ב־12 במאי צפוי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להודיע על החלטתו אם לפרוש מהסכם הגרעין ולהחזיר את הסנקציות האמריקאיות על איראן. חילופי הגברי בממשל האמריקאי: החלפתו של מזכיר המדינה רקס טילרסון במייק פומפאו, ומינויו של ג'ון בולטון לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, מחזקים את ההערכה שטראמפ יודיע על פרישה מההסכם. כמו כן, כבר עתה אפשר להעריך שממשלת ישראל, שהתנגדה להסכם הגרעין מראשיתו, תברך על הפרישה.
עם זאת, לא ברור אם הממשל האמריקאי גיבש אסטרטגיה ליום שלאחר הפרישה. יש לזכור שהפרישה בעצמה אינה מבטיחה את היעד המרכזי של ישראל בהקשר זה: מניעת הפיכתה של הרפובליקה האסלאמית למדינה בעלת יכולת סף גרעינית צבאית.
הסכם הגרעין, שנחתם בקיץ 2015 בין איראן למעצמות המערב, טומן בחובו יתרונות, לצד חסרונות וסיכונים. איראן הייתה רחוקה חודשים ספורים מהשגת החומר הגרעיני הדרוש לפצצת גרעין. ההסכם הרחיק אותה ממטרה זו למרחק של כשנה, ואמור להשאיר אותה במצב זה למשך כעשור ולחייב אותה בפיקוח אינטנסיבי, שיימשך גם לאחר מכן. עם זאת, ההסכם תחום בזמן, ושמונה שנים מתחילת יישומו (בינואר 2016) יוסרו בהדרגה רוב המגבלות על תוכנית הגרעין, (בתחילה על מחקר ופיתוח, ולאחר מכן על העשרת אורניום). בעקבות זאת תוכל איראן לפרוץ קדימה במהירות לעבר פצצה גרעינית, אם תחליט לעשות כן.
