האחרונים הקשורים בשיחות אלא בשל מדיניות ישראל בשטחים, ובעיקר בשל החלטותיה הבלתי נלאות לבנות בהתנחלויות.
הודעתה של גרמניה כי לא תסייע למערכת הביטחון הישראלית נוכח הבנייה בשטחים היא עדות נוספת לפגיעתן של ההתנחלויות בביטחון ישראל. הלובי של הימין הקיצוני בכנסת, שנציגי המתנחלים ואוהדיהם מקרב מפלגות הימין משתייכים אליו, משעבד את האינטרסים הביטחוניים של ישראל לבנייה בשטחים. המחיר הביטחוני שישראל משלמת כתוצאה מהתעקשותם לקדם את הבנייה בשטחים בכל מצב ובכל מחיר – והפעם מאות מיליוני יורו – לא עומד בראש מעייניהם, אם בכלל.
פרשה זו איננה מסתכמת בסטירת לחי. היא גם חושפת את אחד הצדדים הנלעגים ביותר בתפישת העולם של נתניהו ושל אחרים מקרב הימין הקיצוני המקיף אותו. ניתן לכנות את תפישת העולם הזאת בשם "הקבצן החוצפן". במשך שנים ישראל מקבלת נדבות מה"גויים", הן מהאמריקאים והן מהאירופאים, ובראשם הגרמנים. רק לפני שנים אחדות השתתפו הגרמנים במימון הצוללות הגרעיניות שרכש חיל הים הישראלי, כחלק מן "היחסים המיוחדים" בין שתי המדינות, המבוססים על המאמץ הבלתי פוסק של הגרמנים למרק את מצפונם לאחר השואה.
בעיני נתניהו והחוגים המקיפים אותו, פירוש "היחסים המיוחדים" הוא ציות של גרמניה לתכתיבי ישראל. אולם הגרמנים סבורים שלמרות החובה המוסרית המוטלת עליהם לסייע לביטחונה של ישראל, הם גם זכאים לחשוב בעצמם ולגבש מדיניות משלהם בשאלת המזרח התיכון. חשיבה עצמאית זו מובילה אותם למלכודת מוסרית, שכן הקורבן, היהודים, הפך למקרבן.
וכך מוצאים עצמם הגרמנים בדילמה נפשית ומוסרית בלתי אפשרית: אם יסרבו לסייע ליהודים בהמשך התעללותם בפלסטינים, הם ייאלצו לעמוד מול הקורבן שלהם-עצמם, היהודי, שהם חשים כלפיו אשמה וחובה; אם יצייתו לתכתיבי ישראל, הם ייאלצו לעמוד מול קורבנם-של-היהודים, הפלסטינים, הסובלים, לדעתם, ממדיניותה של ישראל.
דומה שבשנים האחרונות החליטו הגרמנים לשים גבול למחיר שהם מוכנים לשלם עבור חטאי הוריהם וסביהם. "הקבצן" המסכן, שהם, הגרמנים, רצחו את הוריו וסביו, עומד בדלת, פושט את ידו, אך בזמן שהוא מבקש נדבה הוא נוזף בגרמנים על שהם מעזים לחלוק עליו ולטעון שהבנייה בהתנחלויות איננה חוקית ואיננה מוסרית. עמדה שהעולם כולו, לרבות ידידתה הגדולה של ישראל, ארצות הברית, אוחז בה.
וכך ה"קבצן" הופך ל"חוצפן": נתניהו ומרקל צועקים זה על זו בשיחות טלפון; ליברמן גוער בשר החוץ של גרמניה, פרנק-וולטר סטיינמאייר, על כך שהגרמנים אינם מסייעים לישראל במגוון תחומים, כגון שיתופי פעולה אקדמיים; ויוסי כהן, יועץ ראש הממשלה לענייני ביטחון, מחליף האשמות עם היועץ לביטחון לאומי של מרקל עקב ביטול הסבסוד לקניית הספינות שאמורות להגן על אסדות הגז הישראליות.
כבר שנים רבות ישראל מעוררת עוינות כלפיה בשל מדיניות הבנייה בשטחים. מדינות רבות שמאסו בהתנהלותה של ישראל בסוגיה זו דורשות לגבות על כך מחיר מישראל. גרמניה, שעד כה הגנה על ישראל בזירה האירופית, החליטה כעת להצטרף גם היא לאותן מדינות המציבות תג-מחיר לצעדיה של ישראל בשטחים. לשיטתם, אם ישראל אחראית להחמצת השיחות עם הפלסטינים, על ישראל לשלם מחיר על כך. אמנם המחיר עדיין לא גבוה, כיוון שישראל יכולה לעמוד בתשלום של כמה מאות מיליוני יורו, אולם בעתיד הוא עלול להיות גבוה יותר, שכן אם יוטל חרם רשמי על ישראל, היא כבר לא תוכל לשלם את המחיר הכרוך בכך.
רמז על כך שהמגמה החדשה של גביית תג-מחיר בינלאומי מישראל מתחזקת מצוי בהשערתם של פקידים ישראלים בכירים לפיה החלטתה של גרמניה לבטל את הסיוע לישראל התקבלה לאחר פגישתה של מרקל עם אובמה. אם השערה זו נכונה ואובמה עודד צעד שכזה, אין זאת אלא שישראל עומדת לאבד את שני המעוזים החשובים ביותר לביטחונה.
הפטנט המכונה "תג-מחיר" לא הומצא בראשם של נערי הגבעות. גם הגרמנים, האירופאים והאמריקאים מכירים אותו. וכל עוד הימין הקיצוני ימשיך להכתיב את מדיניות החוץ וביטחון של ישראל, המחיר רק יעלה.
