קרן המטבע הבינלאומית (IMF) הכריזה ביום שני על היואן הסיני כ"מטבע רזרבה" וצירפה אותו לסל המטבעות שלה לצד הדולר, היורו הפאונד והין. להחלטה תהיה משמעות מוגבלת, לפחות בטווח המיידי, לכלכלה האמיתית (בקניות באיביי עדיין תשלמו בדולרים ולא ביואנים), אבל יש לה לא מעט משמעויות פוליטיות.
קרן המטבע, אחד הגופים הבין-לאומיים החזקים ביותר, מואשמת כבר שנים בהטיה מערבית, יחד עם מוסדות אחרים. מזה שנים רבות מושמעת הטענה כי גופים מקבלי החלטות ברמה הבין-לאומית, כגון מועצת הבטחון של האו"ם, קרן המטבע והבנק העולמי, צריכים לשקף מאזן כוחות עולמי שונה, ובעיקר לתת משקל גדול יותר למדינות מתפתחות ("העולם השלישי" או "הדרום הגלובלי"). הכנסת היואן לסל המטבעות היא מחווה לדרישה הזו. אולם נראה שסיבה משמעותית יותר להחלטה היא התקווה שהכרזה על היואן כמטבע רזרבה תדחוף את סין לבצע רפורמות כלכליות נוספות בדרך להפוך לכלכלת שוק מלאה עם שווקי הון פתוחים.
מטבע רזרבה הוא מטבע שממשלות מחזיקות בכמויות גדולות כחלק מיתרות מטבע החוץ שלהן, ושמשמש רבות בעסקאות והעברות כספים בין-לאומיות. הדולר הוא מטבע הרזרבה המוביל בעולם; זה טוב לצרכנים האמריקאים ולמעמדה של ארצות הברית, אבל פחות טוב ליצרנים שהערך הגבוה של המטבע מקשה עליהם להתמודד עם יצרנים ממדינות אחרות, ובהן סין. התקווה היא ששימוש גובר ביואן כמטבע רזרבה – מגמה שכבר נראית בעסקאות במזרח ודרום מזרח אסיה – יגרום לעליית ערכו ולהתייקרות הייצוא מסין, מה שיהפוך יצרנים אמריקאים ואחרים ליותר תחרותיים.
בסין יש מי שטוענים שדווקא המחווה הסמלית תקל את הלחץ לבצע רפורמות כלכליות ותחזק את הגורמים השמרניים יותר בתוך הממשל הסיני, שחוששים משינויים גדולים. חשוב לזכור שבכל ההצהרות של בכירים סינים על כוונות לבצע רפורמות, הם מעולם לא קיבלו את עקרון ה"שוק החופשי" כעקרון משטרי, אלא לכל היותר ככלי שניתן לעשות בו שימוש לצד כלים כלכליים אחרים. לאכזבת כלכלני המערב, אין סימן שהגישה הזאת תשתנה בקרוב.
