מכון המחקר האמריקאי ממר"י, העוסק בתרגום וניתוח השיח הציבורי במזרח התיכון ובעולם המוסלמי, ומוכר בעיקר בניטור אנטישמיות וקיצוניות אסלאמית, התייחס לאחרונה לכמה אנשי דת מוסלמים שהתבטאו באופן מסית כלפי ישראל ואמריקה, כדוגמת שיח' עמראן חוסיין, הידוע בדעותיו הקיצוניות והקונספירטיביות. אלא שבאופן מפתיע, אחת הדמויות שנכללו בדו"ח הייתה שמסי עלי, אחד האימאמים הבולטים והמתונים בניו יורק, שהוצג כמי שלכאורה אמר דברי הסתה נגד הלהט"ב, ארצות הברית והטבח ב־7 באוקטובר.
עלי הוא אינדונזי-אמריקאי הידוע בפעילותו הבין־דתית ובמאמציו לחזק את הדו־שיח בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. הוא שותף ליוזמות רבות למען שלום ודמוקרטיה, והוא גם מבקר חריף של קיצוניות דתית ושל אלימות בשם האסלאם. לעלי תפקידים וחברויות רבות בארגונים שונים: הוא מנהל המרכז המוסלמי של ג'מייקה בקווינס, ומשמש חבר בוועדות מייעצות של מספר ארגונים העוסקים בדיאלוג בין־דתי, ובהם מרכז טננבאום להבנה בין־דתית.
הוא גם מכהן כחבר במועצת המנהלים של החברה האסלאמית של צפון אמריקה (ISNA) – אחד מארגוני הגג של הקהילה המוסלמית – מה שמראה את השפעתו ואת חשיבותו של שמסי בקרב הציבור המוסלמי.
עלי נמנה עם הדמויות הבולטות בקידום הדיאלוג הבין־דתי בארצות הברית, במיוחד בניו יורק בעידן שלאחר פיגועי ה־11 בספטמבר. הוא שימש כסגן נשיא הקואליציה האסיאתית-אמריקאית בארצות הברית, והיה ממייסדי הקואליציה הבין־לאומית של אנשי הדת (UNCC).
כהוקרה על פעילותו הציבורית והבין־דתית הענפה בעשורים האחרונים, זכה עלי בתארים ובפרסים בולטים ויוקרתיים: בשנת 2002 הוענק לו התואר "שגריר לשלום" מטעם הפדרציה הדתית הבין־לאומית, ובשנת 2006 כלל אותו המגזין של ניו יורק בין שבעת המנהיגים הדתיים המשפיעים בעיר. בשנת 2008 זכה עלי גם בפרס לדיאלוג בין־דתי של המרכז האסלאמי של לונג איילנד (ICLI), ובשנת 2009 הוענקה לו מדליית הכבוד של אליס איילנד. נוסף על אלה, נבחר עלי כמה פעמים לאחד מ־500 המוסלמים המשפיעים בעולם על ידי המרכז המלכותי ללימודים אסטרטגיים אסלאמיים בירדן ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון.
עלי מכבד את בחירתו של כל אדם בנוגע לחייו, ומאמץ את העיקרון של "חיה ותן לחיות", שמבחינתו אינו חל לא רק על נטייה מינית, אלא גם על דת, בחירות פוליטיות וכדומה
כאימאם שפועל לקירוב בין הקהילות, גינה עלי בטבעיות ובאופן עקבי אנטישמיות ופגיעה ביהודים, ושיתף פעולה במשך שנים רבות עם הרב מארק שנייר, דמות אמריקאית בולטת בשיח בין־דתי לקידום היחסים בין הקהילות היהודיות והמוסלמיות בניו יורק.
גם בעידן הנפיץ שאחרי ה־7 באוקטובר, יזמו עלי ושנייר מפגשים עם סטודנטים יהודים ומוסלמים וגינו במשותף איומים ואלימות נגד יהודים באמריקה. במהלך אחד המפגשים הטעונים שהתקיים בקווינס קולג' בניו יורק, עלי עצמו אף הותקף מילולית בידי מספר סטודנטים מוסלמים, שמחו על שיתוף הפעולה שלו עם שנייר, כינו אותו "ציוני", וטענו כי אינו רצוי במקום.
לאור כל זאת, תמוהה בחירתו של ממר״י להציג את עלי באור שלילי כ"אסלאמיסט רדיקלי". ממר"י אומנם התייחס קמעה גם לפעילותו הבין־דתית של עלי, אך הדגש על דברי הסתה שלו לכאורה מעיב על תרומתו המשמעותית בסוגיות חשובות אלו. עם זאת, בחינה מחודשת של ההתבטאויות שיוחסו לו וכן שיחה אישית ובלעדית עימו בנושא מעלות תמונה מורכבת ושונה במידה ניכרת: חלק מן האמירות הוצאו מהקשרן, ואחרות לדבריו כלל לא נאמרו.
ראשית, ההאשמות בדבר אמירותיו של עלי לגבי להט"ב כללו התייחסות לסיפור לוט שלפיו אללה החריב עיר בעקבות מעשים הומוסקסואליים, וביקורת חריפה על ההכרה בנישואים חד־מיניים בארצות הברית כחלק ממה שתיאר כהידרדרותה המוסרית של החברה האמריקאית.
בהתייחס לכך, הדגיש עלי כי עמדתו בנושא ברורה אך מכבדת: הוא מחזיק בתפיסה מוסלמית-שמרנית של המשפחה שלפיה נישואים הם בין גבר לאישה, ולכן אינו מסכים עם אורח החיים הלהט"בי, במיוחד בכל הנוגע לנישואים חד־מיניים. עם זאת, הוא מכבד את בחירתו של כל אדם בנוגע לחייו, ומאמץ את העיקרון של "חיה ותן לחיות", שמבחינתו אינו חל לא רק על נטייה מינית, אלא גם על דת, בחירות פוליטיות וכדומה. לדידו של עלי, לעיקרון זה יש משנה תוקף דווקא בארצות הברית, שבה לכל אדם זכויות שוות בפני החוק.
ממר"י גם הציגו תמונות של עלי ושל זוהרן ממדאני שצולמו לפני הבחירות, ככל הנראה בניסיון להציג את עלי כמי ששותף לעמדותיו האנטי־ישראליות המובהקות של ממדאני
האשמותיו של עלי כלפי אמריקה כללו טענות כי ארצות הברית מצויה במשבר ובהידרדרות מוסרית ונמצאת על סף קריסה, וכי תפקידם של המוסלמים הוא להביא להתחדשותה ולהשבתה ל"דרך הישר". עלי אף צוטט כמי שרמז לכאורה כי פעולותיה הצבאיות של ארצות הברית נחשבות למעשי טרור.
הוא הביע פליאה לנוכח האשמות אלו בטענה שרק אדם לא־רציונלי יכול לטעון שהוא אנטי־אמריקאי וחפץ בחורבנה של ארצות הברית. עלי רואה את עצמו כאזרח אמריקאי פטריוט, ומאז שהפך לכזה, הוא רואה באמריקה מקום שבו הוא חי בביטחון ובנוחות ובית בלעדי עבורו ועבור ילדיו ונכדיו.
באשר לביקורתו הראשונה על אמריקה, חשוב גם לציין שקשה לראות באמירות אלו כשלעצמן משום הסתה משום שהן משקפות בעיקר ביקורת דתית-מוסרית חריפה על החברה האמריקאית לצד תפיסה שלפיה למוסלמים תפקיד בתיקונה. בהקשר לכך, לעלי היה חשוב להדגיש שאם הוא אכן אמר דברים שמהם השתמע כי אמריקה נמצאת על סף קריסה, כוונתו הייתה להזהיר מפני תהליכים שעלולים לדבריו להביא להידרדרותה של ארצות הברית ולקרוא לה להישמר מפניהם — מאשר הבעת רצון או תקווה לראות את אמריקה נהרסת.
באשר להאשמות כלפיו בנוגע למתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר, עמדתו של עלי ברורה ביותר: הוא דוחה ומגנה מתקפות הגורמות להרס ולמותם של אזרחים חפים מפשע, לא משנה מאיזה צד, ואינו מבחין בין ידיד לאויב. אך לצד זאת, יש לו ביקורת נוקבת על התנהלות המלחמה בעזה. לדעתו, תגובתה של ממשלת ישראל הייתה בלתי־מידתית בעליל, והובילה להרג המוני ולהרס נרחב של הרצועה עד כדי הגדרת המתרחש כרצח עם.
ממר"י גם הציגו תמונות של עלי ושל זוהרן ממדאני שצולמו לפני הבחירות, ככל הנראה בניסיון להציג את עלי כמי ששותף לעמדותיו האנטי־ישראליות המובהקות של ממדאני. בתגובה לכך, עלי לא הסתיר את תמיכתו בממדאני, ואף שיתף שיש ביניהם יחסי קרבה שהחלו כבר בראשית כוונתו להתמודד לראשות העיר, אך כי אין לו קשר רשמי עימו במסגרת פוליטית.
החשש הוא שתיוגים כאלו עלולים לטשטש את הגבול בין ביקורת על אמריקה לבין שנאת המערב ולפגוע בדיאלוג עם גורמים מוסלמיים שעדיין מעוניינים בפעילות של שיח בין־דתי
עלי אף התייחס לעמדותיו של ממדאני בנוגע ליהודים ולישראל, והדגיש שממדאני אינו מתנגד לקהילה היהודית בניו יורק, ואף חידש שהתנגדותו העיקרית אינה למדינת ישראל אלא למדיניות של ישראל כלפי הפלסטינים, שלדעתו נגועה בחוסר צדק מובהק. לעלי גם היה חשוב לציין שמטבע הדברים יש ביניהם נקודות הסכמה וחילוקי דעות, והוא אינו רואה עין בעין עם ממדאני בסוגיות מסוימות, אך מדובר לדבריו בפוליטיקאי הדבק בעקרונות של צדק, גם כאשר הדבר עומד בניגוד לאינטרסים האישיים שלו.
אני סבור שממר"י עושה עבודה חשובה בניטור דברי הסתה ותמיכה בטרור בקרב אנשי דת מוסלמים, אך זו אינה הפעם הראשונה שהארגון מתייג לרעה את האימאמים הלא־נכונים. החשש הוא שתיוגים כאלו עלולים לטשטש את הגבול בין ביקורת על אמריקה לבין שנאת המערב ולפגוע בדיאלוג עם גורמים מוסלמיים שעדיין מעוניינים בפעילות של שיח בין־דתי. דווקא בעידן של התגברות האנטישמיות ונרמול שיח של הסתה כלפי ישראל באמריקה, נדרשת זהירות יתרה לא להכתים את אלו שפועלים דווקא לחיזוק ההלימה בין האסלאם לדמוקרטיות מערביות, קירוב בין יהודים למוסלמים ומאבק באנטישמיות.
