בחודשים האחרונים התחיל המרד הסורי נגד שלטון משפחת אסד לזלוג החוצה. מאבקים התחוללו בצפון לבנון בין תומכי הסונים לתומכי העלווים, תקריות פרצו במחנות פליטים בירדן, ועתה התפוצצו מכוניות תופת בעיירה הטורקית ריהאנלי וגרמו להרג של עשרות ולפציעת יותר ממאה. כל זה מתרחש על רקע הידיעות על שימוש של המשטר בנשק כימי. ככל שהעדויות על אלימות חוצת-גבולות, על שימוש בחומרי לחימה כימיים ועל חיסול אזרחים מתגברות, כך גובר הלחץ להתערב צבאית.
הנשיא אובאמה שכולם נושאים אליו עיניים כמוביל הטיפול במשבר אינו שש להיכנס לסוריה. זיכרון המלחמה המרה בעיראק שהסתיימה בהצלחה חלקית מאד, והמלחמה המרה לא פחות באפגניסטאן שעתידה ככל הנראה להסתיים בכישלון, אינן מעודדות את הנשיא האמריקאי להתערב במלחמה נוספת. הידיעות שחלק מן הארגונים הנלחמים נגד אסד הם ארגוני ג'יהאד וחלק אחר קשור ישירות לאל-קאעידה מצננים את ההתלהבות עוד יותר.
אולם הלחצים לקדם פעולה אמריקאית גוברים במהירות. שתי מדינות מעוניינות בכך יותר מכל – ישראל וטורקיה. מבחינת ישראל הרצון ברור – סוריה היא בעלת בריתה העיקרית של איראן באזורנו וספקית הנשק והציוד העיקרית לחיזבאללה. התערבות אמריקנית תחליש את המאחז האיראני באזור ותמוטט את הקואליציה הפרו-איראנית. התערבות כזאת גם תבהיר לטהרן שהאיום בפעולה צבאית במקרה של חציית הקו האדום הגרעיני איננו איום ריק, ושארה"ב מוכנה לנקוט בצעדים צבאיים כדי למנוע חציית הקווים האדומים שסימנה. מבחינת הקבינט הישראלי יהיה בכך צעד חשוב וממשי לטיפול באיום האסטרטגי הגדול ביותר על המדינה.
האינטרס הטורקי ברור לא פחות. מעבר לרצונה לקדם את "המודל הטורקי", יש למנהיגיה שאיפות לשלב את הסהר הפורה כאזור השפעה פוליטית וכשוק כלכלי עיקרי עבור טורקיה. סוריה היא אזור מעבר עיקרי לשדות הציד הכלכליים העשירים של חצי האי הערבי והמפרץ הפרסי, ואנקרה מעוניינת גם בשלטון יציב וסמכותי על האזור הכורדי בצפון סוריה, שקשור מסורתית גם למחתרת האנטי-טורקית. אולם כחברים ותיקים בארגון נאט"ו צריכים הטורקית לשקול את צעדיהם בזהירות ולתאם אותם עם שותפיהם. גם הציבור הטורקי מתנגד לפלישה עצמאית לסוריה, ולפיכך מעורבות אמריקנית נתפסת כאופציה הריאלית ביותר.
בשבועות הבאים, בעיקר בגלל הפיגוע הגדול בריהאנלי, ייאלצו האמריקאים להגביר באופן ניכר את מעורבותם הצבאית והפוליטית במאבק, ולשם כך יהיה עליהם להכין תכנית מסודרת הלומדת מלקחי עיראק ואפגניסטן. תכנית כזאת תצטרך לכלול כמה שלבים – ראשית, חיזוק הקואליציה התומכת בפעולתם. הצלחה לרתום את מצרים ועיראק לקואליציה הזאת תהיה הישג מרשים של הדיפלומטיה האמריקאית, אולם הסיכויים לכך, בייחוד במקרה העיראקי, קלושים למדי. יש להניח שהמגעים בנושא הזה מתחוללים כבר עתה. ישראל, כרגיל, תישאר בחוץ כדי לא לפגוע בשותפים הערבים.
השלב הבא הוא קידום כוח אווירי אמריקאי לאזור (כוח כזה נמצא כבר בבסיסים במזרח טורקיה, אולם ייתכן שיהיה צורך לקדם גם נושאת מטוסים למזרח הים התיכון). בסיום ההיערכות יצטרכו האמריקאים להגדיר אזורים אסורים בטיסה כדי למנוע מבשאר אסד להפציץ את אזרחי המדינה. בשונה מן העבר לא מדובר כאן באזור מוגדר אחד אלא בגזרות נרחבות המכסות את כל שטחה של סוריה. כדי לאפשר זאת צריך יהיה להגדיר מסדרונות ברורים הן לטיסות לדמשק וממנה ולשטחים שבשליטת המורדים, והן מסדרונות לטיסות בינלאומיות החולפות בשמיה של סוריה.
אולם בכך ייתכן שלא יהיה די, משתי סיבות. האחת היא שגם ללא כוח אווירי יוכל אסד להמשיך ולטבוח באזרחיו תוך שימוש בטילים, כלי נשק לא קונבנציונאליים ויחידות מחסלים חמושות. מעבר לכך יש חשש שהותרת השטח פנוי לארגוני הג'יהאד יוביל להקמת מדינת אל-קאעידה בסוריה. הלחצים על האמריקאים להתערב יימשכו ויתגברו. השלב השלישי יכלול לפיכך הפצצות נקודתיות מן האוויר על בסיסי הצבא הנאמנים למשטר, על מאגרי נשק ותחמושת, ואולי גם על הארמון הנשיאותי בדמשק.
כלקח מן העבר, פלישה קרקעית אמריקאית תהיה טעות ולא תתרום לביטחון או ליציבות לאורך זמן. סביר שבטווח קצר מאד ישתלטו האמריקאים על דמשק, יחסלו את שרידי צבאו של אסד ויקראו לבחירות חופשיות, אולם גורמים רבים ימשיכו לחתור נגדם, ובראשם חזבאללה ואיראן. תוך כמה שנים ייאלצו האמריקאים להימלט בעור שיניהם ולהותיר את הבמה לארגונים שמהם הם חששו.
במקום זאת, אם ארה"ב מעוניינת להשיג תוצאה סבירה בעקבות פעולתה עליה לשלב שוב את טורקיה בתהליך, ולהציע לה לקחת על עצמם את עבודת ההכנה הפוליטית ובנייתה מחדש של המדינה. בשנים האחרונות מתנהלים מרבית דיוני האופוזיציה הסורית בטורקיה. בתקופה זו הצליחו המארחים ללמוד את דפוסי הפעולה של מנהיגי האופוזיציה, לסייע להם בכל מה שנדרש וליצור איתם מערכת המבוססת על אמון. אין מתאים מהם לבצע את העבודה הזאת כדי להחזיר מידה של יציבות ולצמצם ככל האפשר את כוחם של הארגונים הרדיקליים לשלוט בסוריה לאחר סיום המרד.
