בסרט הקלאסי "משחקי מלחמה" (ג'ון בדהם, 1983), מסופר על תוכנת מחשב שיצאה מכלל שליטה, והפכה סימולציה לתרגול תרחישי מלחמה לדבר האמיתי. הנער שפרץ אותה (מתיו ברודריק) דוחה את הצעתה לשחק שחמט; הוא מעדיף משחק מרגש הרבה יותר: "מלחמת מימן עולמית". בשלב מסוים, כשעתיד האנושות כולו בסכנה, הוא מבין שעליו להציל את המצב. הוא מנסה לדבר אל ליבה של המכונה. הוא שואל: "מה מטרת המשחק?" תשובתה הפשוטה נמסרת בקול ממוכן ויבש: "לְנַצֵּחַ".
במלחמה הנוכחית מול איראן, אפילו העובדה הפשוטה הזו רחוקה מלהיות ברורה. ניסיון העבר הלא־רחוק במלחמות נתניהו הקודמות מלמד אותנו שספק אם הכוונה לנצח. הפסד או תיקו מניחים את היסודות למלחמה הבאה. סדרה אינסופית של הפסדים מאפשרת התגייסות מתמדת, של חיילים כמו גם של אזרחים, באופן שמשרת את שרידות המשטר.
אומרים על האיראנים שהם שחקני שחמט מעולים. לרוב אומרים זאת בלשון סגי נהור, באופן שמזכיר התבטאויות אנטישמיות כמו "היהודים שולטים בוול סטריט". אבל גם מי שאינו מצטיין במשחק המלכים יכול להפיק ממנו לקחים לגבי כשלים בסיסיים בניהול המערכה הנוכחית.
ראשית נשאלת השאלה, ניצחון מהו? מקובלת עליי מסקנת הסרט שהשמדת האנושות איננה ניצחון, כפי שניסה הגיבור ללמד את התוכנה. בקנה מידה אזורי, התוצאות שהשיגה ישראל בעשורים האחרונים דחקו את עצם המילה לשולי השיח, ועוד לפני המלחמה האחרונה היא נשמעה מעט נלעגת. אם עוד נעשה בה שימוש בכלל, הרי זה רק בימים הראשונים למלחמה, המשכרים והמסחררים, לפני שמתבררים ההישגים.
במקומה, אימצנו ביטויים כמו "הישג משמעותי" או "תמונת ניצחון", כאילו אם יזדמן לשדה הקרב צלם מוכשר, הוא יוכל ללכוד את דמותו החמקמקה של הניצחון, להנציחה ולספק לנו תחליף שאיתו נוכל לצאת מהממ"ד בתחושה "סבירה", כפי שנהוג כיום לומר.
המלה "מט" או "מאת", אין פירושה "מת". המלך בשחמט לעולם איננו מת – הניצחון מושג כשהמלך היריב נקלע למצב ששקול לכניעה ללא תנאי
לשחמט, לעומת זאת, תשובה ברורה וחותכת: הניצחון מושג כשהמלך של היריב אינו מסוגל עוד לזוז. כאן חשוב להצביע על טעות רווחת. המילה שחמט, המציינת תוצאה זו, היא בעצם שתיים: שח – מהלך האיוּם על המלך, וזה בהחלט נעשה. שתי מעצמות גרעיניות תקפו במפתיע מעצמה אזורית בתואנה שהיא מבקשת להצטרף למועדון הגרעין היוקרתי, שלא באישורן, הרגו את מנהיגה כבר ביום הראשון, וציפו לניצחון.
המלה השנייה "מט" או "מאת", אין פירושה "מת". המלך בשחמט לעולם איננו מת – למעשה, המחווה הפיזית של הפלתו מהלוח נחשבת לגסות רוח, ובוודאי אינה חלק מהמשחק. הניצחון מושג כשהמלך היריב נקלע למצב ששקול לכניעה ללא תנאי. כמו קיסר יפן ב־1945, אם תרצו, מותו כלל אינו הכרחי. בהתאם לכך, "מאת" פירושו "חסר אונים" או "קפוא במקומו". ובשעה שהֶרֶג המלך כלל אינו חלק מהמשחק, חיסול חיילי האויב וקציניו אינו ערובה לניצחון. לעיתים ההפך הוא הנכון.
תיאורטית, רגלִי בודד יכול להנחית מט על אויב "חזק" בהרבה, וגם צבא של חמש מלכות יכול להפסיד. ולא מחלקים נקודות למי שחיסל יותר מחבלים. בעולם האמיתי, עצם ההתרברבות במספר ההרוגים או בנזק החומרי שנגרם לאויב כבר מרמזת על תבוסה הקרבה ובאה. על כך יעיד פולחן "ספירת הגופות" (body count) של הצבא האמריקאי בווייטנאם, שבו החליפה הסטטיסטיקה היבשה את האסטרטגיה והביאה לתבוסת "הצבא החזק בעולם" על אף יתרון של כמיליון וחצי לעומת 60,000, בגופות.
שחקן שהשיג יתרון מכריע אך לא נתן מט במועד ייאלץ להסתפק בתיקו. לטראמפ ולנתניהו אין את כל הזמן שבעולם. זמן שווה כסף, ועל כן יש מגבלה לפרק הזמן שבו המְצרים סגורים, או שהטיסות מושבתות
לֶקח שני מעולם השחמט שחשוב להזכיר מופר אף הוא בצורה בוטה בניהול המלחמה הנוכחית: סדר המהלכים. בשחמט חשוב מאוד להקפיד על הסדר. מהלכים שכל אחד מהם הגיוני ושיחדיו יובילו לניצחון אם ישוחקו בסדר מסוים, יובילו להפסד אם ישוחקו בסדר הלא־נכון.
הדוגמה המתבקשת מאזור המפרץ הפרסי היא קידום שלוש נושאות המטוסים. כזכור, בתחילה קודמה רק נושאת מטוסים אחת – איתות ברור לאיראנים (גם אם לא לציבור הישראלי הצייתן) שאין הכוונה כאן להנחית מט, כי אם שח במקרה הטוב. בחלוף כמה מהלכים, קודמה נושאת המטוסים השנייה. ושוב, אחרי שהתברר שאין בכך די כדי להביא לניצחון, קורבה נושאת המטוסים השלישית. לו היו שלושתן מוזזות יחדיו, אולי ניתן היה להגיע להכרעה או לפחות למנוע את המלחמה. כרגע זה כבר מאוחר מדי.
הלקח השלישי קשור לממד הזמן. שחקן שהשיג יתרון מכריע אך לא נתן מט במועד ייאלץ להסתפק בתיקו. לטראמפ ולנתניהו אין את כל הזמן שבעולם. זמן שווה כסף, ועל כן יש מגבלה לפרק הזמן שבו המְצרים סגורים, או שהטיסות מושבתות. אפילו החוסן הישראלי המפורסם הוא משאב מתכלה. בסוף יגיע מועד המונדיאל, או שהבורסה תיפול, או שהמצביעים (בארה"ב בעיקר, שם החוסן אינו כה חזק) ינקמו בקלפי. וכיוון שלמרות כל השאגות נשארו לאיראן כלים חזקים על הלוח, כשייגמר הזמן תהיה התוצאה תיקו.
יש מי שבעבורו יהא זה ניצחון, קרש קפיצה למשחק הבא. בעבור כל היתר, חיילים שחורים ולבנים כאחד, תהא זו תבוסה.
