25.05.2015 מאמר מאת סבינה עבדולאייב
 

צבע ירוק: צמחונות באסלאם המודרני

עליית המודעות לשחיטה מוסרית והומאנית יותר במערב כללה גם טענות קשות על דת האסלאם. בקרב מוסלמים מאמינים התעוררה תהיה פנימית בנוגע לדיני השחיטה בדתם, והתוצאה הייתה שיח פנימי מרתק בסוגיית הצמחונות באסלאם.

האם אורח החיים הצמחוני יכול לסתור את עקרונות דת האסלאם? שאלה זו נשאלה פעמים רבות על ידי מוסלמים שחיים ברחבי העולם. במועדים דתיים, ביניהם חג הרמדאן ועיד אל-אדחא, נהוג לשחוט חיות ולאכול בשר כחלק מהעלאת הקורבן לאל. לצד זאת, הצדק החברתי והדאגה לאחר הם עקרונות יסוד באסלאם, גם אם תחת המסגרת של "עניי עירך קודמים".

עליית המודעות לשחיטה מוסרית והומאנית יותר במערב כללה גם טענות של "ירוקים" כי האסלאם היא הדת הברברית והאכזרית ביותר בכל הנוגע לשחיטת חיות. בקרב מוסלמים התעוררה תהיה פנימית בנוגע לדיני השחיטה בדתם, והיו שפנו לפוסקי הלכה בבקשת עצה והארה. פסיקות הלכתיות וגילויי דעת בנושא זה הולידו שיח מרתק בסוגיית הצמחונות באסלאם.    

השיח הוַסַטִי בן ימינו תומך באורח חיים צמחוני. הזרם הוסטי הוא הזרם המרכזי והמתון באסלאם, אשר דוגל באִגְ'תהאד (גזירת הלכות חדשות בסוגיות שלגביהן אין הכרעה ברורה בספרות הלכתית הקיימת), בהקלה הלכתית, ובפשרנות בין השיעה לסונה, בין זרמים ומחנות שונים באסלאם, ובין עולם האסלאם לעולם החוץ-מוסלמי.

פוסקי הלכה מדגישים, לענייננו, כי הצמחונות איננה המצאה מערבית. אין בסיס לחשש של מוסלמים מאימוץ מנהגי נוכרים, טוענים הפוסקים, שכן הצמחונות הוזכרה לראשונה בקוראן. הפוסקים מזכירים בגאווה כי צבעו של האסלאם הוא ירוק – צבעה של הצמחונות. האסלאם, לטענתם, מעודד לאמץ את הצמחונות והספר הקדוש ממליץ למאמינים לצרוך מזון מן הצומח הנחשב לחלאל, כלומר למותר מבחינה הלכתית.

השיח הוסטי מדגיש כי מחובתו של המוסלמי להגן על חייהם וזכויותיהם של בעלי החיים, שכן הם ראויים להגנה בדיוק כמו בני אדם. השיח' יוסף אל-קרדאוי מציין בפסיקותיו כי לבעלי חיים יש חמישה חושים, ובדומה לבני אדם יש בהם נשמה והם חשים בכאב. לא כולם נועדו בהכרח למאכל בני אדם ולכן יש לדאוג להם. מופתי אחר, ד'אכר עבד אל-כרים נאיכ, טוען שהרג יצור חי בעל שני חושים לפחות נחשב לפשע. פוסק הלכה נוסף מתאר את יתרונותיה של הצמחונות לבריאותו של האדם, ומשדל את קוראיו לאמץ דרך חיים זו.

מזון צמחוני (תמונה: ויקיפדיה)

מלבד זאת, פוסקים רבים מבינים את ההשלכות האקולוגיות הקשות של גידול מספר רב של בקר וחיות משק לשם צריכה, וקוראים לציבור להמעיט במינון אכילת הבשר או אף להתנזר ממנו לחלוטין. כמה מהם מזכירים כי סורת אל-בַּקַרַה (הפרה) בקוראן דנה בהשפעה הרעה של שחיטת הבקר על איכות הסביבה ועל משאבי הטבע.

באסלאם הוסטי נטען כי אף שהנביא היה צמחוני למחצה, הוא תמך בצמחונות בכל ליבו ובעת הגירתו ממכה למדינה אף אסר על השחיטה והקרבת קורבן. בחדית' מוזכר כי הנביא הזהיר מפני אכילה מופרזת של בשר מחשש להתמכרות אסורה. אף ביחס לבשר שכבר נשחט טוענים פוסקים וסטים כי עמדת הנביא הייתה כי "אם הבשר לא נעים לחיך האדם, אין חובה לאכלו". במילים אחרות, לפרט המאמין בלב שלם בצמחונות יש זכות בחירה. מכאן עולה כי צמחוני אינו צריך לשחוט בעל חיים במועדים דתיים, משום שפעולה המנוגדת לאורחות חייו לבטח לא תקרבו לאל.

פתוות בנות ימינו תופסות את הצמחונות כפתרון אלגנטי להקלה על חייהם של מוסלמים באירופה, המתלבטים או חוששים מכשרותו של הבשר, ופסיקות הלכה מעודדות מוסלמים צמחונים להצטרף לתנועה הצמחונית העולמית. מן הראוי לציין גם את פעילות המועצות האסלאמיות ברחבי אירופה, אשר דוחקות בשלטונות המערביים ובארגונים ה"ירוקים" להגן על זכויותיהם של בעלי החיים ולדאוג לרווחת החיות הנשחטות. לטענתן, השחיטה הכשרה, בין אם היא יהודית או מוסלמית, היא הומאנית יותר מזו המנטרלת את החיה על ידי זרם חשמלי, ועל כן חייבת להפוך לאוניברסלית.

התעמולה המוסלמית הירוקה יוצאת נגד מוצרי החלב והבשר של תעשיות גדולות באירופה, קוראת לצמצם את צריכת מוצרי המזון שגורמים למחלות לב וסרטן אצל בני אדם, ומעל לכל – מבקשת מהמאמין לתרום לשמירתה של סביבה ירוקה יותר.


סבינה עבדולאייב כותבת את עבודת הדוקטור שלה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בהנחייתו של ד"ר מוחמד אל-עטאונה. נושא העבודה הוא השיח של הזרם המרכזי באסלאם לאחר פיגועי ה-11/9 ויחסו ההלכתי ל"אחר" ול"אחרוּת". 

 
שתף מאמר זה