קשה לחזות עדיין את העולם הערבי שלאחר הקורונה, אבל יש מספר הנחות שנראות די ודאיות: מציאות של המוני מובטלים, רעב ומחסור, ויותר עניים מכאלו שאינם. בהמשך, אפשר לשער, תיווצר כתוצאה מכל זה חוסר יציבות, מחאות והתקוממויות. האם זו בדיוק ההזדמנות שהאסלאם הפוליטי המתין לה?
