מגמות ליברליות־פרוגרסיביות באסלאם אינן תופעה חדשה, אולם בעשורים האחרונים, ובעיקר לאחר 11 בספטמבר 2001, התרבו הניסיונות לקשר בין יחידים ותנועות המזוהים עם הזרם הזה, ובעת האחרונה אף הוקם ארגון גג. סדרת מאמרים חדשה

מנהיגים ערביים רבים הניפו בעבר את דגל הפאן־ערביות, אך לא קידמו אותה למעשה. היום מציעות מצרים וסעודיה ערביות חדשה המנפצת את הפרדיגמות הישנות ומציעה להעדיף פיתוח כלכלי ולהתעלות מעל משקעי העבר

חקר המזרח התיכון בישראל, ותוצריו בשיח הציבורי, ממוקדים בהיסטוריה ומנותקים במפגיע מחקר ישראל עצמה, אף שלפחות ביחס לסכסוך הערבי-ישראלי אין דרך רצינית ללמוד את ה"צד השני" מבלי ללמוד את ה"צד שלנו". כך יכול מומחה לעניינים פלסטיניים לקונן על השיח הציבורי המגוייס בצד הפלסטיני מבלי לראות את דבשתו שלו

שורה ארוכה של עימותים, מאבקים ומלחמות בין כל הכוחות האפשריים במרחב המזרח תיכוני יוצרת רשת מסובכת של בריתות ויריבויות, המהוות גורם ממתן באזורי סכסוך מסויימים וגורם מלבה באזורים אחרים. התוצאה היא יציבות שברירית גם במרחבים שקטים יחסית, וגבולות חדשים בין ישויות ישנות וחדשות המאיימים לפוגג את תוקפה של מפת הסכם סייקס-פיקו.

השיח המזרחני הציבורי משקף את האמונה כי ביקורת על הערבים והאסלאם היא לגיטימית מבחינה מקצועית ו"משקפת מציאות" בעוד שביקורת על הצד "שלנו" היא "פוליטית" ו"שמאלנית". זוהי הבנייה מגמתית מטעם מכוני מחקר ומידע דומיננטיים, הבוחנים את תרומתו של הצד הערבי בלבד להמשך הסכסוך. בכך הם מייצרים תמונת מציאות מעוותת וחלקית אף אם היא עומדת בכל כללי העבודה האקדמית.

עצתו של ראובן ברקו ב"ישראל היום" כי ארצות הברית תתמוך בגלוי בגנרל סיסי ובדיכוי האחים המוסלמים היא עצת אחיתופל. תמיכה בקירוב עמדות בין האחים לבין הצבא במצרים, שתסתיים בחלוקת כוח מאוזנת בין צדדי המשוואה הפוליטית, היא נבונה ונכונה יותר. אולם ל"ישראל היום", המאמץ תפיסת עולם מכלילה, מטעה ורדודה ביחס לדמוקרטיה הערבית וביחס לאחים המוסלמים, אין אינטרס בדמוקרטיה ערבית אזרחית אלא בדמוקרטיה ערבית צבאית.

איראן וטורקיה מנסות לנצל את האכזבה הפלסטינית מהאו"ם ומארה"ב כחלק ממאבקן להגמוניה איזורית. ישראל עלולה להתעורר למציאות חדשה ואלימה