רוב הפרשנים שעוקבים אחר הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסכימים כי הסיבות שהובילו את חמאס לפתוח במתקפת השבעה באוקטובר קשורות להזנחת הסוגיה הפלסטינית בזירה הערבית והבין־לאומית. בפרט החתירה להמשך נורמליזציה של מדינות מפתח ערביות נוספות והעמקת ההסכמים לתחומים נוספים נתפסות כגורם שדחף את חמאס לביצוע המתקפה.
לצד הגורמים האזוריים, גם הגברת האלימות של המתנחלים בגדה המערבית, ובכלל זה השתלטות על חלקים נרחבים משטח C ועל אדמות המקיפות כפרים פלסטיניים בשטח B והפלישות החוזרות ונשנות של מתנחלים למסגד אל־אקצא – מוזכרים כסיבות מקומיות למתקפה.
במאמר שפרסם באתר המכון ללימודים פלסטיניים, ד"ר ג'ורג' ג'קמאן, חוקר פלסטיני בכיר המתמחה בפילוסופיה פוליטית ומרצה באוניברסיטת ביר זית, מבקר את ההסברים האלה. הוא טוען שהתפתחויות אלה אומנם היו חשובות אך יש להבין את הגורמים המקומיים שדחפו את חמאס לתקוף. אומנם המתקפה בלמה את המשך הנורמליזציה עם מדינות מפתח ערביות, אולם לדידו של ג'קמאן זוהי טעות להתייחס בדיעבד לאחת התוצאות של אירוע כגורם לו.
כדי להבין את מתקפת חמאס, לשיטתו של ג'קמאן יש להתמקד בהתפתחויות שהתרחשו לאחר סבב הלחימה בשנת 2014 (מבצע צוק איתן) במיוחד אלו של 2018 ואילך.
במהלך השנים 2009-2008, 2012 ו־2014 הסלים המצב לידי סבבי לחימה שהביאו להרס מסיבי, למותם של מספר רב של אזרחים ולמצור חונק ומתמשך במשך רוב אותה תקופה
מרצועה נצורה למדיניות "כיסוח הדשא"
חמאס תפסה את השלטון ברצועת עזה בעקבות הפילוג הפלסטיני ביוני 2007, והפכה לרשות השלטת האחראית לענייניהם של יותר משני מיליון פלסטינים. בתגובה לכך הטילה ישראל מצור על רצועת עזה באמצעות שליטה על מעברי הגבול היבשתיים, באוויר ובים. כמו כן, היא אסרה או הגבילה את הכניסה של מוצרי מזון, סחורות שונות וכל אספקה חיונית לרצועה במטרה להעביר כמה מסרים, שהחשוב בהם הוא שגורם התנגדות אינו יכול להפוך לשליט מקובל.
בינתיים ביקשה חמאס לייצר הרתעה במצב זה, ועמלה על ייצור טילים ארוכי טווח כדי להסיר את המצור המחניק ולעיתים קרובות הבלתי־נסבל. באשר לישראל, היא אימצה מדיניות אגרסיבית המכונה "כיסוח הדשא", כלומר ביצוע פעולות התקפיות אגרסיביות נגד רצועת עזה מעת לעת בהתאם למצב בשטח או לתכתיבים פוליטיים פנימיים. במהלך השנים 2009-2008, 2012 ו־2014 הסלים המצב לידי סבבי לחימה שהביאו להרס מסיבי, למותם של מספר רב של אזרחים ולמצור חונק ומתמשך במשך רוב אותה תקופה.
חלפו ארבע שנים נוספות לאחר סבב הלחימה מ־2014 (מבצע צוק איתן), ובמהלכן ידעה עזה הרס נוסף ומגבלות מחמירות על כניסת סחורות, עד שממשלת ישראל הבינה את החשיבות שבייצור סיטואציה "יציבה" יותר בעזה. בתקופה זו הבינו בישראל שכדי לשפר את המצב הביטחוני יש להקל את המצור ולשפר את תנאי החיים ברצועה.
מערכת הביטחון הישראלית הסכימה אז שהדרך הטובה ביותר למניעת הקצנה היא להגיע להפוגה ארוכת טווח עם חמאס ולפעול לשיפור משמעותי של תנאי החיים בעזה
השינוי שחל בגישה הישראלית נבע במידה רבה משני גורמים: ראשית, "צעדת השיבה" שהחלה ב־30 במרץ 2018, ושגבתה את חייהם של כמה מאות אזרחים פלסטינים ואת פציעתם של אלפים, רובם אזרחים לא־חמושים. הדבר חשף את ישראל לביקורת בין־לאומית משמעותית.
הגורם השני שמילא תפקיד בשינוי עמדת הממשלה היה עמדת הצבא ומערכת הביטחון שישראל איבדה את כוח ההרתעה שלה בעזה. בדו"ח שפרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי התריעו על הצורך להביא בשורה אמיתית לתושבים ברצועה וליישם תוכנית שיקום ברוח תוכנית מרשל כדי למנוע את ההקצנה של צעירים אל מול ההחמרה בתנאי החיים. מערכת הביטחון הישראלית הסכימה אז שהדרך הטובה ביותר למניעת הקצנה היא להגיע להפוגה ארוכת טווח עם חמאס ולפעול לשיפור משמעותי של תנאי החיים בעזה.
מה היה המכשול? פוליטיקה ברמאללה ובישראל
שינוי הגישה של ישראל כלפי עזה נתקל בקשיים בשלבים שונים.
ראשית, ישראל קיבלה את עמדת הרשות הפלסטינית כי מהלך של שיפור תנאי החיים בעזה ינציח את ההפרדה בין עזה וההגדה המערבית, או שהשיקום של עזה בהובלת ישראל במנותק משיח על פתרון הסוגיה הפלסטינית בכללותה יהפוך את המצב בעזה לסוגיה הומניטרית גרידא ויפגע במאבק הפוליטי נגד הכיבוש. חלק מחוגי הפתח ראו בתוכנית זו יישום של "עסקת המאה" אשר הרשות הפלסטינית סירבה להיות מעורבת בה ואף החרימה פקידים אמריקאים במהלך ביקוריהם באזור.
פתח וחמאס החליפו שוב ושוב האשמות, והלוחמה התקשורתית הגיעה לרמות קיצוניות עד כדי כך שנשמעו טענות כנגד חמאס על כך שהיא מבקשת להקים מדינה עצמאית בעזה ולהעמיק את הפילוג.
סיבה נוספת שהפריעה ליישום התוכנית לשיפור המצב ברצועת עזה הייתה כניסתה של ישראל לתקופה של חוסר יציבות פוליטית פנימית, עקב סדרה של חמש בחירות לפרלמנט בפחות מארבע שנים בין השנים 2018 ל־2022. חמאס הבין שאין אפשרות להתקדמות בתוכנית השיקום של עזה ובמשא ומתן עם ישראל תחת ממשלה שהישרדותה תלויה בימין הקיצוני.
מצב זה היה בלתי־נסבל. חמאס הבינה שעליה לייצר לעצמה עמדה של מיקוח כדי לאלץ את ממשלת ישראל להיכנס למשא ומתן כדי להסיר את התנאים הקשים של המצור. ג'קמאן סבור כי זו הסיבה העיקרית למבול אל־אקצא וכי ההחלטה להתחיל להתכונן לקרב התקבלה ב־2021, לאחר כמעט ארבע שנים של משא ומתן עקר וחסר תועלת.
93% ממשקי הבית היו חסרי ביטחון תזונתי ומודאגים מכך שאין להם מספיק אוכל, ו־55% ממשקי הבית נאלצו לוותר על ארוחה כדרך התמודדות עם הרעב
ריבונות דה־פקטו, ציפיות הציבור ומשבר לגיטימציה
ג'קמאן אם כן מסביר את מתקפת השבעה באוקטובר על ידי בחינת התמורות במצב של אוכלוסיית עזה בשנים שלפני המתקפה ובכלים שעמדו לרשות חמאס לשינויו. באופן כללי, הוא סבור כי כאשר קמה רשות באזור מסוים המנהלת את ענייני האוכלוסייה בו בצורת שלטון עצמי, הציבור תופס את אותה רשות כריבון גם אם יש לה סמכויות מוגבלות, כפי שקורה בגדה המערבית וברצועת עזה.
במצב זה הציבור מצפה מהרשות הנוכחית למצוא פתרונות לצורכי חיים בסיסיים, בדומה לציפיות העזתים מחמאס. כישלונה של חמאס במאמץ זה החליש את הלגיטימציה השלטונית הפנימית שלה, ובנסיבות מסוימות אף עלול לאיים על המשך קיומה.
חמאס התמודדה עם המצור שהטילה ישראל שהלך והתהדק. כדי לתת מושג מהיר ותמציתי על תנאי החיים בעזה באותה עת, הכותב מפנה את תשומת הלב לדו"ח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) לגבי הרבעון הראשון של 2022:
"במהלך הרבעון השני של 2022, הגיע שיעור האבטלה ברצועת עזה ל־44%… וחוסר הביטחון התזונתי בעזה נותר גבוה ועמד על 63%. 93% ממשקי הבית היו חסרי ביטחון תזונתי ומודאגים מכך שאין להם מספיק אוכל, ו־55% ממשקי הבית נאלצו לוותר על ארוחה כדרך התמודדות עם הרעב".
מצב זה היה אחת הסיבות שהובילו להפגנות נגד הסטטוס קוו ולדרישות לפתרונות מצד הרשות הקיימת, הפגנות שנודעו בסיסמה "רוצים לחיות", שהחלו ברבעון הראשון של 2019 ונמשכו לסירוגין עד חודשיים לפני 7 באוקטובר 2023. ברור היה שחמאס, בתור הרשות השולטת דה־פקטו ברצועת עזה, חייבת לפעול כדי לאלץ את ישראל לשנות את המצב.
לא להתנגד לנורמליזציה – רק לצאת מ"הכלא הגדול"
ג'קמאן מותח ביקורת על הניתוחים המקובלים שמסבירים את מתקפת חמאס כשאיפה לסיכול נורמליזציה עם כמה מדינות ערביות או אפילו כתגובה להאצת פעילות ההתנחלויות בגדה, כאילו חמאס היא האחראית העיקרית לעניינים אלה, או כאילו שמבצע כזה יכול לעצור השתלטות על קרקעות בגדה המערבית.
האופי של המתקפה וביצועה לטענתו היו אירוע שדיבר בעד עצמו: התקפה מהירה והסתערות, קרב שבו היו הרוגים ופצועים, נסיגה עם מספר גדול של ישראלים והעברתם לעזה.
לפי ג'קמאן אופי המבצע מצביע על כך שמטרת חמאס הייתה חילופי שבויים. החמרת מצבם של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראליים תחת ניצוחו של בן גביר בוודאי דרבנה את סינוואר, אסיר משוחרר בעצמו ואת מנהיגי חמאס האחרים, שראו באסירים מכל הפלגים חברים לנשק, לקדם סוגיה זו.
משעל התעקש כי לא מדובר בהשגת ניצחון צבאי על ישראל, אלא בהבנה שמדיניותה אינה בת־קיימה
אולם ג'קמאן סבור שחילופי שבויים לא היו המטרה היחידה של המתקפה. המשא ומתן לחילופי שבויים והדיון על תנאיהם בבתי הכלא, שבוצעו דרך הצד המצרי מאז 2018 (שנוהל על החזרת אברה מנגיסטו, הישאם א־סייד וגופות החללים שנחטפו), היו רק חלק מחבילה רחבה יותר שכללה הפסקת אש ארוכת טווח, שיקום, ביטול הפסקות חשמל ומים, הגדלת מרחב הדיג ואפילו הקמת נמל בקפריסין במיוחד כדי לספק את הצרכים של רצועת עזה בין היתר.
סדר העדיפויות של הנהגת חמאס ב־2018 היה להביא לשינוי משמעותי בתנאי החיים בעזה ולהסיר את המצור. בריאיון שערך המגזין האיטלקי לה רפובליקה עם יחיא סינוואר ושפורסם באתר ידיעות אחרונות באנגלית ב־10 במאי 2018, שאלה אותו המראיינת: "לפיכך, נראה כי חמאס שוקל כעת הפסקת אש, והמנהלים של המשא ומתן פועלים מסביב לשעון. למה אתה מתכוון ב'הפסקת אש'?"
"אני מתכוון להפסקת אש, רגיעה, סוף המצור… מכיוון שעזה לא יכולה להמשיך בצורה כזו, המצב כאן אינו בר־קיימה. אם נמשיך בדרך זו, לא ניתן להימנע מהפיצוץ".
"— נכנסת לכלא כשהיית בן 27, וכשיצאת היית בן 50. איך הסתגלת לחיים ולעולם?"
"למען האמת, אף פעם לא יצאתי; רק בתי הכלא השתנו. למרות כל זה, הישן היה הרבה יותר טוב מזה. היו לי מים וחשמל. היו לי הרבה ספרים. עזה הרבה יותר קשה".
ג'קמאן סבור אם כן שהידרדרות המצב בעזה בשנים האחרונות ללא שביב תקווה לשיפור עתידי היו הסיבות המיידיות למתקפה. הוא חותם את הטקסט שלו בריאיון שערך הניו יורק טיימס ב־17 בספטמבר 2024 עם בכיר חמאס ח'אלד משעל. כשנשאל כיצד סייעה המתקפה לשפר את המצב בעזה על רקע ההרס המסיבי שמתחולל ברצועה מאז פרוץ המלחמה, התעקש משעל כי לא מדובר בהשגת ניצחון צבאי על ישראל, אלא בהבנה שמדיניותה אינה בת־קיימה. בהמשך אמר:
"לפני ה־7 באוקטובר, עזה מתה מוות איטי. היינו בכלא גדול, ורצינו להיפטר מהמצב הזה".
