בהצגה "הזמן המקביל" על חייו של האסיר הבטחוני וליד דקה אין כל הצדקה לטרור, דמוניזציה של ישראל או עיסוק מפורש בפוליטיקה ובסכסוך. נראה שדווקא בגלל זה מאיימת ההצגה על המרכז-ימין בישראל: היא מציגה פלסטינים אוטונומיים שקובעים את סדר היום, את המסגרת וההיקף של מה שמעניין אותם לדבר עליו, ומאלצים אותנו להקשיב באמת, כפי שמבקשת שרת התרבות מירי רגב.
