היחסים בין טורקיה להנהגה החדשה של סוריה עברו תמורות עמוקות לאורך השנים. מה שהחל, לפני נפילתו של בשאר אל־אסד, כשותפות מאולצת ורוויית חשד הדדי, הבשיל לכדי ברית רשמית. ובכל זאת, מדובר בקשר שמאופיין בחיכוכים יותר מאשר בהרמוניה. זו אינה מערכת יחסים של כפיפות, אלא שותפות המבוססת על תלות הדדית שבה דמשק, שהפכה אסרטיבית יותר ויותר, משרטטת לעיתים קרובות את דרכה בעצמה — לעיתים אף בניגוד ישיר לעמדת אנקרה.
אך מאמציה של סוריה להרחיב את בריתותיה ולהגדיל את מרחב התמרון שלה, ובכך את עצמאותה, נתקלים שוב ושוב במציאות קשה: המשטר הסורי החדש עדיין כבול לתמיכה הטורקית. בסופו של דבר, תפקידה המרכזי של אנקרה בתחום ביטחון הפנים נותר העָרֵב המהותי ליציבותו של המשטר הסורי החדש. ניתוח זה נשען על ראיונות בלעדיים עם בכירים בממשל הסורי, קציני צבא ומודיעין ועם שחקנים בין־לאומיים מרכזיים המעורבים במגעים עם ההנהגות של שתי המדינות.
מתחים מתמשכים
היחסים בין שליטי סוריה הנוכחיים לבין אנקרה החלו בחשד עמוק משני הצדדים. אך "טורקיה הייתה זקוקה לשותף מקומי אמין כדי להתמודד עם הִתרבותן של הקבוצות הג’יהאדיסטיות באידליב, משום שלא רצתה להילחם בהן ישירות", אמר מתווך עצמאי שניהל מגעים עם הממשלה הטורקית.
לפי מקור זה, בתחילה שררה אי־נוחות רבה בממסד הביטחוני הטורקי לגבי שיתוף פעולה עם הפלג הג'יהאדיסטי שבראשו עמד אז הנשיא הסורי הזמני הנוכחי אחמד א־שרע. אך הייאת תחריר א־שאם (הת"ש – HTS), כפי שנודע הפלג, התגלתה כשותפה שימושית נגד דאעש. הפלג גם היה הכוח המאורגן היחיד שיכול היה לשמור על הסדר במחוז אידליב שבגבול, שאכלס כשלושה מיליון סורים, וחשוב מכך עבור אנקרה — למנוע מהם לחצות בהמוניהם לטורקיה.
עבור HTS השותפות עם טורקיה החילונית, שעימה השלים הארגון מאז 2018, הייתה שנויה במחלוקת עמוקה, והובילה לפיצולים בשורותיה ובקרב מפקדיה. אך תבוסות חוזרות ונשנות של המורדים הסורים הביאו את HTS להכיר בכך שאינה מסוגלת להגן על אידליב לבדה. היחסים התרחבו לאחר התערבותה הישירה של טורקיה באידליב בתחילת 2020 כדי לבלום מתקפה של משטר אסד דרך מיליציות הנתמכות על ידי איראן וחיל האוויר הרוסי. כך נוצרה שותפות מאולצת בין הצדדים.
א־שרע, שהיה אז מנהיג הייאת תחריר א־שאם, הורה על פלישה שנייה לאפרין באוקטובר 2022. בכך הוא התעלם מקולות בהנהגת הארגון שלו שביקשו לוותר על שאיפת ההתרחבות לנוכח הזעם הטורקי
התקופה שבין 2020 לנפילת משטר אסד בדצמבר 2024 לא עברה ללא חילוקי דעות. הישרדותו של אסד בשלטון נתפסה כמובטחת בעיני העולם הרחב, ומשטרים ערביים החלו לנרמל את יחסיהם עם המשטר. גם טורקיה ביקשה לבחון נתיב זה, צעד שעורר תדהמה וחרדה בקרב פלגי האופוזיציה הסורית וכן בקרב תושבי צפון סוריה, שנותרו מחוץ לשליטת משטר אסד הודות לחסות הטורקית.
למרות הצהרות פומביות רבות מצד אנשי ממשל טורקים, ובכלל זה הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, בדבר פגישה עם אסד, דחתה דמשק את המסרים הללו עד לחודשי שלטונו האחרונים של אסד, בדרישה שטורקיה תסיג תחילה את כוחותיה מצפון סוריה.
מקור מתיחות נוסף בין HTS לטורקיה נבע מהדחף הבלתי־פוסק של הארגון להרחיב את כוחה ואת השפעתה. משלא חשה חזקה מספיק כדי לפרוץ לאזורי שלטון אסד, בחרה HTS להתרחב צפונה אל חלב — אזור הנמצא תחת שליטה טורקית ישירה — תוך שיתוף פעולה עם מיליציות שטורקיה הקימה, המאוחדות תחת המטרייה של מה שכונה "הצבא הסורי הלאומי" (צס"ח – SNA).
טורקיה הקימה במקור את ארגון הגג הזה של פלגי מורדים לשעבר ב־2016, והשתמשה בו כדי להילחם ב"כוחות הסוריים הדמוקרטיים" (כס"ד – SDF), שהנהגתם הכורדית-סורית קשורה באופן אורגני למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), קבוצה חמושה כורדית המנהלת התקוממות נגד טורקיה מאז שנות השמונים.
ב־20 ביוני 2022, פלשו מאות לוחמי HTS לאפרין וכבשו את ג'ינדירס, עיירה קטנה שהוחזקה על ידי SNA, במטרה לא רק להרחיב את שטחם אלא גם להשתלט על מחסומים שהוקמו בין אידליב שבשליטת HTS לבין שטחי SNA, שהיו מקור הכנסה על ידי מיסוי של כלי רכב חולפים. HTS נאלצה לסגת שלושה ימים לאחר מכן בעקבות איומים טורקיים. כפי שפטריק הני וג'רום דרבון מתעדים בספרם "Transformed by the People: Hayat Tahrir al-Sham’s Road to Power in Syria", המהלך החריף את המתחים בין HTS לאנקרה.
מאז 2016, בעקבות ההתערבות הרוסית, כל מערכה גדולה שבה פתחו המורדים נגד המשטר, המיטה הרס המוני, עקירה ולעיתים אובדן שטחים. טורקיה חששה שהמשך הלחימה יביא לגל פליטים נוסף אל גבולה
באוקטובר 2022, תוך התעלמות ממדיניותה של טורקיה בצפון סוריה שביקשה לשמור על שליטה מלאה באזורים המנוהלים על ידי SNA, הורה א־שרע, שהיה אז מנהיג HTS, על פלישה שנייה לאפרין. בכך הוא התעלם מקולות בהנהגת HTS שביקשו לוותר על שאיפת ההתרחבות לנוכח הזעם הטורקי. הפעם, כך אמר לי גורם אמריקאי, איימה טורקיה בתקיפות אוויריות נגד HTS, מה שהוביל לנסיגה נוספת.
בהמשך, בשלהי 2023, התגלע עימות נוסף בין טורקיה ל-HTS כאשר אבו אחמד זכור, שהיה אחראי לניהול האינטרסים הכלכליים של HTS ולקשר עם השבטים בסוריה, ערק ונמלט לאזורים שבשליטה טורקית בצפון חלב. HTS שלחה חמושים בעקבותיו בניסיון ללכוד אותו בעזאז. לאחר שאיימה לפוצץ את הבית שבו הסתתר, נכנע זכור, אך בזמן ש-HTS העבירה אותו לאידליב, יירטה טורקיה את השיירה, שחררה אותו והעבירה אותו למקום בטוח.
לפי חברים בפלג סולטאן מוראד של SNA, שהגן על זכור בזמן שהותו בצפון חלב, הוא מסר לטורקים מידע נרחב על הדינמיקות הפנימיות בתוך HTS. לאחר נפילת משטר אסד, התפייס זכור עם הארגון, וכיום הוא אחראי לקשרי ממשלת סוריה עם השבטים.
המתקפה שהפילה את משטר אסד
משלא הצליחה לנרמל את יחסיה עם משטר אסד, העדיפה טורקיה לשמר את הסטטוס קוו באידליב. כוחות המשטר המשיכו להפגיז בארטילריה אזורים סמוכים לקווי החזית, מה שהוביל לכך שהקהילה המקומית החלה לנטוש אזורים אלה. הדבר דחף את HTS לתכנן מבצע לדחיקת קווי החזית דרומה כדי להשיב את העקורים — מבצע "הרתעת התוקפנות", שבסופו של דבר הוביל לנפילתו של אסד. לפי מקורות אמריקנים וסורים וכן מתווכים עצמאיים המצויים בקשר ישיר עם הנהגות טורקיה ו-HTS, אנקרה התנגדה לתוכנית.
מאז 2016, בעקבות ההתערבות הרוסית, כל מערכה גדולה שבה פתחו המורדים נגד המשטר, המיטה הרס המוני, עקירה ולעיתים אובדן שטחים לטובת המשטר ומיליציות שיעיות זרות. טורקיה חששה שהמשך הלחימה יביא לגל פליטים נוסף אל גבולה. גורם במשרד החוץ הסורי אמר לי: "הטורקים לא רצו את משטר אסד, אבל הם חשבו שהמתקפה לא שווה את המחיר. הם צדקו בכך שזה יחזור אלינו כבומרנג", כלומר חששו מזרם פליטים לטורקיה. לפי שני בכירים סורים, אנקרה הבהירה את התנגדותה לאסעד א־שיבאני, שהיה אז אחראי לקשרי החוץ של HTS, וכיום משרת כשר החוץ של סוריה.
HTS החליטה לפתוח במבצע בכל מקרה. בתחילה היא הסתמכה על 10,000 לוחמים בלבד עם מטרות מוגבלות, אך המבצע התקדם מהר ברחבי המדינה, והסתיים בהשתלטות על דמשק, וזאת בשל חולשתו הקיצונית של צבא אסד ותמיכה זרה מוגבלת מצד מיליציות שיעיות זרות בפיקוד איראני ורוסי.
לפי מפקדים ב-SNA, ביום השני למבצע התקבלו הוראות מהמודיעין הטורקי להימנע מהשתתפות במבצע, אך לוחמים ומפקדים ב-SNA רצו להצטרף, והדבר הוביל את מפקדי הפלגים להודיע לטורקים כי איבדו שליטה על חלק מכוחותיהם.
למרות האינטרסים המשותפים, רצונה של דמשק לשמור על עצמאותה הוביל למחלוקות עם אנקרה
כל המקורות הסורים והאמריקאים וכן מתווכים עצמאיים הסכימו שהעמדה הטורקית השתנתה במהירות. כפי שניסח זאת באוזניי גורם בממשל הסורי: "ברגע שהטורקים קיבלו את הרושם הקל ביותר שהפעם זה שונה, הם אמרו: 'אנחנו איתכם, לכו עד הסוף'".
גם אז, טורקיה לא רצתה שכוחותיהן של המיליציות בשליטתה ישתתפו בקרב על שחרור דמשק. לפי מפקדים ב-SNA, לאחר ההשתלטות על העיר חמה ב־5 בדצמבר 2024, כלומר שלושה ימים לפני בריחתו של אסד, הורתה טורקיה לפלגים לנוע לעבר סכר תשרין ולכבוש אותו מידי SDF. כלומר גם לאחר ששינתה את עמדתה ותמכה במערכה על דמשק, ניסתה טורקיה להשתמש בשלוחותיה למטרת־העל שלה: להילחם ב-SDF, שניצלו את קריסת כוחות אסד כדי להתרחב מערבה.
לוחמי ומפקדי SNA לא רצו להילחם את מלחמותיה של טורקיה נגד SDF בשלב זה, אלא להצטרף להתקדמות המהירה לעבר דמשק. לפי מקורות בג’יש אל־אסלאם, אחד מפלגי SNA, הודיעה הנהגת הארגון לטורקים על מרד בקרב לוחמיו, והרמטכ"ל של הפלג אבו מערוף עזב עם רוב הכוח. אבו מערוף וג'יש אל־אסלאם היו בין הראשונים להגיע לדמשק, דרך המדבר.
משטר חדש, בריתות חדשות
HTS אומנם הפילה את משטר אסד ללא תמיכה טורקית ישירה, אך היא אינה יכולה לשמור על ביטחון סוריה שלאחר אסד ללא עזרת טורקיה. אנקרה היא התומכת הצבאית-ביטחונית המרכזית של דמשק בזכות התערבותה הישירה בצפון סוריה ויכולותיה הצבאיות.
התערבות זו, שהתרחבה משמעותית בתחילת 2020, הציבה חיילים טורקים לצד לוחמי HTS ופלגים נוספים שפעלו באידליב, כגון אחראר א־שאם, פילק א־שאם ואחרים. שני הצדדים פעלו יחד לבלימת התקדמות המשטר, והיה זה השימוש הנרחב של טורקיה ברחפני תקיפה שעצר את המתקפה במרץ 2020. חדר המבצעים של HTS באותה תקופה, שנקרא אל־פתח אל־מובין (הניצחון הברור), קיבל נשק וציוד מטורקיה לאחר שזו אימנה קבוצות בעלות ברית של HTS (אך לא את HTS עצמה) להשתמש בהם.
דמשק ואנקרה חולקות גם אינטרסים ברורים: הבטחת יציבותה של סוריה והשגת שליטה על כל שטחה. אך למרות האינטרסים המשותפים הללו, רצונה של דמשק לשמור על עצמאותה הוביל למחלוקות עם אנקרה.
עם תפיסת השלטון, ביקשה ההנהגה החדשה של סוריה להרחיב את בריתותיה מעבר לטורקיה וקטר, שעימן היו לה קשרים מוקדמים. שלושה שבועות לאחר בריחת אסד, העניק א־שרע את הריאיון הראשון שלו לערוץ טלוויזיה בערבית. הבחירה להעניק את הריאיון לערוץ אל־ערביה, המופעל על ידי ערב הסעודית, הייתה מכוונת, לפי גורם במשרד החוץ הסורי. כך גם הבחירה לבצע את הביקור הרשמי הראשון בחו"ל דווקא בסעודיה, לפי שני גורמי ממשל סורים.
טורקיה וקטר אימצו רטוריקה אסלאמיסטית פופוליסטית, ותומכות בקבוצות המזוהות עם האחים המוסלמים. כפי שהסביר בכיר סורי: "סוריה רוצה להיות יותר בחיבוק של הסעודים מאשר של טורקיה, שגורמת לרגישויות עם ישראל והאזור"
הדחף לגיוון הבריתות של סוריה נבע מכמה גורמים. הראשון היה הרצון להשיג מרחב תמרון רב יותר ועצמאות באמצעות הפחתת התלות בבעלת ברית יחידה. בכיר סורי אמר לי כי "א־שרע רוצה לאזן בין טורקיה וקטר לבין סעודיה". הסיבה השנייה הייתה הרצון להימנע מעימות עם מדינות ערביות אנטי־אסלאמיסטיות כמו סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים, ירדן וישראל. מדינות אלו אוסרות את פעילות האחים המוסלמים, הנתפסים כאיום על שלטונן, ומשתמשות במערכות החינוך והתקשורת שלהן כדי לתקוף את התנועה.
לעומת זאת, טורקיה וקטר קידמו את מעמדן האזורי באמצעות אימוץ רטוריקה אסלאמיסטית פופוליסטית ותמיכה בקבוצות המזוהות עם האחים המוסלמים. כפי שהסביר בכיר סורי: "סוריה רוצה להיות יותר בחיבוק של הסעודים מאשר של טורקיה, שגורמת לרגישויות עם ישראל והאזור".
גורם נוסף היה מגבלותיה הכלכליות של טורקיה, שאינה מסוגלת להשקיע או לתרום לסוריה כפי שמדינות המפרץ יכולות. אפילו את משכורותיהן של המיליציות שפעלו תחת פיקוד טורקי לפני 2025 מימנה קטר. סיבה אחרונה, לפי מתווכים שניהלו מגעים עם ההנהגה החדשה של סוריה, הייתה אופי השותפות עם טורקיה, שאותה תיארו כ"פטרנליסטית, רוויית התניות בתמורה לתמיכה ומתערבת יותר" לעומת בעלות ברית חדשות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות.
בטורקיה שוררת אי־נוחות מהתרחבות הבריתות של דמשק. לפי בכיר סורי: "הטורקים מבינים שדמשק מנסה להרחיב את הבריתות שלה, ולכן הם ממשיכים לחזור [לדמשק], ממשיכים לבקש עוד". בשטח, איבדה טורקיה רבים מהנכסים שהיו לה לפני נפילת אסד — למשל סורים שפעלו תחת פיקודה — אך היא עדיין ממלאת תפקיד חשוב בתמיכה ובייעוץ לצבא ולמודיעין הסורי. לפיכך, אופייה של ההשפעה הטורקית השתנה בהתאם למציאות החדשה של שיתוף פעולה עם מדינה ולא עם מיליציה.
טורקיה היא גם השותפה המרכזית של הצבא והמשטרה הסוריים, והיא מספקת אימונים לאלפי לוחמים, נשק וייעוץ מתמשך
שיתוף פעולה קרוב: צבא, מודיעין, משטרה וטכנולוגיה
לפי בכיר בממשל הסורי וכמה מפקדים לשעבר ב-SNA שהפכו לקצינים בצבא סוריה, הפעילה טורקיה יחידת מודיעין באפרין תחת פיקודו הישיר של קצין בכיר בארגון הביון הלאומי הטורקי (MIT). טורקיה רצתה שיחידה זו, שאוישה בקצינים סורים מיומנים, תהיה אבן היסוד לשירות המודיעין של סוריה לאחר עידן אסד. במקום זאת, הקימה דמשק שירות מודיעין משלה, וחברי היחידה הטורקית שולבו בו תחת פיקוד סורי.
נכסים נוספים שהיו לטורקיה כללו עשרות מיליציות פרו־טורקיות בצפון סוריה שמפקדיהן קיבלו אזרחות טורקית. פלגי SNA פעלו תחת פיקוד טורקי ישיר, ושלחו שכירי חרב ללוב, לאזרבייג'ן (במלחמה נגד ארמניה) ולניז'ר, ובכך אפשרו לטורקיה להקרין כוח בעלות נמוכה.
לפי דיווח של האתר Syria Direct, ניסתה טורקיה להבטיח שמפקדי המיליציות הללו יקבלו תפקידים בכירים בצבא הסורי החדש. אנקרה גם ביקשה שלוחמי SNA יהיו מחצית מהכוח הצבאי. דמשק נענתה לבקשות אלו רק באופן חלקי. לפי בכיר סורי וקצינים בכירים בצבא, לאחר שילוב הפלגים בצבא, הבהירו גורמים ב-HTS למפקדי המיליציות לשעבר כי תקשורת סדירה שלהם עם מפקדיהם הטורקים אינה מקובלת עוד.
לצד אובדן הנכסים הללו, רשמה טורקיה גם הישגים. דמשק חסרה יכולות מודיעין וצבא בסיסיות של מדינה, וטורקיה ממלאת חלק מהואקום הזה. לפי קציני מודיעין סורים, שיתוף הפעולה המודיעיני עם טורקיה התרחב משמעותית מאז נפילת אסד. רחפנים טורקיים שימשו במרץ 2025 לאורך החוף, וסיפקו מודיעין חי בזמן ששירותי הביטחון הסוריים הדפו מתקפות של מאות מורדים עלווים (כוחות אלו יחד עם אזרחים סונים חמושים ביצעו לאחר מכן טבח נרחב באזרחים עלווים). רחפנים טורקיים סיפקו מודיעין גם במבצע הבזק נגד SDF בינואר 2026 במזרח סוריה.
לפי מקורות בצבא סוריה, טורקיה היא גם השותפה המרכזית של הצבא והמשטרה הסוריים, והיא מספקת אימונים לאלפי לוחמים, נשק וייעוץ מתמשך. קצינים טורקים ישבו בחדרי המבצעים בחלב ובמטות החדשים ופיקחו על המתקפה נגד SDF, אך הפעם הם שימשו יועצים ומספקי מודיעין — בניגוד למבצעים קודמים נגד SDF שבהם פיקדו ישירות על כוחות פרו־טורקיים.
טורקיה שומרת על השפעתה גם באמצעות יותר מ־100 מוצבים צבאיים שהקימה במהלך מלחמת האזרחים בצפון סוריה. לפי מקורות בצבא סוריה, פינתה טורקיה רק מעטים מהם מאז נפילת אסד, והיא מתעקשת להישאר עד שיוסר האיום מצד PKK.
אומנם פעילי PKK, ברובם סורים, פועלים בתוך SDF, אך רבים מהם רחוקים מאוד מהמוצבים הטורקיים — מה שמקשה להצדיק את המשך הנוכחות הטורקית באידליב. בכיר במשרד החוץ הסורי אמר כי "שאלת המוצבים הזרים אינה קשורה רק לטורקיה, אלא גם לארה"ב, רוסיה וישראל. הנושא לא עמד בראש סדר העדיפויות עד כה, כי יש לנו בעיות ביטחוניות רבות אחרות להתמודד איתן וכן את עניין הסרת הסנקציות".
עם זאת, בקשתה של טורקיה להקים בסיס צבאי בבסיס T4 שבמדבר חומס "אינה נתונה לדיון" לפי גורם ממשל אמריקני, וזאת בשל התנגדות ישראלית (והפצצות ישראליות שבאו בעקבות ניסיונות טורקיים לשלוח כוחות קדמיים לבחינת הבסיס).
ישנם גם ביטויים מטרידים יותר להשפעה הטורקית. המודיעין הטורקי ממשיך להפעיל בית כלא במעבר חיוואר-כיליס, המפריד בין דרום טורקיה למחוז חלב. לפי ניצולים ומקורות ב-SNA, בבית הכלא מוחזקים עצורים הנחשבים איום על הביטחון הלאומי הטורקי, ובכלל זה חשודים בהשתייכות לדאעש, ל-SDF ולמנהל האזרחי שלו וכן עצורים פוליטיים המתנגדים למדיניות טורקיה בסוריה.
בית הכלא ידוע בתנאים בלתי־אנושיים ובשימוש בעינויים. לפי מקורות בצבא סוריה, באמצע 2025 הועברו כמה מהעצורים למשמורת המדינה הסורית ונכלאו בכלא א־ראעי בצפון סוריה, בעוד אחרים החשודים בקשר עם PKK הועברו לטורקיה עצמה.
"למעשה, לאורך כל הדרך זה היה משחק מתוחכם של א־שרע ושיבאני. הם התמודדו מספיק עם מיליציות כדי לדעת איך לפרק אותן"
מאז נפילת אסד, קיימו דמשק ו-SDF כמה סבבי משא ומתן על שילוב SDF בצבא הסורי ועל החזרת השליטה של דמשק בצפון־מזרח סוריה. פריצת דרך הושגה רק לאחר מבצע בזק בינואר 2026, שבו כבשה דמשק את דיר א־זור, רקה והאזורים הערביים של חסכה. SDF נאלצה לקבל הסכם גרוע בהרבה מזה שהוצע לה בתחילת ינואר בשל הפסדיה בשטח.
המשא ומתן הממושך לפני המבצע חשף את מורכבות היחסים בין דמשק לאנקרה: טורקיה הייתה מעורבת בשיחות משום שהיא אינה חדלה לראות ב-SDF איום על ביטחונה הלאומי; אף שטורקיה תמכה במטרה הסופית של דמשק (החזרת השליטה על מזרח סוריה), לעיתים היא חלקה על הדרך להשיג זאת. לפי מקורות שהיו מעורבים במשא ומתן, בכל רגע של מחלוקת — דמשק הייתה זו שקבעה את הטון.
הדבר לא תמיד היה ברור לנציגי SDF. לפי דיפלומט אמריקני: "לפעמים דמשק הסתירה שהיא זו שמובילה, וטענה שטורקיה מתנגדת [לסעיף מסוים] כדי לאיים על SDF. אם הם נתקלו בהתנגדות מצד SDF, הם היו אומרים שטורקיה מתנגדת. למעשה, לאורך כל הדרך זה היה משחק מתוחכם של א־שרע ושיבאני. הם התמודדו מספיק עם מיליציות כדי לדעת איך לפרק אותן".
לפי מפקדים לשעבר ב-SNA ומתווך עצמאי, רצתה טורקיה שהמתקפה נגד SDF תימשך גם לאחר נפילת אסד בתחילת דצמבר 2024. אך היא לא זכתה במבוקשה. ההנהגה החדשה של דמשק הודיעה לאנקרה שהיא מתנגדת להמשך המתקפה, ושלחה כוחות של HTS (שהפכו זה עתה לצבא סוריה) לקווי החזית בדיר חאפר (אזור ש-SDF כבשה במהלך נסיגת צבאו של אסד) כדי לוודא שלא תתבצע פעולה נוספת נגד SDF, ובמקום זאת פנתה לאפיק הדיפלומטי.
סיכום
המדינה הסורית חלשה, והמשטר החדש אינו מסוגל לשלוט באופן מלא בשטח המדינה הנרחב כשהוא מתמודד עם חמישה איומים ביטחוניים שונים לפחות: מצד דאעש, המיליציות הדרוזיות, המיליציות העלוויות, תאים של חזבאללה וקבוצות פלסטיניות בהכוונה איראנית, כל אלה נוסף על הכיבוש הישראלי של חלקים מדרום סוריה.
דמשק זקוקה לשותפים ביטחוניים אמינים כדי להתמודד עם הואקום הביטחוני הקיים ועם האיומים השונים. טורקיה, בשל קשריה ההיסטוריים עם האופוזיציה הסורית בכלל ועם HTS בפרט, היא השותפה המרכזית של דמשק. למרות התלות הברורה באנקרה, דמשק נחושה לשמור על עצמאותה.
הארגון הג'יהאדיסטי שהקים א־שרע — ג'בהת א־נוסרה — התפתח מתא קטן של כ־20 אנשים בשלהי 2011 לכוח השולט בסוריה באמצעות חתירה בלתי־מתפשרת ולעיתים אכזרית להגדלת כוחו והשפעתו. אנשים שנטלו סיכונים עצומים כדי להשיג כוח אינם מוכנים לאחר שהשיגו אותו להפוך לבובות של אף מדינה. מאז היווסדה, השותפות בין HTS לטורקיה שרדה בזכות האינטרסים שקשרו בין הצדדים
הייאת תחריר א־שאם תמיד החזיקה במידה רבה של כוח והשפעה משום שמדובר היה ביחסים של תלות הדדית. מאז נפילת אסד, התפתחה שותפות זו לברית, וכיוון שהיא עדיין נשענת על אינטרסים משותפים, האסרטיביות הגוברת של דמשק לא החלישה את חוסנה של הברית.
