האקלים האזורי והבין־לאומי הנוכחי נוח לישראל. הפלסטינים נדחקו לקרן זווית, והאלימות של ישראל כלפיהם אינה משתווה לפשעיהם של המשטרים הערביים נגד אזרחיהם. אולם ההתלהמות הימנית בישראל עלולה להפוך את הקערה על פיה

פייצל חוסייני דגל באי־אלימות ובמאבק משותף עם ישראלים. אולם אחרי מותו מוטטה ישראל את המבנים החברתיים שריסנו את האלימות, ואת החלל מילאו גורמי פשיעה ועמותות אסלאמיסטיות. מחשבות למוצאי יום ירושלים

ישראל נחרצת בדרישה לפצות את יהודי ארצות ערב ואיראן על הנכסים שהשאירו מאחוריהם, אבל עיוורת לבעיית הפליטים הפלסטינים. בעיית הפליטים שבה לסדר היום לקראת התוכנית לעסקת חליפין במסגרת "עסקת המאה"

הפיצול בין פתח לחמאס הוא לב המשבר הפוליטי הפלסטיני. הוא משתק את המערכת הפרלמנטרית ומונע כל התקדמות רצינית מול ישראל. ישראל מצידה מעודדת את הפיצול הזה, לא רק מסיבות ביטחוניות (מאמר שלישי בסדרה)

לבנון וירדן מעודדות את שיבתם של הפליטים הסורים לבתיהם, אך למרות תנאי החיים הקשים במדינות הקולטות, רובם מסרבים לעזוב. הם יודעים כי מעבר לגבול מצפים להם מדינת משטרה ועיי חורבות

המשטר ההאשמי מנסה למזער את הנזקים מהמתווה המסתמן של הסכם המסגרת להסדר קבע שיציג מזכיר המדינה האמריקאי, אשר יְיַשב את הפליטים הפלסטינים בירדן באופן מיידי אך יקים מדינה פלסטינית רק בעתיד.
מחד, ירדן קובעת כי הרשות הפלסטינית היא בעלת הסמכות הבלעדית להחלטות – ולויתורים – הנוגעים לגדה המערבית, מימוש זכות השיבה אליה ועתיד בקעת הירדן. מאידך, היא קובעת כי בניתוק מהכרה בזכות השיבה ובמימושה, היא מצפה לקבל סכום נדיב על אירוח ואזרוח הפליטים הפלסטינים בשטחה.
את ההכרעות הקשות בנוגע למעמדם של הפליטים והעקורים בירדן, שוויון הזכויות בינם לבין עבר-ירדנים, מעמדה החוקתי של הגדה המערבית, ואופי היחסים בין ירדן לבין הגדה המערבית והמדינה הפלסטינית שאולי תקום עליה, שומרת ירדן לימים שבהם לא תוכל עוד לדחות את ההחלטה. ימים אלה נראים כרגע רחוקים מתמיד.