לפני שבוע הודיע ראש ממשלת טורקיה שבחר את המשתתפים ב"ועדת חכמים" (Akil Insanlar Komisyonu)* לקראת המשא ומתן עם הכורדים על הסכם פוליטי. אמנם עדיין לא מדובר על תכנית ריאליטי של ממש, אולם בין שישים החברים בוועדה החדשה נכללים בעיקר אנשי תקשורת ולצידם גם שחקני קולנוע וטלוויזיה ואנשי ציבור ואקדמיה. בחגיגה תקשורתית מקומית נקראו חברי הוועדה לקיים התייעצויות ביניהם ואף להסתגר למשך מספר ימים ולהגיע לסדרה של הצעות לקראת המשא ומתן המתחדש עם הכורדים. הציבור הטורקי כולו במתח מה יעלו דיוניהם.
הופתעתי לראות את הרצינות שבה קיבלו את המשימה מכרי מבין האקדמאים הטורקים שנבחרו לוועדה. ללא שמץ של ציניות, ללא חשד שמא הממשלה משתמשת בהם כעלה תאנה לכישלונו העתידי של המשא ומתן, ללא חשש מהתנגשות עקרונות בין הלאומנים הפשיסטיים שבחבורה לבין השמאלנים התבוסתנים, כולם הסכימו להשתתף. אצלנו כמובן לא היה סיכוי למהלך כזה. התרגיל היה נדון לכישלון מראש אלא אם היו מגייסים אליו חבורת סלבס ריקים מתוכן שכל עניינם פרסום בטלוויזיה. האם נוכל לדמיין את משה ארנס, אורי אורבך, עמירה הס ונחום ברנע יושבים יחד לאור הזרקורים ומנסים למצוא פיתרון מוסכם לסכסוך עם הפלסטינים?
מה הסיבה לנכונות ולפתיחות הזאת בקרב חברי האליטה הטורקית? בתפיסת העולם הפוליטית החשדנית שלי אני די בטוח שוועדת החכמים היא בסך הכל עוד תרגיל של ארדואן כדי להבטיח את בחירתו לנשיא, אולם השאלה המרתקת נוגעת דווקא ליחסם של חברי הוועדה עצמם לבחירתם. האם בהיעדר ניסיונות פוליטיים קודמים להגיע לפשרה הם נמצאים עדיין בשלב הנאיבי של התהליך, שבו יכולים חברי הקבוצה להניח שההסכמה ביניהם אפשרית?
התשובה, נדמה לי, קצת אחרת. ייתכן שבשונה מן הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בקרב האליטה הטורקית הסכסוך עם הכורדים הגיע לשלב ההבשלה. אולי זה נובע מהעובדה שעברו כבר תשעים שנות שליטה רפובליקנית באזורים הכורדיים, ואולי מההתעוררות המפתיעה של הרגשות האימפריאליים שהיו רדומים מאז נפילת האימפריה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. המכשולים בדרך עדיין רבים, וודאי יעברו שנים עד שהפיתרון יימצא, אך מי שמצוי בפוליטיקה הטורקית אינו יכול להתעלם מהמהפך שחל בה. הנכונות לחשוב מחדש ובאופן יצירתי על הגבולות המקודשים של המדינה, והרעיון של "ארצות הברית של טורקיה" המבוסס על איחוד פדראלי עם מדינה כורדית גדולה, נראים לפתע כפתרונות קוסמים ואפשריים. הציבור הטורקי ברובו עדיין אינו מבין ורובו מתנגד, אבל האליטות כבר שם.
אם כן, האם זה תמיד רק עניין של זמן והבשלה? הייתכן שהגישה הנכונה לסכסוך הישראלי-פלסטיני היא גישת זֶן? שב בשקט, תן לכולם לריב, והפיתרון יופיע כמו מעצמו בעוד דור או שניים? אולי, אבל במקרה הטורקי-כורדי יש גם גורמי מפתח שונים. האליטה הטורקית מתייחסת אמנם אל הכורדים כאל קבוצה "אוריינטלית" ומפגרת מבחינת התפתחותה,אולם בין שני העמים אין הבדלים דתיים ורוב האוכלוסייה בהן מוסלמי סוני. גם ההבדלים התרבותיים אינם גדולים. שתי התרבויות מצויות בתהליך דומה של מיזוג מסורת ומודרנה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו דומה מבחינה זאת. שני העמים רואים את עצמם שונים מאד מכל הבחינות, אבל ייתכן שבעוד דור או שניים גם ההבדלים הללו לא ייראו לנו משמעותיים במיוחד. ואולי הסכסוך הזה ימצא לעצמו פיתרון שונה.
*הטורקית היא שפה ללא מגדר, ולכן השם מתייחס הן לגברים והן לנשים.
