במלאת שנה להפלתו של המשטר העלווי בסוריה והחלפתו במשטר אסלאמיסטי-מהפכני סוני, המורכב ברובו מארגוני מורדים שלחמו לאורך יותר מעשור בצבאו של בשאר אל־אסד, ניכר לעין הפער בין הישגיה של מדיניות החוץ הסורית לבין האתגרים הפנימיים העומדים לפתחו של המשטר החדש.
המאמר מבקש לטעון כי הסכנה ליציבותה של סוריה טמונה בראש ובראשונה באתגרי הפנים, ובראשם – היכולת למזג את ארגוני המורדים לכדי צבא מאוחד ולהכפיפם למבנה היררכי של פיקוד ושליטה מרכזיים. המעבר מפיצול לאינטגרציה והתוויית מסלול לפיוס לאומי תוך איזון בין הרצון לבסס מחדש את הסמכות המרכזית לבין האינטרסים הביטחוניים של המיעוטים הדתיים והאתניים בסוריה, הם הבסיס להתאוששות וליציבות.
מרבית הסנקציות הכלכליות שהוטלו על "סוריה של אסד" הוסרו, מה שסלל את הדרך לחתימה על שורה ארוכה של עסקאות כלכליות
הישגי החוץ – אתגרי הפנים
האסטרטגיה בתחום מדיניות החוץ שנקט ממשלו של הנשיא (הזמני) אחמד א־שרע – להושיט יד ולהתעלם ממחנאות כלשהי – הוכיחה את עצמה, וסוריה החדשה חזרה תוך שנה אל חיק האומות.
לשיאם הגיעו הדברים בביקורו ההיסטורי של הנשיא א־שרע בבית הלבן בנובמבר 2025, ועוד קודם לכן בביקוריו בניו יורק בעצרת השנתית של האו"ם, בצרפת, בטורקיה, ברוסיה ובשורה של מדינות ערביות. מרבית הסנקציות הכלכליות שהוטלו על "סוריה של אסד" הוסרו, מה שסלל את הדרך להשתתפותם של גורמים סוריים רשמיים בפורומים בין־לאומיים ולחתימה על שורה ארוכה של עסקאות כלכליות, בעיקר עם טורקיה ועם מדינות המפרץ.
העסקאות בהיקף של מיליארדי דולרים, קודש להקמת מיזמי תשתית במגזרים כלכליים שונים, יופנו לשיקומה של סוריה אחרי 14 שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם. פתיחות מדינית ואיפוק צבאי הפכו אצל א־שרע לכוח, עד כי קולם של הסורים החל להישמע מחדש, והפעם – לא מתחת להריסות.
הצלחות מדיניות אלה עומדות בניגוד לאתגריה הפנימיים של סוריה החדשה, ובראשם בניית צבא מאוחד, הגברת השליטה בכוחות הביטחון המדינתיים ושילובם של המיעוטים האתניים במוסדות השלטון.
ואכן, הימצאותם של אמצעי לחימה בידי גורמים חמושים, שליטה רופפת בכוחות הביטחון וקריאות התיגר שהשמיעו העלווים והדרוזים – אתגרי פנים מרכזיים שנכרכו זה בזה – התפתחו לשני מרחצי דמים שהיו מעורבים בהם כוחות המשטר החדש.
האירועים הקשים, חוסר האמון הבסיסי והקרעים הבין־עדתיים שהלכו והעמיקו, עומדים בהיפוך מוחלט להתבטאויות ולמסרים המפויסים היוצאים מארמון הנשיאות
שאלת הפנקסנות הכפולה
האירועים הקשים שהתרחשו בחוף הסורי (בחודש מרץ 2025) ולאחר מכן במחוז א־סווידאא' (בחודש יולי 2025), גבו את חייהם של כמה אלפי בני אדם והעיבו על הדימוי המתון שהמשטר החדש מבקש לקדם. למעשה, אירועים מסוג זה אינם רק משמרים את שבריריותה של המדינה, הם גם חושפים את סמכותה המוגבלת של ממשלת המעבר על רבים מהפלגים החמושים, שטענתה לשליטה בהם היא בבחינת עוד חזון למועד.
יתרה מכך, תוצאותיהם של האירועים הקשים, חוסר האמון הבסיסי והקרעים הבין־עדתיים שהלכו והעמיקו, עומדים בהיפוך מוחלט להתבטאויות ולמסרים המפויסים היוצאים מארמון הנשיאות מאז נכנס א־שרע לתפקידו.
בחודש מאי אף הודיע שר ההגנה מרהף אבו קצרה כי במשרדו החלו מגבשים את "הקוד האתי" של הצבא הסורי החדש, מעין "אמנה ערכית", אשר תכלול מקבץ תקנות המגדירות כללי התנהגות, ובראשם – "המשמעת כערך עליון". משרד הפנים פרסם גם הוא "קוד אתי" "במטרה לבסס עקרונות של יושרה, משמעת ואחריות", אך ספק אם יהיה בכל אלה כדי לאחות את הפצעים ולקרב בין הצדדים.
אחת השאלות המרכזיות שניתן להתחבט בהן בהקשר זה היא, האם אכן מדובר בשליטה מעורערת של הפיקוד הבכיר בנעשה בשטח, פועל יוצא של התקדמות איטית ושטחית באיחוד השורות, או שמא השלטונות החדשים בדמשק מנהלים מעין "פנקסנות כפולה". קרי, השמעת הכרזות פומביות כדי להפיס את מדינות המערב ולזכות בתועלות מדיניות וכלכליות, ובפועל – הוצאת הנחיות פיקודיות, בדרג זה או אחר, במטרה לנקום במיעוטים העדתיים ולחסל איתם חשבונות עבר אגב הסתרת כוונותיהם האמיתיות.
בהיעדר סימנים מעידים או ראיות קונקרטיות גלויות לתופעת "הפנקסנות הכפולה", סביר להניח שאכן מדובר בשליטה רופפת של השלטון המרכזי, וזו יכולה להתבסס על כמה נתונים עובדתיים.
הרכב הצבא המתהווה: צירוף ארגוני מורדים
ראשית, בניגוד לכוחות ביטחון הפנים שהם יחסית "הומוגניים", מגובשים ומאורגנים יותר, יוצאי מנגנון הביטחון הכללי של מחוז אידליב ('אל־אמן אל־עאם'), הצבא הסורי המתהווה, זה הכפוף למשרד ההגנה, הוא תערובת של ארגוני מורדים בעלי אופי, זיקה, מיומנות צבאית, מוטיבציה ואידאולוגיה שונים.
אלה כוללים את יחידות העלית של היאת תחריר א־שאם (HTS), ארגוני ג'יהאד סלפי שהסתופפו בחסותה, ארגוני "הצבא הלאומי" הסורי הפרו־טורקי ומסגרות חמולתיות-שבטיות חמושות שפעלו במחוז דרעא ובמזרח המדינה.
שר ההגנה אומנם קרא כבר בינואר 2025 לכל ארגוני המורדים להתפרק ולהכפיף את עצמם לצבא החדש, אלא שהתהליך היה ברובו סמלי, ומי שהתפרקו שמרו על המרקם הארגוני הקודם שלהם, אם כי תחת שרשרת פיקוד חדשה.
במילים אחרות, לא מדובר ביצירת צבא חדש והטרוגני הנבנה יש מאין, אלא במיזוג ישויות מיליציוניות או צבאיות למחצה או אף כאלה שהצטרפו לארגוני המורדים מטעמים כלכליים גרידא. הבולטים שבהם הם פעילי "הצבא הלאומי", השומרים על מקורות הכנסה עצמאיים, הן באמצעות משכורות המגיעות מהאוצר באנקרה והן אחרי שנים של פעילות פלילית באזורי השליטה שלהם בצפון סוריה.
במטרה לדכא התקוממויות, ועוד קודם להשלמת תהליך מיזוגם ולהיטמעותם ביחידות צבאיות אורגניות, שיגר המטכ"ל הסורי את כוחותיו לאזור החוף, ואחר כך לפאתי סווידאא' אגב רגשות נקמה גלויים וביצוע פשעי שנאה עדתיים, שהסתיימו כאמור במרחצי דמים.
ואכן, מועצת האיחוד האירופי החליטה בסוף מאי 2025 להטיל סנקציות חדשות על שני קצינים בכירים בדרגת תא"ל – מוחמד אל־ג'אסם וסיף א־דין בולאד, "בגין הפרות חמורות של זכויות אדם, הקשורות לגל האלימות שהתרחש באזור החוף הסורי". העברת הנאמנות למשטר החדש והמעבר ממנטליות מיליציונית למשמעת צבאית, כך התחוור, אינם יכולים להיעשות באבחת חרב.
המענה לבעיית סדר הכוחות ניתן באמצעות גיוסים חדשים, הכשרות מתקדמות והחזרת עריקים מצבאו של אסד
מחסור בכוח אדם, היעדר חלופה מודיעינית
שנית, להרכבו ההטרוגני של צבא היבשה הסורי החדש מתווספת בשלב זה גם בעיית סדר כוחות, ככל שמספר החיילים העומד לרשות הממסד הביטחוני מצומצם יותר לעומת זה שעמד לרשות צבאו של אסד, מנגנוני המוח'אבראת והמיליציות שתמכו בהם. כל אלה נעלמו ונמוגו תוך 72 שעות כשהם מותירים אחריהם חלל ביטחוני גדול ומחסור בכוח אדם שיש למלא.
מצוקת כוח האדם הזו הופכת את "השמיכה לקצרה" בכל הנוגע לשיקולי הפריסה ולהרכב הכוחות המנוידים שעורך המטכ"ל הסורי בראש ובראשונה באזורי עימות פנימיים.
המענה לבעיית סדר הכוחות ניתן (עד להשלמת יעדי גיוס של כ־300 אלף חיילים) באמצעות גיוסים חדשים, הכשרות מתקדמות והחזרת עריקים מצבאו של אסד לשעבר (על בסיס התנדבותי), אלא שאין בכך די.
שלישית, קריסת האוטוקרטיה של אסד, אשר נסמכה על מנגנונים צבאיים וביטחוניים פולשניים ומדכאים מטבעם, לצד פיזור מפלגת הבעת' על מוסדותיה וסוכניה, יצרו מעין ואקום "מודיעיני" שאותו ניסה המשטר החדש למלא כמעט יש מאין.
עם המסגרות הצבאיות המבצעיות נעלמו מהנוף הסורי גם "הוועדות הביטחוניות והצבאיות" במחוזות בראשות קצינים בדרגת אלוף (בדרך כלל מפקדי דיוויזיות מרחביות שמילאו ב"וועדות" האלה תפקיד נוסף). אלה היו אמונים על תכלול עבודת מנגנוני הביטחון השונים ועל המגע עם הרשויות האזרחיות, מעין "רגליים קדמיות של מדינת המשטרה".
כך יצא שהתמוטטות הממסד הביטחוני-מודיעיני הקודם, לצד פעילותם הענפה של גורמים פליליים ושל רשתות הברחה – הבליטו את הואקום שנוצר ואת האחיזה השברירית של הממסד הביטחוני החדש, קל וחומר באזורים שבהם אנשיו לא היו פרוסים קודם לכן. הדבר בולט במיוחד בריכוזי העלווים בחוף, באזורים הפריפריאליים של חומס וחמאה, שם מתגוררים בני קהילות עדתיות שונות, או במחוז סווידאא' הדרוזי.
לכל אלה יש להוסיף את חוסר האמון המושרש בין מפקדי ארגונים (גם על רקע יריבויות עבר), גירעונות כספיים המונעים הכנסת רפורמות ומימונן, שסעים אידאולוגיים והתערבות חיצונית מתמשכת (טורקית בצפון סוריה וישראלית בדרום המדינה), מה שמאט ללא ספק את מלאכת האינטגרציה של הצבא הסורי החדש ופוגם בסמכותה של המדינה למשטר את כוחותיה הביטחוניים.
ניתן להעריך שאתגרי פנים אלו ואחרים, כדוגמת הניסיונות של ארגון דאעש ושל תאים מחתרתיים נוספים לערער את היציבות, יוסיפו ללוות את סדר היום של המשטר החדש
במלאת שנה להפלתו של משטר אסד, ניכר כי מול ההישגים המדיניים חסרי התקדים שהשיגה ממשלת אחמד א־שרע, ניהול הארגונים האופוזיציוניים לשעבר, העצמאיים והנאמנים למחצה – הוא אחד האתגרים המכוננים והמשמעותיים בפרויקט בניית המשילות של היאת תחריר א־שאם אחרי עידן אסד.
ניתן להעריך שאתגרי פנים אלו ואחרים, כדוגמת הניסיונות של ארגון דאעש ושל תאים מחתרתיים נוספים לערער את היציבות, יוסיפו ללוות את סדר היום של המשטר החדש, לפחות בטווח הנראה לעין. יתרה מזאת, הגם נחישותה של ממשלת א־שרע לייצב את המדינה, הסיכון לאי־יכולתו של המשטר החדש להוציא את סוריה ממצב מהפכני למצב של מדינה מתפקדת – טמון, ככל שזה נראה כעת, באתגרי הפנים ולא באתגרי החוץ.
בהקשר זה, על ישראל יהיה לעקוב אחרי ניסיונותיו של א־שרע לייצב את המדינה, להביא להתאוששותה הכלכלית ולהקים ממסד ביטחוני יעיל, ובמקביל לכך לאתר אם ישנם סימנים המעידים על "פנקסנות כפולה" או על התנהלות דואלית, שבה אומרים דבר אחד כדי לצבור לגיטימציה בין־לאומית, ועושים דבר אחר כדי להדיר אוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים אתניים, לקדם אסלאמיזציה או לחלופין לרקוח תוכניות בעלות הקשר צבאי, אולי בהשראה טורקית, שיהיה בהן כדי לאיים על ישראל.
