לפני ה־7 באוקטובר בנה ארגון חמאס מסגרות צבאיות גדולות של פלוגות, גדודים ואפילו חטיבות. במלחמה הצליח צה"ל לפרק את המסגרות האלו, לחסל את רוב שדרת הפיקוד ובין שליש למחצית מהכוח הלוחם. אחת ההערכות היא כי למעלה מ־20,000 מחבלים חוסלו באופן הזה. במקביל לכך חוסלה גם מרבית שדרת ההנהגה הפוליטית ונדמה היה כי המלחמה הוכרעה, ובכל זאת הלחימה נמשכת ומספרם של הלוחמים שנהרגים אינו פוחת.
שתי סיבות לכך: דוקטרינת ההרס והמעבר ללוחמת גרילה אורבנית.
במבצע חומת מגן ב־2002 נשקלה ונפסלה הדוקטרינה של הרס הערים ומחנות פליטים שהיו מוקד טרור, כמו שכם ועַָסְכַּר – מחנה הפליטים הסמוך. השיקולים הצבאיים לפסילה נבעו מההבנה שיישובים חרבים יהיו מוקד ללוחמת גרילה אורבנית נגד חיילי צה"ל. כל מבנה הרוס משמש גם עמדה ללחימת גרילה ודייריו הקודמים הם יעד קל יחסית לגיוס לארגוני הטרור השונים. פסילת דוקטרינת ההרס המוחלט הזו הוכיחה את עצמה לכל אורכו של מבצע זה.
ברצועת עזה ננקטה דוקטרינת ההרס המוחלט והפיכתם של מאות אלפי עזתים לחסרי בית. שתי תוצאות עיקריות לדוקטרינת הרס זו: הפיכת עיי החורבות לאלפי מוקדים פוטנציאליים ללוחמת גרילה והפיכת העקורים העזתים ליעד קל לגיוס על ידי חמאס וארגוני טרור אחרים. אלפי צעירים עזתים שאיבדו את משפחותיהם ואת בתיהם החליפו את המחבלים שנהרגו במהלך המלחמה הארוכה הזו.
הכשרה של לוחמי גרילה היא פשוטה יותר מהכשרת לוחמים סדירים: קורס מקוצר בשימוש בנשק קל ובהכנה ובהטמנה של מטעני חבלה. המעבר ללוחמת גרילה לא נועד לנצח את המלחמה. היעד הוא: לא להפסיד בה כדי להשיג זמן להנהגה להשיג תנאים טובים יותר לסיומה, ובראשם שרידות חמאס ביום שאחרי.
עיתונאים ישראלים הוזמנו לסיור ברצועה עם סיירת גבעתי, ואחד הלוחמים חשף את מה שכל חייל מרגיש בשטח: "על כל שני מחבלים שמחסלים קמים עוד ארבעה". לוחם אחר הודה שצה"ל מתמודד עם "מלחמת גרילה".
ב־2002 נשקלה ונפסלה הדוקטרינה של הרס הערים ומחנות פליטים שהיו מוקד טרור. השיקולים הצבאיים לפסילה נבעו מההבנה שיישובים חרבים יהיו מוקד ללוחמת גרילה אורבנית נגד חיילי צה"ל
נדמה שממשלת ישראל עושה כל מאמץ אפשרי כדי לאפשר לחמאס לשרוד בעזה. הוויכוח בתוך הממשלה על יעדי המלחמה: האם טרנספר התושבים וחידוש היישוב היהודי בעזה או ממשל צבאי זמני עד למציאת הסדר מדיני? האם הקמת "עיר הומניטרית" בדרום הרצועה שירוכזו בה שני מיליון עזתים? נסיגה מהרצועה לגמרי או שמירת פרמטר ביטחוני ברוחב כזה או אחר? נשארים או נסוגים מציר פילדלפי ו/או ציר מורג?
ויכוח פוליטי בעיקרו שאינו מוכרע ומותיר את צה"ל במצב מתמיד של מלחמה ללא אויב שנראה בעין אלא לוחמי גרילה הפועלים בחוליות קטנות השבות ונטמעות באוכלוסייה האזרחית. ההיסטוריה של מלחמת הגרילה במקומות ובזמנים אחרים מצביעה על קשר הדוק בין העדר אלטרנטיבה מדינית לבין הצלחות של ארגוני הגרילה.
בהתכתבויות בין יחיא סינוואר להנהגת חמאס הגולה, הוא טען שהצליח לגרום לישראל להיקלע למצוקה בעזה שכן אין לה אופציות טובות חוץ מהקזת דם קבועה או מקבלה של הדרישות של חמאס. מבחינתו ניתן להקריב עוד ועוד פלסטינים כל עוד לישראל יש יותר מה להפסיד מהמלחמה, בעיקר יצירת קרע פנים־ישראלי ועם העולם הערבי.
באחת ההודעות האחרונות שהצליח להוציא למנהיגי התנועה בדוחה לפני שחוסל, כתב סינוואר כי "הצלחנו לשים את ישראל בדיוק במקום שרצינו שתהיה בו". במילים אחרות סינוואר והנהגת החמאס הצליחו להבין את מלכוד 22 של ההנהגה הישראלית הנוכחית: המלחמה לא תיפסק כל עוד חמאס שורד. חמאס ימשיך לשרוד ולגייס עוד ועוד מחבלים כל עוד המלחמה נמשכת.
המשתנה שסינוואר לא הבין באמת, ומאו צה טונג הזהיר מפניו, היה כי אחד מעקרונות הגרילה הוא "הכה באויב וחדל בטרם ירתח". מכה מכאיבה מדי עלולה להוליד תגובת נגד הרסנית – ה־7 באוקטובר היה מכה מכאיבה מדי עבור ישראל, שאיחדה את מרבית החברה הישראלית סביב קונצנזוס נדיר: עם סיום המלחמה ארגון חמאס לא יהיה הריבון בעזה. גם לאחריה תמשיך ישראל לרדוף את שרידי ההנהגה הקודמת ואת זו שתחליף אותה.
הנהגת החמאס הצליחה להבין את מלכוד 22 של ההנהגה הישראלית הנוכחית: המלחמה לא תיפסק כל עוד חמאס שורד. חמאס ימשיך לשרוד ולגייס עוד ועוד מחבלים כל עוד המלחמה נמשכת
אם כך, כיצד מצליחים להשיג את מטרת המלחמה – עזה חופשית מריבונות חמאס – מבלי ליפול למלכודת שסינוואר הניח לישראל?
לדעתי התשובה הייתה ידועה למקבלי ההחלטות בישראל, במדינות האזור ומעבר לו כבר בנובמבר 2023: יצירת אלטרנטיבה מדינית וכלכלית לאחיזה של חמאס ברצועת עזה ובאוכלוסייתה. אלטרנטיבה שאינה כוללת כיבוש מתמיד של הרצועה, טרנספר של אוכלוסייתה והחלפתה במתנחלים. אלטרנטיבה שבמידה רבה מתכתבת עם הרצון הישראלי מאז 1967: החזרה אמיתית של עזה לאחריות ערבית ולאחר מכן פלסטינית, תהליך שלא באמת התרחש בהתנתקות של 2005.
פרופ' אריה קצוביץ, מהאוניברסיטה העברית, הסביר כי:
"באינטרסים החיוניים של ישראל נמצאים ההיגיון של סיום המלחמה עם החזרת כל החטופים, חיים ומתים, דרישה מפורשת לפירוז הרצועה, החלפת שלטון חמאס בגורם שלטוני פלסטיני אחר ולגיטימי, תהליך של "נורמליזציה" עם סעודיה שיביא לשלום איתה, ברית נגד איראן וחזרה לתהליך מדיני עם הפלסטינים שיאפשר לשמור על צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."
נכון לתחילת יולי 2025, ההנהגה הישראלית מסרבת להבין שככל שהזמן עובר ומלחמת הגרילה נמשכת, חמאס מצליח לשקם את כוחו הצבאי ולהחליש את ישראל מבפנים ומבחוץ. האיום האסטרטגי הגדול ביותר על חמאס מצוי בסיום המלחמה, ביצירת אלטרנטיבה מדינית לחמאס ובאופן זה בבידודו מהפלסטינים ומהעולם הערבי.
חמאס יתקשה להתמודד עם חזית משולבת של אוכלוסייה עזתית שעייפה ממלחמה, מהרס וממוות ושל מדינות ערביות המציעות שיקום ועתיד לאותה אוכלוסייה. במציאות שבה צה"ל נמצא מחוץ לרצועה, לא יכולה להתקיים מלחמת גרילה, וספק גדול אם כוח הגרילה שהקים חמאס יוכל לשרוד.
