בשבועיים האחרונים פרסמנו באתר הפורום לחשיבה אזורית לא מעט ניתוחים של המתרחש בירושלים ובהר הבית/אל-אקצא בהקשרים הפוליטיים, ההיסטוריים והדתיים המתבקשים. לו היה יחזקאלי מעוניין בתיאור מקיף של המציאות הוא היה מסביר לצופי ערוץ 10 שלא רק מהצד הפלסטיני/מוסלמי מדובר במלחמת דת אלא גם מהצד היהודי, והקצנת השיח והפרקטיקה משני הצדדים היא זו שעומדת בבסיס גל האלימות הנוכחי. ניחא. לרוב הצער, בשיח התקשורתי הממסדי על המזרח התיכון מונכחים תמיד מעלליו של הצד הערבי והמוסלמי בלבד, ולא של הצד הישראלי והיהודי.
אולם כדאי להתעכב מעט יותר על הפרשנות הלשונית שמעניק יחזקאלי למילה אינתיפאדה. ראשית, נתקן כי השורש نفض במילה זו אינו בבניין השני בערבית (שהשימוש בו אינו רווח בשורש זה) אלא בבניין השמיני. אולם הבעיה הגדולה יותר היא כי הוראתו המרכזית של השורש הזה, בבניינים השונים, דומה לפעלים הגזורים מהשורש נ-ע-ר בעברית, למשל לנער (אבק למשל) ולהתנער (מדבר מה לא רצוי). לרוב מתורגמת המילה אינתיפאדה, ובצדק, כ"התקוממות" בעברית.
מדוע בחר יחזקאלי, מכל השימושים והדימויים הרווחים של השורש נַפַדַ, דווקא את התיאור של כלב המנער מים מגופו? מדוע לא תאר את המתרחש כהתנערות של תושבי מזרח ירושלים ממציאות של עוני והזנחה – לכל הדעות – שנכפית עליהם על ידי ממשלת ישראל ועיריית ירושלים זה עשרות שנים? מדוע המתנער הוא כלב ולא אדם, ומדוע מנותקת ההתנערות – התוצאה – מהסיבה?
צבי יחזקאלי החל את דרכו ככתב צעיר לענייני ערבים שבאמתחתו הבטחה לנער את השיח התקשורתי הישראלי על המזרח התיכון; לאו דווקא ככלב המנער מים מגופו אלא כעיתונאי המנער אבק משיח ציבורי מאובן. מקצועיותו של יחזקאלי לא הייתה נפגמת לוּ היה משחיל מדי פעם משפט על הקשר וסיבתיות בגלי האלימות בין ישראל לפלסטינים; על אותו מצב מסתורי שבגינו מתקוממים הפלסטינים שוב ושוב ועל אותה בעיה נעלמה שממנה הם מבקשים להתנער. מעל לכל, טוב יעשה כתב ערוץ 10 לו יימנע מתיאורים המשרישים בצד היהודי דה-הומניזציה כלפי ערבים ומוסלמים. מזה יש לנו מספיק משני הצדדים, תודה לאל.
