זהו קטע מתוך הדו"ח שפרסמנו – "נתונים להכחשה: מסך העשן מאחורי הרעבת עזה". חלקו הקודם של הדו"ח נמצא כאן, ובכפתור ניתן להגיע לקריאת המסמך המלא.
"תמיד ידענו שזה על הקצה", נדב איל מצטט גורם בכיר, "וצחקו על רסאן עליאן. ידענו שהמצב חריף". עוד הוא כותב:
"הממשלה לא רצתה ברעב המוני בעזה, ולו רק משום שידעה שזה יתהפך על ישראל. אך היא ידעה שעזה קרובה למצב של רעב, והמשיכה ללכת על חבל דק שסיכן אוכלוסייה שלמה באסון הומניטרי. זה לא נעשה מתוך שיקולים אסטרטגיים, בעיקר מתוך חשש פוליטי מבן גביר, סמוטריץ' ודעת הקהל."
מבלי לזלזל בחשש מתגובת הבייס של הימין, נדמה שלממשלת נתניהו היו גם שיקולים אסטרטגיים. מלבד הניסיון לפגוע ביכולת ה"משילות" של חמאס ברצועה ולהחליש את האו"ם ואת ארגוני הסיוע לטובת מערך שישרת טוב יותר את מטרותיה של ישראל, ביקשה הממשלה "להניע" את האוכלוסייה לדרום הרצועה כדי לקדם את יישום תוכנית "ההגירה מרצון" של טראמפ, כלומר את הטיהור האתני של הרצועה, כפי שהיה ברור למדי מהשלבים המוקדמים של יישומה ואף מפעילותו של הצבא בסוף 2024.
אחרי הכול, שלושה מתוך ארבעת מרכזי חלוקת הסיוע של "הקרן ההומניטרית לעזה" היו בדרום הרצועה, ושניים מיוזמי הקרן גם עמדו מאחורי תוכנית טראמפ ליצירת "ריביירה" בעזה לאחר פינוי חלק גדול מהעזתים למדינות אחרות.
חלק מהתכנון המקורי כלל את הרעיון של יצירת אזורים בדרום הרצועה שבהם ישוכנו העזתים ויינתן להם סיוע ברוח "העיר ההומניטרית" שהכריז עליה שר הביטחון ישראל כ"ץ, שנועדה להיבנות על חורבות רפיח ולקדם את "ההגירה מרצון" מעזה.
"הקרן ההומניטרית לעזה" הייתה טרגדיה ופארסה גם יחד. כפי שרבים ציינו, אף עובד סיוע הומניטרי לא היה מתכנן מתווה שבו האוכלוסייה נאלצת לצעוד קילומטרים באזור מלחמה כדי להגיע למספר קטן מאוד של נקודות חלוקת סיוע, במקום שהסיוע יגיע לאוכלוסייה במאות נקודות חלוקה, כפי שהדבר נעשה בחלוקת הסיוע של האו"ם וארגוני הסיוע. וכל אדם עם שכל ישר יכול היה להבין שבתנאים כאלו בעיקר החזקים יותר באוכלוסייה יגיעו לסיוע, ורבים ייפגעו בדרך אליו.
"על צה"ל ומדינת ישראל לייצר את התנאים להגירה של אוכלוסיית עזה. צה"ל פועל כעת במרחב רפיח שממנו פונתה האוכלוסייה במטרה לכבוש את המרחב ולטהר אותו עד לציר מורג."
המהירות שבה נקודות חלוקת הסיוע הפכו להיות מלכודת מוות למאות רבות של עזתים שנורו באש צה"ל בניסיון "לנהל באש" את ההמון העזתי מזה הרעב הייתה אולי פחות צפויה, אבל לאור הדה־הומניזציה של העזתים בעקבות זוועות השבעה באוקטובר והיקף הרעב ברצועה, גם את התרחיש הזה היה אפשר לחזות.
"הקרן ההומניטרית לעזה" לא נועדה להיות הומניטרית ולא עבור עזה. היא נועדה ליצור מערך חלוקת סיוע שיחליף את מערכת חלוקת הסיוע של האו"ם, יעניק לישראל שליטה גדולה ככל האפשר בחלוקת הסיוע ודרכה בעזתים עצמם, ויכשיר את הדרך להשגת המטרות מרחיקות הלכת יותר של ממשלת ישראל. ההיגיון שעמד מאחוריה נוסח יפה על ידי גבי סיבוני וארז וינר באפריל 2025:
"המפתח לעמידה במטרות המלחמה נמצא בהשמדת חמאס צבאית ושלטונית, קרי השמדה מלאה של חמאס כישות השולטת אזרחית ברצועה. זהו תנאי הכרחי לתבוסה מוחלטת של הארגון. זהו תנאי הכרחי, אבל לא תנאי מספיק. חמאס הינו סימפטום של בעיה חמורה ורחבה יותר ברצועת עזה.
"התשתית הפסיכולוגית ותודעת הציבור הפלסטיני הינה תודעת מאבק נצחי להשמדת מדינת ישראל, וניתן להניח שגם אם תימצא בעתיד חלופה שלטונית ברצועת עזה אחרי תבוסה מוחלטת של חמאס, הרי שזרמי העומק יימשכו ובתנאים אלה יהיה זה רק עניין של זמן עד להתפתחותו של איום מחודש על מדינת ישראל מרצועת עזה […]
"לצורך זה על צה"ל ומדינת ישראל לייצר את התנאים להגירה של אוכלוסיית עזה. צה"ל פועל כעת במרחב רפיח שממנו פונתה האוכלוסייה במטרה לכבוש את המרחב ולטהר אותו עד לציר מורג. מנוף הלחץ העיקרי על חמאס הוא הבידול שלו מהאוכלוסייה. כיום המרחב ההומניטרי במואסי נמצא בשליטה מוחלטת של חמאס. פינוי האוכלוסייה ממרחב המואסי יותיר את חמאס ללא המנוף המרכזי שלו. לכן, מוצע להקים מרחב הומניטרי חדש באזור רפיח ולהעביר אליו את אוכלוסיית עזה דרך נקזים שימנעו מעבר של גורמים עוינים…"
כאשר נשאל סמוטריץ' כיצד תיראה תמונת הניצחון במלחמה, הוא השיב: "כשעזה חרבה לחלוטין, אזרחיה מרוכזים מדרום לציר מורג ומתחילים לצאת במספרים גדולים למדינות שלישיות"
"…במרחב ההומניטרי החדש ברפיח יוקם ממשל צבאי זמני חלקי באופן שתתאפשר בו חלוקה של הסיוע ההומניטרי בשליטה של צה"ל ובאמצעות גורמי סיוע בניהול ופיקוח של חברות אבטחה זרות, במודל שעבד כבר במרחב הרצועה. באופן כזה יוכל צה"ל למקד את פעולתו ההתקפית בשאר רצועת עזה, שתפונה מאוכלוסייה למתחם החדש. המתחם הזה יהווה גם מחנה מעבר שיאפשר הגירה של האוכלוסייה למדינות שייאותו לקבל את תושבי עזה."
כמו בהיבטים אחרים במלחמה של ישראל בעזה, המחויבות להשמיד את חמאס ולוודא שזוועות השבעה באוקטובר לא יתרחשו שנית הצדיקו פגיעה נרחבת באוכלוסייה האזרחית: מכיוון שהיא נתפסה כשטופה באידאולוגיה חמאסית, היה צורך בפתרון יסודי יותר לבעיית עזה. אפשר להניח שזו הייתה אחת הסיבות לכך שישראל לא שעתה להצעת האו"ם במאי 2025 להקים מנגנון פיקוח מדוקדק עוד יותר על הסיוע שנכנס לעזה, במקום לנסות להחליף את מערך הסיוע, במטרה לשכך את חששותיה של ישראל מפני השתלטות חמאס על הסיוע.
נתניהו, סמוטריץ' וכ"ץ לא הותירו ספק באשר לכוונותיה של הממשלה. קבלת הסיוע במרכזי החלוקה הייתה מותנית, לפי נתניהו, באי־חזרתם של העזתים למקומות יישוביהם: "אנחנו הורסים עוד ועוד בתים, אין להם לאן לחזור. התוצאה היחידה המתבקשת תהיה רצון של העזתים להגר אל מחוץ לעזה. הבעיה העיקרית שלנו היא במדינות קולטות". ההודעות שיצאו מלשכת שר הביטחון הגדירו במפורש את תוכנית הלחימה ככוללת את העברתם של תושבי עזה לדרומה כשלב בדרך ליישום תוכנית "ההגירה מרצון".
כאשר נשאל סמוטריץ' כיצד תיראה תמונת הניצחון במלחמה, הוא השיב: "כשעזה חרבה לחלוטין, אזרחיה מרוכזים מדרום לציר מורג ומתחילים לצאת במספרים גדולים למדינות שלישיות". בחזונו, "צה"ל ממשיך עוד לטהר, להפוך כל אבן ולהשמיד תשתיות. האזרחים העזתים מרוכזים בדרום, מיואשים לחלוטין, מבינים שאין שם תוחלת ואין מה לחפש בעזה. הם מחפשים רילוקיישן ולהתחיל חיים חדשים במקומות אחרים. זה שם את ישראל אחרת ומקרין על המרחב כולו, כולל המקום הזה שאנחנו יושבים בו בחמישים השנים הבאות".
ראוי לזכור עובדה פשוטה: ללא הרעב הכבד בשאר הרצועה, העזתים לא היו צפויים לעשות את כל הדרך הארוכה והמסוכנת למרכזי חלוקת הסיוע
אבל כאן ייתכן שאכן היו חילוקי דעות משמעותיים בין הממשלה ללפחות כמה מבכירי צה"ל, שכמו אחרים מאלו שאיתם נועצו, היו מודאגים עוד בשלב תכנון "הקרן ההומניטרית" שנועדה לשמש למטרה של כיבוש ישראלי מתמשך של עזה על כל הכרוך בכך לפלסטינים. והיה גם הקושי למצוא מדינות שלישיות שיהיו מוכנות לקלוט את הפלסטינים.
כך או כך, ראוי לזכור עובדה פשוטה: ללא הרעב הכבד בשאר הרצועה, העזתים לא היו צפויים לעשות את כל הדרך הארוכה והמסוכנת למרכזי חלוקת הסיוע. גם אם ישראל לא צפתה את הקריסה לרעב קטלני בהיקף שהתרחש ברצועה, מצוקת רעב חריפה בעזה שתיאלץ את העזתים להגיע למרכזי חלוקת הסיוע לא הייתה "טעות" בתוכנית, אלא חלק ממנה.
התמונה המלאה של השלכות ההרעבה של עזה לאורך המלחמה תתברר רק בעתיד, אך ראוי לציון הקשר ההדוק בין מדיניותה של ישראל לגבי הכנסת הסיוע לעזה בכל שלב מאלו שנדונו לעיל לבין היקף הרעב ברצועה.
המתאם הזה הומחש היטב במאמר שהתפרסם בכתב העת הרפואי לאנסט באוקטובר 2025, ובו נבחנת מגמת התת־תזונה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 בעזה, בהתבסס על יותר מרבע מיליון מדידות בין ינואר 2024 לאוגוסט 2025 באתרים של אונר"א. ראוי לזכור שכל אחוז כזה מייצג אלפי ילדים הסובלים מתת־תזונה, על כל המשמעות הנגזרת מכך לבריאותם הפיזית, הנפשית והקוגניטיבית:
המחשה דומה אפשר למצוא בנתונים של ארגון סיוע אחר בעזה Médecins du Monde. הקו הירוק מסמן תת־תזונה בילדים מתחת לגיל 5; הכחול – בנשים בהיריון ובנשים מניקות. הארגון החל לערוך מדידות רק ביולי 2024, ובסיס הנתונים קטן בהרבה ומתבסס רק על דיר אל־בלח וח'אן יונס. מטבע הדברים, הנתונים אינם זהים, אבל המגמה נשארת דומה.
עוד ראויה לציון קביעת הארגון שתוך פחות משנה וחצי הגיעו נתוני התת־תזונה בעזה לרמה דומה לאלו של מדינות עם משבר ארוך של תת־תזונה, כגון תימן וניגריה:
ארגון סיוע אחר בעזה – Medglobal – דיווח גם הוא באוגוסט 2025 על עלייה קיצונית בנתוני התת־תזונה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 לאורך המלחמה, וחשף נתונים קשים במיוחד מתקופת ההרעבה המסיבית בהתייחס לילדים מתחת לגיל 5 ולנשים בגיל הפוריות:
"עזה הפכה למוקד של אחד ממשברי התת־תזונה החמורים ביותר שהיו ניתנים למניעה במאה ה־21. אסון מתפתח זה אינו תוצאה של בצורת או אסון טבע – זהו משבר מכוון, מעשה ידי אדם, הנובע מהמצור הישראלי המכוון על מזון וסיוע אחר, יחד עם ההרס השיטתי של תשתיות אזרחיות חיוניות להישרדות.
"לפני המלחמה הזו, תת־תזונה חריפה בעזה כמעט שלא הייתה קיימת, והשפיעה על 0.8% בלבד מהילדים מתחת לגיל חמש. נתונים חדשים מהערכת MedGlobal בארבעה מתוך חמשת המחוזות ברצועה בסוף יולי מצביעים על עלייה מדאיגה בתת־תזונה חריפה. הערכתנו חושפת כי כ־16.8% מהילדים מתחת לגיל חמש סובלים כעת מתת־תזונה חריפה – עלייה מבהילה של 2,000% בהשוואה לרמות שלפני העימות.
"משמעות הדבר היא שכיום מוערך כי אחד מכל שישה ילדים מתחת לגיל חמש סובל מתת־תזונה חריפה, לעומת אחד מתוך 125 לפני המלחמה […] בקרב נשים בגיל הפוריות, אחת מכל חמש (22.2%) סובלת מתת־תזונה חריפה. נערות ונשים צעירות (בגילאי 15–19) נפגעו במיוחד, כאשר 39% מהן סובלות מתת־תזונה חריפה."
85% דיווחו שהם או בני משפחה חוו רעב פעמים רבות במהלך המלחמה, ו־81% דיווחו שהם או בני משפחה לא הצליחו למצוא מי שתייה במספר הזדמנויות לאורך המלחמה
באוקטובר 2025 פרסמו יותר מ־150 עובדי רפואה אמריקאים שהתנדבו בעזה מכתב פומבי לנשיא טראמפ. הם העידו על השפעות השילוב בין התת־תזונה לתנאים הרפואיים בעזה על מותם של חולים בניתוחים, על הפלות, על "מגפה" של ילדים הנולדים בתת־תזונה, על חוסר היכולת של אימהות להניק ועל תמותה ממחלות. להערכתם, הנתונים על מוות ישיר מתת־תזונה הם אחוז קטן מהתמותה הכוללת כתוצאה של מדיניות ההרעבה של ישראל ומדיניותה בעזה בכלל.
סקר של המרכז הערבי בוושינגטון שהתפרסם בפברואר 2026 מצא כי 90% מהמשיבים מעזה דיווחו שהם או בני משפחה נזקקו לתרופות או אספקה רפואית לאורך המלחמה ולא היו יכולים להשיגה.
85% דיווחו שהם או בני משפחה חוו רעב פעמים רבות במהלך המלחמה, ו־81% דיווחו שהם או בני משפחה לא הצליחו למצוא מי שתייה במספר הזדמנויות לאורך המלחמה. בין 46% ל־57% ציינו שהיו עדים למקרים רבים שבהם אנשים התחננו למזון או למים.
ימים יגידו מה נגלה על התמותה בעזה ועל הנזק שנגרם לאוכלוסייה האזרחית ובעיקר לשכבות פגיעות במיוחד – ילדים, נערות, נשים, קשישים וקשישות – כתוצאה של ההרעבה בעזה. אולם החברה הישראלית תצטרך ביום מן הימים להכיר בעובדה בסיסית: ידינו שפכו את הדם הזה.
