זהו קטע מתוך הדו"ח שפרסמנו – "נתונים להכחשה: מסך העשן מאחורי הרעבת עזה". חלקו הקודם של הדו"ח מפורסם כאן, ובכפתור ניתן להגיע לקריאת המסמך המלא.
השליטה של ישראל במה שנכנס לעזה אפשרה לה להטיל מצור כבד על הרצועה לאחר ה־7 באוקטובר. מצור זה דרדר את עזה לקריסה כלכלית מהגדולות בהיסטוריה האחרונה, כפי שקבע הבנק העולמי, ולמצוקת רעב ותת־תזונה נרחבת שהתפתחה במהירות חסרת תקדים בעשורים האחרונים.
מ־7 באוקטובר עד 23 בנובמבר 2023, נכנסו לעזה עשרות בודדות של משאיות מדי יום, בעיקר בזכות לחץ אמריקאי. כבר באוקטובר התנה ממשל ביידן את הביקור הנשיאותי בהכנסת סיוע בהיקף גדול יותר לעזה, לאחר שנתניהו טען שיש שרים בקבינט שאינם מוכנים ש"אפילו אספירין" ייכנס לרצועה לאחר ה־7 באוקטובר.
גם לאחר פתיחת מעבר רפיח למעבר סחורות וסיוע ממצרים, הגבילה ישראל את המעבר בו לכ־75 משאיות ביום תוך תהליך בדיקה שרירותי ולא־שקוף שהתבסס על רשימה משתנה תדיר שמתפ"ש לא העביר לארגוני הסיוע ושכללה פריטים תמימים רבים שנדחו כלאחר יד.
שיטה זו של חסימה ביורוקרטית של רוב משאיות הסיוע, המלווה בהכחשה רשמית של ההגבלות, תשמש את ישראל לאורך רוב המלחמה, ואולי היא גם הקלה את הרציונליזציה להרעבה של אוכלוסיית עזה, כפי שהציעה שרי בשי.
במקביל לכך, הרסה ישראל את מקורות המזון העצמאיים בעזה: באמצע נובמבר היא הפציצה את טחנת הקמח המרכזית בעזה, ומתוך כ־130 מאפיות שהיו בעזה לפני המלחמה נותרו 15 בלבד עד ינואר 2024, אם בגלל העקירה הנרחבת של האוכלוסייה ואם בשל פגיעה ישירה בהן. באופן דומה הרסה ישראל אזורים חקלאיים ומקורות אחרים של ייצור וצריכת מזון, ובכלל זה הבקר וענף הדיג (עד אוקטובר 2024 תקפה ישראל יותר מ־320 פעם מקורות מזון, מים וסיוע לרצועה, לפי הניתוח של Forensic Architecture).
על בסיס הדיווחים של ארגון הסיוע זאזור, שפועל בצפון הרצועה, עלה מספר הלידות המוקדמות כתוצאה מתנאי החיים באזור ב־25%-30%
כל זה, חשוב לציין, נעשה על רקע דיווחים בחודשים הראשונים של המלחמה שהמטרה האסטרטגית של נתניהו, סמוטריץ', בן גביר ולא־מעט משרי הממשלה האחרים היא "דילול אוכלוסיית עזה למינימום האפשרי". דווח כי שליחו של נתניהו רון דרמר גיבש תוכנית שנועדה להשיג מטרה זו אף שמערכת הביטחון העריכה שאיננה ישימה, מה שהתברר כנכון עקב התנגדותה של מצרים.
פערים מסוג זה בין ממשלת נתניהו ובין לפחות חלק מבכירי מערכת הביטחון המשיכו להתקיים, כפי שנראה להלן, אבל גם לחזון הטיהור האתני הכולל של עזה וגם לרצון לפנות את האוכלוסייה מצפון הרצועה לדרומה היה מכנה משותף.
תא"ל ארז וינר, מפקד מחלקת התכנון המבצעי בפיקוד הדרום, שהצר על העיסוק המועט בהגירה מעזה והבהיר שעמדתו המקצועית היא שיש לממש את תוכנית ההגירה הכפויה של טראמפ, הסביר באוגוסט 2025 שיש לשכנע את תושבי העיר עזה להתפנות באמצעות וידוא "שהסיוע ההומניטרי לא ייכנס לעיר עזה, אלא לאזורי הפינוי בלבד". היגיון דומה של הרעבה לצורך פינוי האוכלוסייה, כמו שעוד נראה, חל גם בשלבים ובהקשרים אחרים של המלחמה.
כבר בנובמבר 2023 הזהירו ארגוני הסיוע מקריסתה של הרצועה לרעב נרחב. ארגון אוקספם דיווח שעל בסיס הדיווחים של ארגון הסיוע זאזור, שפועל בצפון הרצועה, עלה מספר הלידות המוקדמות כתוצאה מתנאי החיים באזור ב־25%-30%, ולפחות תינוק אחד בכל אחד מ־13 המקלטים שבהם פעל הארגון מת כתוצאה מתנאים אלו.
ב־24 בנובמבר החלה הפסקת האש הראשונה, ולמשך כשבוע נכנס סיוע בהיקף משמעותי יותר, אולם עם סיומה ירד ההיקף שוב והמצב ברצועה המשיך להידרדר במהירות. בדצמבר 2023 דיווחה תוכנית המזון העולמית כי אחוז בתי האב בקרב העקורים בדרום הרצועה שסבלו מרמה חמורה של רעב עלה מ־38% ל־56%. כמעט חצי מהעקורים העידו על אחרים שנאלצו לצרוך מזון לא־מבושל או לא־ראוי לאכילה בגלל הרעב.
בפברואר 2024 צמצמה ישראל שוב את הסיוע שאפשרה להכניס. לא מן הנמנע שהיה זה מכיוון שבצמרת צה"ל זעמו על הכנסת הסיוע לרצועה, מינימלי ככל שיהיה
ארגון Human Rights Watch ראיין פלסטינים עקורים ברצועה בסוף נובמבר ובתחילת דצמבר. עקור מצפון הרצועה העיד ש"לא היה לנו מזון, לא חשמל, לא אינטרנט, כלום [..] איננו יודעים איך שרדנו", ואחרים תיארו תנאים דומים בצפון הרצועה ובעיר עזה. עד מהרה החלו עזתים מורעבים להתנפל על משאיות סיוע.
במהלך דצמבר 2023 החל ממשל ביידן להפעיל לחץ על ישראל להכניס יותר מזון. ב־22 בדצמבר התקבלה החלטה של מועצת הביטחון שמחייבת את ישראל להכניס לרצועה את הסיוע הנדרש לצורכי האוכלוסייה.
דו"ח ועדת המומחים של האו"ם להערכת הרעב שהתפרסם בינואר 2024, קבע שכל אוכלוסיית עזה חווה רעב בהיקפים שונים (משברי עד קטסטרופלי) ושבאף מקום אחר שנוטר מאז הקמת הוועדה ב־2004 לא היה אחוז כה גבוה של האוכלוסייה שחווה רעב כזה.
לקראת סוף אותו חודש קבע בית הדין לצדק בהאג שעל ישראל לאפשר את הכנסת המזון והסיוע הנדרשים לרצועת עזה. ישראל הכניסה בתגובה מזון וסיוע אחר בהיקפים גדולים יותר, אולם החלה במקביל בתקיפות על כוחות המשטרה ברצועה, מה שהביא להתרבות מעשי הביזה של סיוע.
ישראל גם החלה באותה תקופה בניסיונותיה להכשיל את פעילות ארגון אונר"א, "עמוד השדרה" של הסיוע ברצועה והארגון שתושבי עזה נוטים להביע בו את האמון הגבוה ביותר בכל הקשור לחלוקת הסיוע ומעבר לה.
בפברואר 2024 צמצמה ישראל שוב את הסיוע שאפשרה להכניס. לא מן הנמנע שהיה זה מכיוון שבצמרת צה"ל זעמו על הכנסת הסיוע לרצועה, מינימלי ככל שיהיה. בצה"ל טענו, על פי הדיווחים, שהכנסת סיוע בזמן שהחטופים מוחזקים בתנאים מחרידים איננה מוסרית, שהסיוע היה אמור להיות קלף מיקוח מול חמאס כדי להגיע לעסקת חטופים טובה יותר, ושהשתלטות חמאס על הסיוע סייעה להישרדותו ולשימור כוחו. מערכת הביטחון גרסה שבעזה "אין תנאי רעב", אך באותה נשימה העריכה שמשבר הומניטרי עשוי ליצור תסיסה אזרחית נגד חמאס.
"המהירות שבה המשבר הקטסטרופלי של תת־תזונה בקרב ילדים התפתח הוא מזעזע", קבעו ביוניסף, "במיוחד כשהסיוע הנחוץ נמצא מיילים בודדים משם"
בינתיים, בעולם האמיתי, ניתוח של כוח המשימה לענייני תזונה של האו"ם (Nutrition Cluster), שהתבסס על נתונים חלקיים (סביר להניח בהערכת חסר) שנאספו בדצמבר-ינואר, העלה שהרוב הגדול של הילדים עד גיל שנתיים ונשים בהיריון ומניקות סבלו ממחסור תזונתי.
בצפון הרצועה עמד היקף התת־תזונה החריפה בקרב ילדים מתחת לגיל שנתיים על יותר מ־15%, וכ־3% סבלו מהצורה החמורה ביותר של תת־תזונה. ברפיח היה היקף התת־תזונה בקרב ילדים באותו גיל נמוך יחסית – כ־5% – אבל עדיין ביטא הידרדרות ניכרת לעומת היקף התת־תזונה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 לפני ה־7 באוקטובר, שעמד על פחות מאחוז.
הפגיעה הנרחבת בתשתיות אזרחיות נמשכה, ויחד איתה התפשטו המחלות ברצועה.
נתוני פברואר-מרץ 2024 הראו הידרדרות מהירה. ניתוח של מומחי האו"ם ממרץ 2024 שיקף זאת בנתוני התת־תזונה בקרב ילדים בצפון הרצועה, בנתוני צריכת המזון בעזה ובממדי הרעב של משפחות. "המהירות שבה המשבר הקטסטרופלי של תת־תזונה בקרב ילדים התפתח הוא מזעזע", קבעו ביוניסף, "במיוחד כשהסיוע הנחוץ נמצא מיילים בודדים משם".
עזתים העידו שוב ושוב על הרעב שחוו. ג'ונתן ויטול, ראש אוצ'ה לשעבר, שהיה חלק מצוות של האו"ם שביקר בצפון הרצועה בסוף ינואר 2024, העיד שרעב המוני כבר התפשט כשביקרו שם: "כל מי שדיברנו איתו ביקש מאיתנו אוכל. אנשים סימנו לנו בידיהם ברחוב שהם מבקשים משהו לאכול. הרשויות הישראליות המשיכו למנוע כניסה של אספקה למרות האזהרות שלנו לגבי התנאים הקטלניים".
ג'יימס אלדר, נציג יוניסף, העיד לאחר ביקור בצפון הרצועה במרץ: "בנסיעה בצפון הרצועה רואים פעם אחר פעם את המחווה האוניברסלית של בני אדם רעבים, שידיהם תחובות בפיהם. המוני ילדים, נשים שפניהן כחושות מאוד".
בבית החולים כמאל עדואן בצפון הרצועה הוא ראה תריסר ילדים שדומים לשלדים: "אנחנו רואים מצבים חמורים של תת־תזונה. ילדים על סף מוות, עור ועצמות. ואלו הילדים שהצליחו להגיע לבית החולים. החשש האמיתי הוא לגבי מי שלא הגיעו".
עיתון הגרדיאן, שהביא את עדותו, דיווח שהתיאור שמסר אלדר "אומת בראיונות רבים עם עובדי סיוע ועם תושבים אחרים באזור". נציגים של ארגון הבריאות העולמי ביקרו בצפון הרצועה והעידו על היקף התת־תזונה ועל התנאים הקשים שראו. כלי תקשורת במערב הביאו צילומי וידאו של ילדים גוועים בצפון הרצועה, ודיווחו על האופן שבו פלסטינים נאלצים לאכול מזון של בעלי חיים ועשב כדי לשרוד.
לפי הדיווח של יוניסף, לפחות 23 ילדים בצפון הרצועה מתו עד אז כתוצאה של תת־תזונה והתייבשות. תינוקה של אימאן (שם בדוי) היה אולי אחד מהם: כפי שהעידה האם בפני מערכת את, הוא מת כתוצאה ממחסור בתחליף חלב בינואר 2024. שריף אל־כפארנה מבית חאנון העיד בפני ארגון בצלם בתחילת מרץ כי בנו נפטר מתת־תזונה.
אחרים העידו על תת־תזונה שהתפשטה במיוחד בצפון הרצועה. ארגון Human Rights Watch ראיין גם הוא אבות מצפון הרצועה שילדיהם מתו לאחר שנולדו לאימהות שסבלו מתת־תזונה קיצונית, ואחרים שילדיהם סבלו מרעב חמור, ואישר עדויות למוות של ילדים מגורמים הקשורים לתת־תזונה בבית החולים כמאל עדואן.
מבוגרים בעזה פסחו על אוכל כדי שילדיהם יאכלו, ונשים בעזה לעיתים קרובות היו האחרונות שאכלו ואלו שאכלו הכי פחות
עדויות דומות על היקף התת־תזונה והקורבנות שגבתה בחודשים אלו עולות ממקורות רבים נוספים, חלקן גם על בסיס ראיונות עם פליטים מעזה מחוץ לרצועה.
אך גם נתונים ועדויות אלו תופסים רק חלק מהמשבר ההומניטרי שיצרה ישראל בעזה. רבים מאלו שסבלו מרעב בעזה כלל אינם מופיעים בנתונים: חלק ניכר מהילדים מתחת לגיל 5 (הבדיקות החלו בינואר וכללו ברובן ילדים מתחת לגיל שנתיים), רוב הנשים בהיריון והנשים המניקות וילדים מתחת לגיל 6 חודשים וכן ילדים גדולים יותר ומבוגרים, במיוחד קשישים ונשים.
מבוגרים בעזה פסחו על אוכל כדי שילדיהם יאכלו, ונשים בעזה לעיתים קרובות היו האחרונות שאכלו ואלו שאכלו הכי פחות. בסקר שנערך בעזה על ידי ח'ליל שקאקי במרץ 2024, דיווחו 55% מהנסקרים כי אין להם מספיק מזון ליום או שניים. רוב הנסקרים דיווחו שהם יודעים היכן הם יכולים להשיג מזון או מים, אבל הגעה לשם כרוכה בקושי ובסיכון רבים.
אורבך ועמיתיו כשלו בלהבין שהנתון בדבר 500 משאיות התבסס על חישוב על פי ימי עבודה וכלל דלק וגז, אף על פי שעניין זה צוין בפירוש בדו"ח IPC
העדויות והנתונים הללו הם המקורות הבסיסיים ביותר להערכת תוצאותיה של מדיניות ישראל לאורך המלחמה בעזה, אולם עיתונאים וחוקרים ישראלים שטענו ל"קמפיין הרעבה שקרי" מתעלמים מהם.
אורבך ועמיתיו טענו בגרסה המקורית של הדו"ח שלהם כי מומחי האו"ם הסתמכו באופן אקסקלוסיבי על "דיווחים עצמיים של פלסטינים לקביעת מצוקת מזון", שאורבך ועמיתו מפקפקים באמינותם. אלא שוועדת המומחים להערכת הרעב של האו"ם מסתמכת גם על בדיקות עצמאיות של תת־תזונה שנערכו לאורך המלחמה ועל ראיות נגישות כמו התנפלות של עזתים מורעבים על משאיות מזון ועל סיוע שחולק או הוצנח.
באופן דומה לכך, טענו אורבך ועמיתיו שמומחי האו"ם, כמו גם ארגוני הסיוע, הסתמכו על נתון מומצא של מזכ"ל האו"ם בדבר 500 משאיות יומיות שנכנסו לעזה לפני המלחמה (מתוכן כ־150 משאיות מזון), וביססו את ספקותיהם לגבי מצוקת הרעב בעזה על הפער לכאורה בין נתון זה למה שנכנס בפועל לאורך המלחמה.
כמו מתפ"ש עצמו, אורבך ועמיתיו כשלו בלהבין שהנתון בדבר 500 משאיות התבסס על חישוב על פי ימי עבודה וכלל דלק וגז, אף על פי שעניין זה צוין בפירוש בדו"ח IPC מינואר 2024 כמו גם בדו"חות של אוצ'ה מראשית המלחמה.
למרות תיקון סוגיות אלו בגרסה האנגלית של הדו"ח של אורבך ועמיתיו בעקבות הביקורת של כותב שורות אלו ושל אחרים, הם המשיכו לייחס חשיבות קריטית לנתון של 500 משאיות בהערכות הבין־לאומיות תוך התעלמות מהנתונים ומהאינדיקציות הממשיות למצוקת הרעב ולתת־תזונה בעזה שעליהן הסתמכו ההערכות הללו.
התעלמות זו אולי מסבירה את מסקנתם שלגבי התקופה שבין אוקטובר למרץ 2024, "ניתן לומר בזהירות כי על אף שככל הנראה הייתה ירידה מרמת התזונה המומלצת במשך שבועות ספורים, לא מדובר בכזו המסכנת חיים או בריאות ארוכת טווח למעט במקרי קיצון". כפי שראינו, קביעה זו רחוקה למדי מהמציאות.
בסוף פברואר 2024 התרחש "טבח הקמח", שהוביל לביקורת בין־לאומית חריפה על ישראל. בתחילת מרץ החל ממשל ביידן לתבוע באופן מפורש שישראל תכניס יותר סיוע
בהדרגה גבר הלחץ על ישראל. בתחילת פברואר 2024 החליט ממשל ביידן לבחון אם ישראל מפירה את התנאים שהחוק האמריקאי מציב לאספקת סיוע צבאי, והשילוב בין הביקורת הבין־לאומית לבין הנתונים והעדויות על המצב הקשה בעזה, ובמיוחד בצפון הרצועה, הביא את ממשלת ישראל להחלטה להכניס יותר סיוע הומניטרי.
כאשר הדליף זאת השר סמוטריץ' הוא עורר תרעומת במערכת הביטחון, שכזכור התייחסה לסיוע ההומניטרי כקלף מיקוח שיש להשתמש בו באופן אסטרטגי במשא ומתן עם חמאס על החטופים. הדבר נכון במיוחד, הבהירו בכירים ביטחוניים, כשחמאס "מודאג מאוד" מהמצב ההומניטרי בצפון הרצועה משום שהלחימה שם גרמה לאובדן ה"משילות" ב־250 אלף העזתים שהיו לפי ההערכות באזור זה.
בסוף פברואר 2024 התרחש "טבח הקמח", שהוביל לביקורת בין־לאומית חריפה על ישראל. בתחילת מרץ החל ממשל ביידן לתבוע באופן מפורש שישראל תכניס יותר סיוע. "הממשלה הישראלית חייבת לפעול באופן משמעותי להגדלת זרימת הסיוע", הכריזה סגנית הנשיא האריס. "בלי תירוצים. הם חייבים לפתוח מעברי גבול נוספים. הם חייבים להימנע מכפיית מגבלות לא־הכרחיות על כניסת הסיוע. הם חייבים להבטיח שעובדי סיוע, אתרי סיוע ושיירות סיוע אינם נפגעים".
ב־18 במרץ התפרסם הדו"ח השני של מומחי האו"ם להערכת הרעב, שהזהיר שהמצב ברצועה עלול להתפתח במהירות למגפת רעב (famine), ובסוף אותו חודש פרסם בית הדין לצדק בהאג הוראה נוספת, חריפה וחד־משמעית יותר לישראל, לאפשר הכנסת סיוע בלתי־מוגבל לרצועה.
לאחר שהרגה ישראל בתחילת אפריל את עובדי הסיוע מהמטבח המרכזי העולמי, אירוע שהיכה גלים בעולם, איים ממשל ביידן להתנות את המשך הסיוע הצבאי האמריקאי בהכנסת סיוע גדול יותר משמעותית. בתגובה לכל זאת, החלה ישראל כבר במרץ, ובמיוחד באפריל, להכניס מזון וסיוע בהיקף גדול יותר משמעותית.
עזה היא טריטוריה קטנה, ולארגוני הסיוע ובראשם אונר"א היו הניסיון, הידע וכוח האדם כדי לחלק את המזון במהירות וביעילות
באורח פלא, גם באותם חודשים, גרסה מערכת הביטחון שבעזה אין רעב או משבר הומניטרי וגם לא צפוי כזה. ישראל נאלצה להכניס סיוע נרחב הרבה יותר בגלל הלחץ הבין־לאומי, הסביר העיתונאי יואב זיתון, אבל במערכת הביטחון מתוסכלים משום שהכנסת הסיוע ניתנה לחמאס "בחינם" ולא תמורת עסקת חטופים טובה יותר, ומשום שחמאס השתלט על חלק מהסיוע או הרוויח ממנו בדרכים אחרות, והשתמש בו כדי לשרוד ולשמר את שליטתו באוכלוסייה.
עזה היא טריטוריה קטנה, ולארגוני הסיוע ובראשם אונר"א היו הניסיון, הידע וכוח האדם כדי לחלק את המזון במהירות וביעילות. השיפור שהתרחש בעקבות הגדלת הסיוע הבהיר עוד יותר את הקשר ההדוק בין מדיניות ישראל לגבי הסיוע לבין חומרת המצב ברצועה ואת העובדה שהכנסת הסיוע איננה בעיה טכנית הקשורה לנסיבות הלחימה אלא שיקול פוליטי, כלומר החלטה מכוונת של ישראל.
לאורך המלחמה טענה ישראל בעקביות שהתחזיות למשבר רעב חמור ברצועה הן מופרכות, אולם למרבה האירוניה הן לא התגשמו בעיקר משום שהיא נכנעה ללחץ הבין־לאומי ואפשרה את הגדלת הסיוע. למעשה יש בכך אירוניה כפולה: אילו הייתה ישראל מתייחסת ברצינות רבה יותר לאזהרות של מומחי הרעב וארגוני הסיוע, היא הייתה יכולה להימנע מאותה "מפולת מדינית", כפי שתיאר זאת איל, שחוללה ההרעבה של עזה ב־2025.
אירוניה נוספת טמונה בכך שגם כאשר דיווחו הסוכנויות הרלוונטיות בממשל ביידן על הפיכת צפון הרצועה ל"שממה אפוקליפטית", או כשהגיעו למסקנה שישראל חוסמת ומעכבת במכוון סיוע לרצועה, בחרו בכירי הממשל להשתיק את הביקורת בשל מחויבותם לתמיכה בישראל, שכן לפי החוק האמריקאי שימוש בהרעבה לצורך מלחמה מחייב את הממשל לעצור את משלוחי הנשק לישראל.
כמו בהיבטים אחרים של המלחמה ועוד הרבה לפניה, גישה קשוחה יותר של הממשל האמריקאי, כמו גם של בעלי ברית אחרים שהכירו פומבית בכך שישראל משתמשת בהרעבה כנשק במלחמה, הייתה עשויה להציל את ישראל מעצמה.
מדובר באותה ממשלה ובאותה מערכת ביטחון למעט שני משתנים: ביידן הוחלף על ידי טראמפ, ולא היה עוד ממשל שיציב גבולות קלושים לישראל, ונתניהו הצליח להיפטר מהרמטכ"ל הלוי ולהחליפו במזכירו הצבאי לשעבר זמיר
"גישתה של ישראל לחלוקת סיוע, במיוחד בצפון הרצועה", סיכמו האנליסטים של "קבוצת המשבר הבין־לאומית" (ICG) בתחילת אפריל 2024:
"הייתה עד כה כישלון מוחלט. היא לא תיאמה בין הפעולה הצבאית לבין הפעולה ההומניטרית, היא סיכנה עובדי סיוע ואת מקבלי הסיוע, ועצרה לעיתים קרובות שיירות סיוע. היא תקפה משטרה אזרחית בטענה על קשר לחמאס וכפתה עליה לסגת, מה שהותיר את האספקה פגיעה לביזה, אם על ידי אלו שביקשו להרוויח ממנה ואם על ידי עזתים מיואשים ורעבים.
"היא ניסתה לעקוף את מערכת הסיוע הבינלאומית ואת הפרוטוקולים שלה למניעת רעב קטלני ותגובה אליו, כשהיא מחלקת סיוע על בסיס נקודתי במטרה לבנות רשת שתנהל את עזה עבורה לאחר המלחמה. היא הפנתה סיוע למשפחות גדולות שהסכימו לאמץ את האג'נדה שלה ופגעה באלו שסירבו, תוך כדי שהיא מסתכנת בפגיעה במרקם החברתי העזתי בצורה שעל פי בכירים אמריקאים הזכירה את מוגדישו בתחילת שנות התשעים."
אין זה מקרי שהבחנה זו מהדהדת את ההקצנה במדיניות של ישראל שנה מאוחר יותר, במרץ 2025, אשר הובילה לצלילתה של עזה לרעב חמור במיוחד. מדובר באותה ממשלה ובאותה מערכת ביטחון למעט שני משתנים: ביידן הוחלף על ידי טראמפ, ולא היה עוד ממשל שיציב גבולות קלושים לישראל, ונתניהו הצליח להיפטר מהרמטכ"ל הלוי ולהחליפו במזכירו הצבאי לשעבר זמיר, שלא הצליח וספק אם ניסה להשתלט על רעיון העִוועים של "הקרן ההומניטרית לעזה" (וראו עוד בהמשך).
הכניסה המוגברת של סיוע הומניטרי לרצועה באפריל 2024 עוררה את תקוותם של ארגוני הסיוע ושל רבים אחרים כי מדובר בנקודת מפנה במדיניות ישראל בעזה בכל הקשור לכניסת הסיוע. אולם היא שרדה רק עד הפלישה לרפיח בתחילת מאי.
לקריאת הקטע הבא במסמך – לחצו כאן
