כאשר השעון בכיכר השעון ברמאללה ציין את השעה 11:00 בלילה (3:00 אחה"צ לפי זמן ניו יורק), חדווה ואופוריה מילאו את הרחובות בעוד המדינות החברות באומות המאוחדות סיימו את הצבעתן והחליטו לקבל את פלסטין כמדינה משקיפה-שאינה-חברה (138 מדינות תמכו בהחלטה, 9 מדינות התנגדו, 41 נמנעו). ההצבעה באו"ם עוררה בפלסטינים גאווה ותחושה חזקה של כבוד לאומי. הצעד שנקטו באו"ם מסמל ניסיון לסיום הכיבוש בדרכי שלום ומתווה את הדרך לחירות, לעצמאות ולהגדרה עצמית באותה דרך עצמה שישראל בחרה לקבוע ולהכריז על הקמתה במאי 1948.
כיום, לאחר שנים של תבוסות, מכשולים, קשיים ושלום מתעתע, אנחנו ריאליסטיים ביותר. ידענו היטב שבבוקר שלמחרת ההצבעה, מחסום קלנדיה הידוע לשמצה עדיין יעמוד על מקומו ועמו עוד 522 מחסומים הפרושׂים בכל רחבי הגדה ומונעים את חופש התנועה. לא הופתענו מתגובתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לפני ההצבעה באו"ם ובמהלכה היינו משוכנעים שהוא מכין את הנקמה הבלתי נמנעת מצדו. ואכן, התגובה הצפויה הגיעה למחרת, בהכרזה על בניית 3,000 יחידות דיור חדשות בירושלים המזרחית הכבושה עבור מתנחלים, ביחד עם תכניות להאיץ את בניית התנחלות חדשה בשטח E1. לתכניות אלו התלוותה ההחלטה להעניש את הרשות הפלסטינית על ידי הקפאת סכום כסף נכבד של החזרי מס המגיעים לה.
אנחנו לא נאיביים; אנחנו יודעים שלמרות ההצבעה, יהיה עלינו לשאת ולתת עם ישראל על נושאי הליבה: ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות, הגבולות, המים. אנחנו מבינים שיש להתפשר; הבנו זאת כאשר הסכמנו בשנת 1993 ואחריה לעקרון של שטחים תמורת שלום ואף לחילופי שטחים וכו'. כמו כן אנחנו רואים את האסירים הביטחוניים בבתי הכלא הישראליים ואת הפליטים הפלסטינים הסובלים במחנות הפליטים בכל רחבי האזור, ואנחנו רוצים לשים קץ לסבל.
וכך, למרות התגובה הצפויה-מראש של ישראל על מה שהיא כינתה "טרור דיפלומטי", משחק מילים המאשים במובלע את אלה שתמכו בהחלטה כאילו הצביעו בעד "טרור", בחרו אבו עבאס והמנהיגות הפלסטינית להתקדם עם ההכרזה באו"ם. לאחר שנים שהמשא ומתן הדיפלומטי היה תקוע, שישראל העמיקה את הבנייה בהתנחלויות, והכיבוש בגדה המערבית ובירושלים המזרחית נמשך יחד עם המצור על עזה, הפעולה היחידה שנותרה לפלסטינים הייתה חיפוש אחר תמיכה בפורום הבין-לאומי של האו"ם.
אנחנו סבורים שישראל היתה צריכה לתמוך בהחלטת האו"ם. אנחנו סבורים שהמעמד החדש של הפלסטינים מהווה בסיס חדש ויציב למשא ומתן רציני שיביא לסיום העימות. אין דבר שהציבור הפלסטיני רוצה יותר מאשר לחיות בכבוד על אדמתו- שלו, בשלום עם ישראל.
The state of Palestine? Why Did the Palestinian Leadership Seek UN General Assembly non-member Observer State and What difference has it made?
When the bell struck 11pm (3 pm New York time) on the Clock Square in Ramallah, jubilation and euphoria filled the streets as the member states of the United Nations completed casting their votes for the admission of Palestine as a non-member observer state (138 states voted for, 9 against and 41 abstained). The UN vote has left the Palestinians with a great sense of pride and national dignity. The step before the UN represented a peaceful mean to end occupation and chart the path for freedom, independence and self-determination in the very same way Israel choose to assert and proclaim its creation in May 1948.
We are a very realistic people by now because of years of setbacks, hardships and illusive peace. So we very well knew that the next morning after the vote, the notorious Qalandia checkpoint would still be standing along with the other 522 movement restrictions and checkpoints stretching throughout the West Bank. We were not surprised by Israeli Prime Minister, Mr. Benjamin Netanyahu’s, reaction. Before the casting of the vote and while it was being cast, we were sure that he was preparing the paperwork for his inevitable riposte. So, the predictable response did come the next day with an announcement that 3,000 new settler homes would be build in occupied East Jerusalem along with plans to speed up the construction of the new E1 settlement. These plans came along with the punitive decision to withhold a substantial amount of tax revenue due to the Palestinian Authority.
We are not naïve, we know that, notwithstanding the vote, we will have to negotiate with Israel over the core issues: Jerusalem, refugees, settlements, borders, and water. We understand and have accepted to comprise when we agreed to the principle of land for peace back in 1993 and since, to the swaps of territory and so forth and so on. We see our political prisoners in Israeli jails and our refugees suffering in the refugee camps across the region and we want to bring plight to end.
Thus and in spite of the anticipated Israeli response to what they dubbed ‘diplomatic terrorism’, wordplay which implicitly accuses those who vote for of voting for “terror”, Abbas and the Palestinian leadership had chosen to go ahead with the UN bid nevertheless. With years of deadlock in the peace negotiations, the intensification of Israeli settlement building and occupation of the West Bank and East Jerusalem and the continued siege on Gaza, the one proactive option available was seeking support in the international forum of the UN.
We believe that the vote should have been supported by Israel. We believe that the current new state standing constitutes solid new grounds for serious negotiations to end the conflict. There is nothing more that the Palestinian public wants than to live in dignity on their own land and in peace with Israel.
