ביום ראשון השבוע, פחות מ-48 שעות לפני שעלה לאוטובוס ירושלמי ופתח באש על יושביו, היה תושב ג'בל מוכבר בהאא עליאן טרוד בהגנה אובססיבית על שמה הטוב של בת כפרו אסראא ג'עיבס בפייסבוק.
באותו בוקר נפצעה ג'עיבס באורח קשה במחסום א-זעים, ממזרח לירושלים, מפיצוץ של בלוני גז שהיו במכוניתה. שוטר עירני עצר אותה לבדיקה ולטענת המשטרה מנע בכך פיגוע חמור בעיר הבירה. הנרטיב בדף הפייסבוק של עליאן היה שונה בתכלית.
משיחות שקיים עם בני משפחתה הגיע עליאן למסקנה נחרצת כי ארעה תקלה – קצר חשמלי כלשהו – במכוניתה של הצעירה, וכי כוחות הביטחון מיהרו לחשוד בה והוציאו אותה להורג בדם קר. "אני מעלה חדשות בדף שלי בגלל המחסור בחדשות אמיתיות, וגם כדי להפריך את התקשורת העברית שיש הסבורים שהיא אמינה ללא דופי," כתב עליאן. "ללא תקשורת אמיתית הצדק שלנו יאבד."
לצד תסכולו מהתקשורת הממסדית, וכעסו על סוחרי ג'בל מוכבר שהמשיכו בשגרת יומם ולא שבתו לאות הזדהות עם החללים הפלסטינים הטריים, בז עליאן להנהגת הרשות הפסלטינית. "שתדע הרשות הפלסטינית שהרגיעה (תהדא'ה) היא בידי העם, לא בידי אחד ממנהיגיה," כתב בשבת. מאוחר יותר גינה את הרשות כ"בוגדת" משום שהיא מאפשרת את המשך משחקי ליגת הכדורגל הפלסטינית.
"הדבר המרגיע," כתב עליאן ביום ראשון, "הוא שהמנהיגים נמצאים מחוץ למשוואה. העם דחק אותם לשוליים. כל האופורטוניסטים ואוהבי מסכי הטלויזיה יידחקו לשוליים בקרוב."
עימותים בעיר המזרחית (תמונה: דף הפייסבוק של רשת אל-קודס אוולן)
גם מוהנד חלבי, תושב א-ראם שרצח את אהרן בניטה ואת הרב נחמיה לביא בעיר העתיקה בתחילת החודש, היה פעיל למדי בפייסבוק. חלבי שיתף סרטון של נשים פלסטיניות מסולקות בכוח מרחבת הר הבית בידי שוטרים, וכתב "מה שקורה לנשות אל-אקצא קורה לאמהות ולנשים שלנו." בסיפור פרי עטו ששיתף הוא המשיל את אל-אקצא ליתומה חסרת אונים העוברת התעללות בידי גבר (ישראל), בעוד אחיה (העולם הערבי) עומדים מן הצד. בדומה לעליאן, חלבי תקף את ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן על כך שבנאומו באו"ם הבחין בין מזרח ירושלים למערבה וצידד בהתנגדות בלתי אלימה. "לא גידלו אותנו להיות מושפלים," כתב.
כאשר ראש הממשלה נתניהו מתמקד שוב ושוב בהסתה של הרשות הפלסטינית, של חברי הכנסת הערבים או של התנועה האסלאמית הוא מחמיץ את הנקודה. אולי אינו מסוגל להבין את תופעת המדיה החברתית ואת השפעתה העצומה על בני הנוער הפלסטינים שמבצעים פיגועים, ואולי ההסבר ציני יותר, ונעוץ ברצונו לקעקע את הלגיטימיות של גורמים פוליטיים ברשות הפלסטינית ובישראל.
כך או כך, המפתח לעולמם הוירטואלי של המחבלים הפועלים בגל האלימות הנוכחי אינו נמצא על מסכי הטלוויזיה או על בימות הנואמים אלא במסך המחשב. נתניהו, הקורא לאבו-מאזן "לעצור את ההסתה שיוצאת מתחומי הרשות", לא הפנים כי לאינטרנט אין גבולות. בהאא עליאן הושפע מהתקשורת הממסדית הפלסטינית באותה מידה שילדיו של נתניהו, אבנר ויאיר, מושפעים בהתנהלותם היומיומית מהמשדרים בערוץ הראשון, ומוהנד חלבי ציית למסריו של הראיס כפי שנער גבעות שעוקר עץ זית שם לבו להצהרותיהם של מירי רגב או יריב לוין.
תיקון המצב הוא תהליך ארוך, שיצטרך להתמקד בתשתיות חינוך קורסות, במסגרות משפחתיות וחברתיות רעועות ובהנהגה פוליטית ומוסרית שנעלמה או הועלמה מהשטח בכוונת מכוון. אולם המסרים הללו פחות קליטים והרבה פחות פופולריים.
