הנכונות המפרצית להעביר לירדן, גם אם באיחור, סכומים שהובטחו לה, מעמידה באור מפתיע עוד יותר את ההתקרבות האחרונה בין ירדן לבין עיראק. מכיוון שהפוליטיקה העיראקית נשלטת, לפחות חלקית, על ידי איראן, יש להתחממות היחסים בין עיראק לבין ירדן השלכות גם על יחסיה של האחרונה עם איראן מחד ועם מדינות המפרץ מן העבר השני. בנובמבר האחרון הציע שגריר איראן בעמאן לספק לירדן נפט חינם למשך 30 שנה בתמורה להמרצת התיירות הדתית לקברי קדושים שיעים בירדן. ממשלת ירדן נאלמה דום, אולם בשיח הציבורי התפתח דיון ער בהצעת התמיכה האיראנית. בעוד האחים המוסלמים התייצבו בצד השולל, ואף פרסמו פתוא האוסרת את קבלת ההצעה מנימוקים דתיים, גורמים באליטה העבר-ירדנית סברו שכדאי לבדוק את רצינות ההצעה.
המלך טען לאחר מכן, במפגש סגור, כי הצעתה הנדיבה של איראן הייתה "מחושבת" ונועדה לפגוע ביחסיה של ירדן עם סעודיה ועם איחוד הנסיכויות. אולם בקרב האליטה העבר-ירדנית המשיכה לרחוש ביקורת על התלות ב"נדבנות" המפרצית, והועלו הצעות לגוון את מערכת הבריתות החיצוניות של ירדן. לכן נענתה ירדן חלקית – במסר מחושב וזהיר למדינות המפרץ – לחיזור האיראני, ואירחה בדצמבר "יריד לתוצרת איראנית" בעמאן. היריד התקיים בשיתוף פעולה בין שגרירות איראן בירדן, משרד התמ"ס הירדני והרשות הירדנית לעידוד השקעות, והוצגו בו שטיחים, עבודות כסף וזהב ותוצרת רפואית. באמצע החודש אף ביקר בירדן שר התחבורה והשיכון האיראני ונועד לדיונים עם עמיתו הירדני ועם ראש הממשלה א-נְסוּר. בשיחות נדון, בין היתר, שיתוף פעולה בנושא האנרגיה.
ביקורו של ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאלכי, בעמאן באותו חודש ממש יכול להיחשב גם הוא אות של רצון טוב מצד ירדן כלפי איראן ותמרור אזהרה למדינות המפרץ, ובעיקר סעודיה. עם זאת, הביקור היה דווקא ביזמת עיראק. מקורות כורדיים בכירים דיווחו כי איראן חושדת כי ירדן מעורבת, או תתפתה להתערב, בהפרות הסדר החמורות המתחוללות בשבועיים האחרונים במחוז אל-אנבאר שבעיראק. ביקורו של מאלכי בירדן נועד, לפיכך, להבטיח כי ירדן תשמור על נייטרליות, ואולי אף תשתמש בקשריה הטובים עם שבטי אל-אנבאר והאליטה הכלכלית-עסקית של המחוז (שחלקה מתגוררת בירדן בשנים האחרונות) כדי להרגיע את הרוחות שם. ניתוחים שונים הצביעו על כך שהאירועים באל-אנבאר עוררו את דאגתו היתרה של מאלכי ליציבות המשטר בירדן משתי סיבות: ראשית, הוא חושש כי נפילת המשטר ההאשמי תכשיר את הדרך להקמת "מדינת עיראק המערבית" הסונית שמרכזה באל-אנבאר ואשר תאוחד עם ירדן הפוסט-האשמית. שנית, על רקע התדרדרות יחסיה של עיראק עם כורדיסטאן ועם תורכיה ועל רקע המתרחש בסוריה, עיראק חייבת להבטיח את אפשרותה להשתמש בנמל עקבה כעורק מרכזי לייצוא הנפט משטחה.
לצורך כל זאת מוכן מאלכי לשלם לירדן בנדיבות. בפגישותיו בעמאן אכן סוכם על חידוש הסיוע לירדן בנפט (בעיקר באמצעות האצת העבודה על צינור הנפט בין שתי המדינות, אשר ירדן תורשה למשוך ממנו נפט, והכפלה מיידית של כמות הנפט המסופקת לירדן והפעם באיכות טובה, במחיר מוזל ובתנאי הובלה משתלמים). כן הודק שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות ועיראק פתחה את שעריה לתוצרת חקלאית ירדנית, מה שעשוי להציל את ענף החקלאות הירדני שהוכה קשות בעקבות המצב בסוריה. המתנות הללו, ובעיקר בעניין הנפט, הוצעו על ידי מאלכי לירדן כבר לפני חודשים ספורים, אולם ירדן דחתה אותן כדי שלא לסכן את יחסיה עם סעודיה. עתה הוסר המחסום. בעוד שבאופוזיציה העבר-ירדנית מברכים בצהלה על התפתחות זו, על אף המשמעות ה"איראנית" שלה, האחים המוסלמים גינו את הברית החדשה עם עיראק כ"הימור מסוכן". במילים אחרות, אף שהאחים אינם מרוצים מרוח השמרנות האנטי-אסלאמיסטית שהברית המפרצית משרה על ירדן, הם מעדיפים אותה על איראן. נותר רק להמתין ולראות עד כמה תאפשר סעודיה לירדן "למתוח את החבל" טרם תקרא אותה לסדר.
