שמי עלי אל־אעור, אני ערבי פלסטיני. נולדתי ב־1964 ברצועת עזה שבשלטון מצרים למשפחת פליטים פלסטינים מאזור באר שבע שאיבדו את ביתם בנכבה של 1948. גדלתי במחנה הפליטים דיר אל־בלח ולמדתי בבית ספר של אונר"א. בהיותי ילד חוויתי את הכיבוש הישראלי כמו שאר העזתים – העוני והאבטלה היו מנת חלקנו במחנה. ב־1983, כשהגעתי לגיל 18, נרשמתי ללימודי היסטוריה באוניברסיטת ביר זית ועברתי לגור ברמאללה. בהיותי סטודנט פלסטיני בשנים שקדמו לפרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987, השתתפתי בפעילות "השבּיבּה", ארגון הסטודנטים של תנועת הפת"ח. חווינו את הכיבוש הישראלי בתוך מסדרונות האוניברסיטה, ואף השתתפתי באינתיפאדה הראשונה.
עם הקמת הרשות הפלסטינית עברתי להתגורר בעיר העתיקה של ירושלים ועבדתי עם פייסל חוסייני במרכז למחקרים ערביים באוריינט האוס. מאז ועד היום אני מתגורר בירושלים ועובד ברשות הפלסטינית. בשנת 2016 הייתי מנהל מחלקת לימודי ישראל בוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית שתחת משרדו של אבו מאזן בניהולו הישיר של מוחמד אל־מדני ובמרכז המחקר הפלסטיני. היום אני עוסק בסקירת העיתונות הישראלית בכלי תקשורת פלסטינים מרכזיים.
אני בוגר תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת ביר זית ברמאללה, ולתואר שני למדתי בחוג ללימודי אסלאם ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המוסמך שלי עסקה בהתנגדותה של מפלגת השחרור הסלפית (חִזבּ א־תחריר) לרשות הפלסטינית ולמדינת ישראל גם יחד, ובשאיפתה להקים ח'ליפות אסלאמית. ב־2018 קיבלתי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור כתבתי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני במסגד אל־אקצא, והתמקדתי בפעולתם של המוראיבטון והמוראביטאת ובהתנגדותם לניסיונות של פעילי המקדש היהודים לשנות את הסטטוס קוו על ההר. במחקרי התעניינתי בתפקידן של הנשים המוסלמיות במאבק הדתי והפוליטי על אל־חרם אל־שריף ובכוח הפוליטי שצברו תנועות אלו ברחוב הפלסטיני.
בשנים האחרונות השתתפתי בכנסים רבים שעסקו בסכסוך היהודי-פלסטיני על מסגד אל־אקצא, במרכזי מחקר בישראל, באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אנקרה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
כתיבתי בפורום לחשיבה אזורית תתמקד בשלושה נושאים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני:
ראשית, איך רואים הפלסטינים את ישראל? אעמוד על ההבדלים שבין הגישה הלאומית הפלסטינית לגישה האסלאמית-דתית ביחס לישראל, שבעים שנה אחרי הקמת מדינת ישראל ויותר מחמישים שנה אחרי הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים. וכן אנסה לחדד את עמדתם של הגורמים הפלסטינים למיניהם בעניין פתרון הסכסוך עם ישראל.
שנית, אבקש להתמקד במאבק היהודי־ישראלי-מוסלמי־פלסטיני על אל־חרם אל־שריף. אבקש להאיר את המדיניות הישראלית התומכת בקבוצות מקדש קיצוניות השוחקות את הסטטוס קוו במסגד אל־אקצא, מדיניות המסכנת פלסטינים וישראלים כאחד. בתוך כך אבקש לחדד את משמעותו של מסגד אל־אקצה לפלסטינים, ולכך שמעבר להיותו מקום קדוש למוסלמים הוא נעשה לסמל של זהות לאומית פלסטינית.
ולבסוף, הנושא השלישי שבו אבקש לדון הוא האסלאם הסלפי הפלסטיני בכלל, ומפלגת השחרור האסלאמית בפלסטין בפרט. אבקש לשרטט את האידאולוגיה, את האסטרטגיה הפוליטית ואת דרכי הפעולה שלהם לאור שאיפתם הסופית לכונן מחדש את הח'ליפות האסלאמית ולהשליטה ברחבי העולם כולו.
בהיותי חוקר פלסטיני ובן למשפחת פליטים אני מאמין שבסופו של דבר יחיו יהודים ופלסטינים בארץ הזאת יחד בשלום צודק בין שתי מדינות עצמאיות – מדינת פלסטין ובירתה ירושלים המזרחית ומדינת ישראל. בהיותי אב לשישה אני מקווה לתרום את חלקי לבניית עתיד טוב יותר לילדיי, וגם לילדים היהודים ברחבי הארץ.
