ב־17 בנובמבר קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 2803. ההחלטה מאמצת את תוכנית 20 הנקודות של הנשיא דונלד טראמפ, המצורפת להחלטה. השלב הראשון של התוכנית עסק בהפסקת האש, החזרת בני ערובה ישראלים חיים וגופות בני ערובה ישראלים ושחרור אסירים פלסטינים וגופות של תושבים עזתים שהוחזקו בידי ישראל.
התוכנית עוברת כעת לשלב השני שלה – הקמת ממשל זמני לעזה על ידי "מועצת שלום" בראשות טראמפ.
החלטת מועצת הביטחון "מברכת" על הקמת המועצה, שתקבע את המסגרת והמימון ל"פיתוח מחדש של עזה", עד למועד שבו "הרשות הפלסטינית תשלים באופן משביע רצון את תוכנית הרפורמה שלה" ו"תוכל להשתלט בחזרה על עזה בצורה בטוחה ויעילה". ההחלטה מסמיכה את מועצת השלום להקים "ועדה טכנוקרטית פלסטינית א־פוליטית של פלסטינים בעלי יכולת מרצועת עזה, לניהול ענייני היומיום של עזה".
נוסף על כך, ההחלטה מסמיכה את מועצת השלום להקים גופים תפקודיים בעלי סמכות להתקשרויות חוזיות לשם שיקום עזה ויישום תוכניות שיקום כלכלי שימומנו על ידי תרומות ובתמיכת מוסדות פיננסיים בין־לאומיים.
ההחלטה אינה מפרטת את השיקום הכלכלי הצפוי. אך התוכנית עצמה קובעת כי תגובש "תוכנית טראמפ לפיתוח כלכלי" כדי "לפתח מחדש ולהמריץ" את עזה, וכי יוקם אזור כלכלי מיוחד בתנאים מועדפים. ההחלטה גם מסמיכה את מועצת השלום להקים כוח ייצוב בין־לאומי זמני (ISF), שיוסמך להשתמש בכוח כדי להבטיח את הביטחון ואת הסדר הציבורי. המנדט של מועצת השלום ושל כוח הייצוב נקבע לשנתיים.
הזכות להגדרה עצמית משונמכת, אפילו לא למעמד של עיקרון פוליטי, אלא לכלל תגמול המותנה בשיקול דעתה של מועצת השלום, או ליתר דיוק, של טראמפ
התעלמות מהמשפט הבין־לאומי
יעדה של התוכנית על פי טראמפ הוא ש"עזה תפותח מחדש לטובת תושבי עזה, שסבלו יותר ממספיק". ניסוח מביך זה מבטא את רוח התוכנית: תושבי עזה הם אנשים שהמאפיין החשוב שלהם הוא סבלם, ושראוי שיהיו מושא לחסדים. החלטת העצרת והתוכנית אינן מזכירות סוכנות או זכויות, לא אישיות ולא קולקטיביות, ובמיוחד: אין אזכור של הזכות להגדרה עצמית.
בשנת 1974 הכירה הקהילה הבין־לאומית בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1978, ישראל עצמה הכירה בעם הפלסטיני ובזכותו להגדרה עצמית. מכוח זכות זו, העם הפלסטיני זכאי, אם הוא יבחר בכך, למדינה עצמאית.
ואכן, מאז 2002 החלטות מועצת הביטחון מתייחסות לפתרון שתי המדינות כאל יעדו של התהליך המדיני במזרח התיכון. בשנת 2019 הביע בית הדין הבין־לאומי בהאג את עמדתו כי הזכות להגדרה עצמית התפתחה כנורמה במשפט בין־לאומי מנהגי לכל המאוחר בשנת 1960. בשנת 2024 קבע בית הדין הבין־לאומי שהגדרה עצמית בהקשר של כיבוש היא נורמה קוגנטית, כלומר נורמת־על שאין לסטות ממנה.
החלטה 2803 מתעלמת מהדין. היא קובעת רק ש"לאחר שתוכנית הרפורמה של הרשות הפלסטינית תבוצע בנאמנות והפיתוח מחדש של עזה יתקדם, ייתכן שסוף סוף יהיו התנאים למסלול אמין להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית". תוכנית טראמפ שההחלטה מאמצת מוסיפה (בנקודה 19 מתוך 20, ראיה לחשיבות הסוגיה בעיני טראמפ) כי "…ייתכן שסוף סוף יתקיימו התנאים למסלול אמין להגדרה עצמית ולמדינה פלסטינית, שאנו מכירים בהיותן שאיפה של העם הפלסטיני".
בדברים אלו אין אזכור של הזכות להגדרה עצמית, שלא לדבר על אופייה כנורמת־על. העם הפלסטיני כמעט שאינו נזכר בהם. הזכות להגדרה עצמית משונמכת, אפילו לא למעמד של עיקרון פוליטי, אלא לכלל תגמול המותנה בשיקול דעתה של מועצת השלום, או ליתר דיוק, של טראמפ. זו לכל היותר "שאיפה" של העם הפלסטיני. מועצת הביטחון, הפועלת בשם הקהילה הבין־לאומית כולה, אינה מוכנה אפילו להביע תמיכה בה.
הרשות הפלסטינית אינה נזכרת כלל, בוודאי לא כבעלת הזכות לעצב את המדיניות הכלכלית עבור הפלסטינים
איפה העמדה הפלסטינית?
ההתעלמות מהזכות אינה רק ברטוריקה המזלזלת. המנדט שניתן למועצת השלום מפר את הזכות להגדרה עצמית. למשל, התוכנית מכריזה על גיבוש "תוכנית טראמפ לפיתוח כלכלי לשיקום עזה והמרצתה, על ידי כינוס פאנל של מומחים שסייעו בהבאה לעולם של כמה מערי הפלא המודרניות המשגשגות במזרח התיכון. הצעות רבות ומעוררות מחשבה להשקעות ולרעיונות פיתוח מלהיבים עוצבו על ידי קבוצות בין־לאומיות בעלות כוונות טובות…"
הרשות הפלסטינית אינה נזכרת כלל, בוודאי לא כבעלת הזכות לעצב את המדיניות הכלכלית עבור הפלסטינים. לא כך מתבטאת זכותו של עם לקדם באופן חופשי את פיתוחו הכלכלי, שהוא, כדברי בית הדין הבין־לאומי, "מרכיב מרכזי בזכות להגדרה עצמית". אך השאלה העיקרית היא אם המנגנון המתוכנן מבטא בחירה חופשית של העם הפלסטיני כפי שהביעו אותה נציגיו המוכרים, בין אם זו הרשות הפלסטינית בין אם זה אש"ף.
התגובה היחידה של מקור פלסטיני רשמי בתקשורת (באנגלית) היא מפי שרת החוץ הפלסטינית, שאמרה במהלך ביקור בפיליפינים כי "החלטת האו"ם היא הצעד הראשון בדרך ארוכה לשלום. צעד זה היה נחוץ משום שלא יכולנו להתחיל בשום דבר אחר לפני שתהיה לנו הפסקת אש" על פי הדיווחים היא הוסיפה שיש עדיין סוגיות נוספות שיש לטפל בהן, ובכללן הגדרה עצמית פלסטינית ועצמאות פלסטינית בבוא העת, וכי תהליך יישום תוכניתו של טראמפ חייב להיות כפוף לחוק הבין־לאומי.
הרשות הפלסטינית לא פרסמה תגובה רשמית, ואתר האינטרנט של משרד החוץ, המפרט את ההודעות המדיניות של השרה, אפילו אינו מזכיר את הביקור בפיליפינים.
מכל מקום, החלטה 2803 אינה מציינת את הצורך בהסכמה פלסטינית, את כוחו של העם הפלסטיני להסכים או לסרב, או אפילו סיבה שבגינה אולי אין צורך בהסכמה פלסטינית. ייתכן שהסיבה לכך היא שמועצת השלום היא ממשל זמני בלבד, עד שהרשות הפלסטינית "תסיים באופן משביע רצון את תוכנית הרפורמה שלה… ותוכל להשתלט בחזרה על עזה בצורה בטוחה ויעילה", ו"הפיתוח מחדש יתקדם".
אפשרותם של הפלסטינים ליהנות משלטון עצמי תלויה בשאלה אם טראמפ וחבריו יהיו שבעי רצון מהמצב הפוליטי והכלכלי של עזה
היפוך גמור
האוכלוסייה הפלסטינית בוודאי תימצא נשכרת מרפורמה בשלטון, בראש ובראשונה על ידי קיום בחירות חופשיות והוגנות. אך על פי המשפט הבין־לאומי, זהו עניין שהפלסטינים צריכים לטפל בו בעצמם, וההחלטה אינה קובעת אחרת. היא אינה מסמיכה את מועצת השלום לקדם דמוקרטיזציה או שינוי שלטוני אחר (מלבד הוצאת חמאס מהזירה הפוליטית). בכך היא שונה מאוד מהחלטתה בשנת 2003 בעניין עיראק, שקראה לממשל הקואליציה לפעול "ליצירת תנאים שבהם העם העיראקי יוכל לקבוע בחופשיות את עתידו הפוליטי".
ההחלטה רק מסמיכה את מועצת השלום להעריך אם הרפורמה בוצעה ואם התקדם הפיתוח מחדש – שהרשות הפלסטינית אינה מוגדרת כשותפה לו. במילים פשוטות, אפשרותם של הפלסטינים ליהנות משלטון עצמי תלויה בשאלה אם טראמפ וחבריו יהיו שבעי רצון מהמצב הפוליטי והכלכלי של עזה. זהו ההיפוך הגמור מהזכות להגדרה עצמית.
ייתכן שיש הכרח מעשי להגביל את זכותם של הפלסטינים לממש את הזכות להגדרה עצמית נוכח האיום הביטחוני שעדיין קיים. אך הכרח זה אינו מצדיק את ההתעלמות מהזכות. גם כעניין מעשי, החלטה 2803 ותוכנית טראמפ שבבסיסה מזכירות ביטחון רק בהקשר של המנדט של ה־ISF, ולא כמדד להערכת המוכנות הפלסטינית למימוש מלא של הזכות להגדרה עצמית. ההחלטה (ועוד יותר התוכנית שבבסיסה) אינה מנוסחת בלשון של הבטחת שלום וביטחון, שהם המנדט של מועצת הביטחון, אלא בלשון של פיתוח כלכלי ועסקי, שהוא השפה של טראמפ.
