ועידת האקלים: אם הפליטות לא יצומצמו, שהמדינות העשירות ישלמו

ועידת האקלים השנתית של האו"ם (COP 27), המתקיימת זה 27 שנים, התקיימה השנה בשארם א-שיח' במצרים שנבחרה לארח אותה. הוועידה השנה שנשאה את הכותרת Together for Implementation, זכתה לביקורת מקיר לקיר מצד באיה – מהתקשורת ומארגוני החברה האזרחית בארץ ובעולם. 

בניגוד לוועידת האקלים בגלזגו, שבה עודכנו יעדי ההפחתה של פליטות גזי החממה של המדינות כמתחייב מהסכם פריז, התמקדה הוועידה השנה בהיערכות (אדפטציה) לנזקי אקלים (ראו מקרה השיטפונות בפקיסטן) שכבר מתרחשים ובהשגת התחייבות מהמדינות לפצות את הדרום הגלובלי על הנזקים הנגרמים להם על ידי הקמת קרן ייעודית  (loss and damage fund). מצרים היא בין המדינות הנושאות בנזקים של שינוי האקלים: מקורות המים שלה נמצאים בסכנת ייבוש והיא עלולה לאבד 15-12 אחוזים משטח הדלתא של הנילוס, שם נמצאת הקרקע הפורייה ביותר במדינה. בשנה שעברה בוועידת גלזגו קרא עבדל פאתח א-סיסי למדינות המפותחות למלא את הבטחתן להעביר 100 מיליארד דולר בכל שנה למדינות מתפתחות כדי להתמודד עם נזקי האקלים. בכך הכין את הקרקע לוועידת שארם ומיצב את עצמו כגורם מוביל ביבשת האפריקאית. העובדה כי המדינה המארחת את הוועידה היא חלק מהיבשת האפריקאית מעניקה למדינות אפריקה ובכללן מצרים את הלגיטימציה לטעון כי הכלכלה במדינות אלה תקרוס אם הן תוותרנה על הפקת אנרגיה מדלק מאובנים. עוד נטען על ידן כי היבשת תרמה רק כ-2% מסך הפליטות הגלובלי אך הן המדינות הניזוקות יותר ממשבר האקלים. טענות אלה נועדו להכין את הקרקע במאמצים לגייס מימון מהקהילה הבין-לאומית לטובת יוזמות היערכות לנזקי אקלים.

תוכנית האקלים של מצרים או א-סיסי איש של ניגודים

א-סיסי מוביל זה כעשור אסטרטגיה סביבתית שעוגנה בחוקת 2014 ומאז היא מתורגמת לצעדי מדיניות. בשנת 2015 הקים א-סיסי את המועצה הלאומית לשינוי אקלים, ובשנת 2019 החלה המועצה הלאומית ביישום תוכניות קונקרטיות לקראת 2030. הוועידה בשארם א-שיח' אם כן היא המשך ישיר של מדיניות זו. לקראת הוועידה, יזמה מצרים פעילויות חינוך והסברה בבתי ספר ובקרב הציבור הרחב תחת הכותרת "ארצנו מארחת את COP27", שמטרתן להעלות את המודעות לאיום ששינוי האקלים טומן בחובו. אחד הביתנים שביקרתי בהם במהלך הוועידה היה הביתן של ארגוני חברה אזרחית במצרים, שסיפק מרחב דיונים ותיאום בין הארגונים, ומשיחות שקיימתי עם כמה פעילים, נאמר לי כי הממשלה אף תומכת בהם. גם ישראל מתייחסת להיבט הציבורי של משבר האקלים, וממש לקראת הוועידה ערך המשרד להגנת הסביבה סקר דעת קהל, וממנו עולה כי מרבית הציבור מודע להשלכות המשבר.  

במהלך הוועידה אומנם אימץ א-סיסי שיח פרוגרסיבי וליברלי מול העולם תוך ניסיון למתג את העיר שארם כעיר ירוקה ואת מצרים ככלכלה ירוקה, אך אי-אפשר היה שלא לשים לב לפער הגדול שבין המציאות לבין המסרים ה"ירוקים" שליוו את הוועידה: החל בגנרטורים שהופעלו בדיזל כדי לספק חשמל למזגני הענק שהפיקו טמפרטורות מקפיאות במהלך פאנל בנושא יעילות אנרגטית; עבור בכוסות הפלסטיק ה"מתכלה" שחולקו בכל הביתנים; החסות השנויה במחלוקת שהעניקה חברת קוקה קולה המזהמת לאירוע; דרך למעלה מ-600 הלוביסטים של חברות הגז והנפט שהוזמנו להשתתף בוועידה באופן רשמי; וכלה בביתן של קרן אופ"ק (OPEC Fund). הגדיל לעשות מזכ"ל אופ"ק שאמר בנאומו בוועידה כי לא ניתן יהיה לספק את צורכי האנרגיה בעולם באמצעות אנרגיות מתחדשות וכי הנפט עתיד להוות 29% מתמהיל הדלקים הגלובלי בשנת 2045! דברים אלה תמוהים לנוכח העובדה כי מדובר בוועידת אקלים בשעה שבחודשים שקדמו לוועידה הבהירו מדעני האו"ם כי ניתן להילחם במשבר האקלים אם תעשיית הנפט לא תחבל במאמצים. זאת ועוד, בשעה שא-סיסי שואף להיות נושא הדגל וממצב את עצמו כגורם אזורי מוביל במאבק במשבר האקלים, פורום המדינות המייצאות גז (GECF), הכולל את מצרים, יצא בהכרזה משותפת המקדמת את הגז כ"פתרון מושלם" בהיותו "דלק מאובנים נקי" שימשיך להיות חלק מתמהיל הדלקים גם בעתיד. הצהרה זו מנוגדת לעמדתה של סוכנות האנרגיה הבין-לאומית (IEA) ולפיה יש להפסיק לבנות תחנות כוח המופעלות בדלק מחצבים כדי לאפס פליטות עד 2050.

דומה כי לאחר שנים של שלום "קר", זיהו ישראל ומצרים את משבר האקלים כאיום חוצה גבולות שכדי להתגבר עליו יש צורך בשילוב כוחות

למשבר האקלים יש גם ממד חברתי, ולא ניתן לדבר על פתרונות בהיעדר מרחב אזרחי פעיל. וכך, בעוד א-סיסי מביע את דאגתו ליבשת אפריקה ומבקש להצטייר כמי שמוביל את המעבר לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה ירוקה, ארגון Human Rights Watch מדווח על 60,000 אסירים פוליטיים בבתי הכלא במצרים ועל הצרת צעדיהם של פעילי סביבה, אנשי אקדמיה ותקשורת המבקרים את המשטר. זאת ועוד, שלא כמו בוועידות קודמות, אסר א-סיסי הפגנות מחוץ לשטח הוועידה וכן אסר כניסת פעילים לתוך האזור הסגור.

א-סיסי אם כן מצטייר כאיש של ניגודים היודע לנווט את מהלכיו בבית ובזירה הגלובלית.

משולש אירופה מצרים וישראל 

דומה כי לאחר שנים של שלום "קר", זיהו ישראל ומצרים את משבר האקלים כאיום חוצה גבולות שכדי להתגבר עליו יש צורך בשילוב כוחות. עם זאת, שותפות גורל זו אינה מקבלת ביטוי מספיק בשטח. מצרים וישראל חברות במספר פורומים לקידום פעילות בנושאי סביבה ואקלים העשויים לשמש פלטפורמה להמשך שיתוף פעולה. האחד הוא יוזמת האקלים של נשיא קפריסין המבקשת לרתום מדענים חוקרים ומקבלי החלטות ליצירת שיתופי פעולה להתמודדות עם משבר האקלים. נוסף עליו, בשנת 2019 יזמה מצרים בשיתוף פעולה עם ישראל את הקמת פורום הגז של מזרח אגן הים התיכון(EMGF)  שנועד לאפשר סחר בגז בין מדינות מזרח אגן הים התיכון ובין השאר לספק גם גז לאירופה. פורום נוסף הוא פסגת הנגב שהושק במרץ השנה והעוסק בין היתר בנושאי סביבה. 

למרות ההכרזה על שיתופי פעולה אלה, לא נעשה הרבה מלבד יצוא הגז המוגבל לאירופה ולאסיה. הפלישה הרוסית לאוקראינה טרפה את הקלפים וערערה את הביטחון האנרגטי של אירופה אך סיפקה לישראל ולמצרים הזדמנות להדק את שיתוף הפעולה ביניהן בפורום הגז ולהשיא רווחים כלכליים. לנוכח האיסור על יצוא גז מרוסיה, האיחוד האירופי משקיע מאמצים להפחית את תלותו בגז הרוסי ופונה ליבשת האפריקאית כפתרון שנותן מענה למשבר האנרגיה בטווח הקצר, בשעה שבטווח הארוך אירופה נותרת מחויבת ליעדי הפחתת הפליטות שקבעה ולמעבר לאנרגיות מתחדשות. מאז ינואר 2021 מייצאת ישראל גז לאירופה בכמויות לא-גדולות דרך מתקני ההנזלה במצרים. שרת האנרגיה אלהרר הדגישה בוועידת האקלים כי יידרשו לישראל מספר שנים כדי לייצא כמות משמעותית של גז לאירופה. מצרים עצמה גם מפיקה גז אך היא מייצאת בכמות מוגבלת בגלל עלייה תלולה בצריכה מבית. בדומה למצרים, גידול האוכלוסייה המהיר בישראל מחד, וההתקדמות האיטית בפיתוח תשתיות לייצור חשמל ממקורות מתחדשים ואספקתו, מאידך, מעלים את הסבירות כי ישראל תזדקק למאגרי הגז שלה כדי לתת מענה לצריכה מבית תוך פחות מעשור. למרות זאת, ישראל מתכננת בשנים הקרובות להכפיל את תפוקת הגז כאשר חלקה מיועדת ליצוא לאירופה. זה המקום לציין כי ישראל מדשדשת ביישום מפת הדרכים לקראת 2050 שהיא עצמה קבעה וביישום הסכמים המקדמים פתרונות למשבר האקלים במגוון תחומים שעליהם היא חתומה.   

ומה עם הפלסטינים?

משבר האקלים מספק הזדמנות להתקדם גם בחזית הישראלית-פלסטינית. בשנת 2000 התגלה שדה הגז מארין מול חופי עזה, ולאחר משא ומתן עברה הבעלות על המאגר לרשות הפלסטינית. משהוקפאו המגעים בין הרשות הפלסטינית לישראל פסקו גם הדיונים לגבי פיתוחו של מאגר זה, והוא נותר מיותם. אילו מומש הפוטנציאל של מאגר זה יכולים היו הפלסטינים בעזה וביו"ש ליהנות מאספקת חשמל סדירה ומהכנסה משמעותית מיצוא הגז כבר לפני עשור. בשנים האחרונות החלה מצרים לקדם בהסכמת ישראל מתווה להסדרה ארוכת טווח ברצועה, שבמסגרתו מתוכנן מתחם אנרגיה בסיני שיספק את צורכי הרצועה. באוקטובר יזמה מצרים פנייה לישראל בתיווך אירופי ואמריקאי בעניין פיתוח מאגר מארין כדי לסייע באספקת חשמל לעזה ולייצר הכנסה לרשות. כאמור, לאיחוד האירופי יש אינטרס בקידום פיתוח מאגרי גז באזור לצורך יצואו לאירופה. בנוסף, השנה ממשלת ישראל קיבלה החלטה לשקם את נהר הירדן הדרומי מתוך הכרה בחשיבותו האקולוגית החברתית, התרבותית והמדינית, ולחזק את שיתוף הפעולה בין ישראל לירדן לפיתוחם של שני עברי הנהר. על אף שהנהר עובר ברשות הפלסטינית ועתיד לספק לה מי שתייה, החלטת הממשלה אינה מזכירה את הרשות הפלסטינית וההסכם נעשה מעל לראשה של הרשות ולא בשיתופה.    

הישגים ומבט לעתיד

למרות הספקנות המתלווה לוועידות האקלים המתקיימות בכל שנה, אין להכחיש שהן מאפשרות מרחב לדיונים ולמפגשים אנושיים ובמהלכן משבר האקלים על כל היבטיו מקבל סיקור רחב ברחבי העולם. על כן, למרות הביקורת המוצדקת, אין להמעיט בשיתופי הפעולה שנרקמו החורגים מיחסי ישראל מצרים וכוללים גם את מרוקו וירדן. להלן רשימה חלקית של הישגים:

• פורום הגז שיזמו מצרים וישראל (EMGF) משמש בסיס לשותפות עתידית להפקת מימן שהושקה במהלך הוועידה בין מצרים לאיחוד האירופי. במהלך 2022 חתמה מצרים על מספר הסכמים ראשוניים להפקת מימן ירוק ואמוניה לחוף הים האדום. האיחוד האירופי הודיע כי בכוונתו לייבא 10 מיליון טון של מימן כדי לגוון את תמהיל הדלקים ביבשת. יוזמה זו מאפשרת לא-סיסי להכריז כי יתמקד בשיתוף פעולה לקידום אנרגיות מתחדשות בסקטור האנרגיה.
• מצרים השיגה הבטחה מארה"ב ומגרמניה שתקבל מהן סיוע כספי במעבר לאנרגיות מתחדשות, וחתמה על מזכר הבנות בתחום של מים ומזון. נושא ביטחון תזונתי הוא מרכיב חשוב במדיניותו של א-סיסי, שמבין כי ציבור שחלקו הגדול נמצא במלחמת קיום כלכלית, אינו תורם ליציבות מדינית. 
• בחזית הישראלית, השרה להגנת הסביבה זנדברג ישבה בחדר הדיונים עם מנהיגים מלבנון, מעיראק ומירדן שאימצו הצהרה משותפת על שיתוף פעולה לקידום תוכנית אזורית למאבק במשבר האקלים. משבר האקלים נותן אם כן לגיטימציה למדינות שעדיין אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל לשבת לצידה סביב שולחן הדיונים ולא להיות חשופים לביקורת במדינותיהן. 
• בחסותו של השר לשיתוף פעולה אזורי, נחתם מזכר הבנות בנושאי מים ואנרגיה עם ירדן שהוא המשך למסמך שעליו חתמו הצדדים ב-2021 המעגן הסכמה לשיתוף משאבי מים ואנרגיה באופן שיהיה יעיל כלכלית וסביבתית לכל הצדדים. הסכמים אלה מקודמים זה שנים על ידי הארגון האזורי ECOPEACE Middle East. 

לסיכום, משבר האקלים הוא סוגיה הנוגעת לביטחון לאומי והוא טומן בחובו איום על אזור המזרח התיכון בהיותו hot spot אקלימי המתחמם פי שניים מהר יותר מהממוצע העולמי. המחקר המדעי מצביע על כך כי האנושות נמצאת בעשור קריטי ועל כך נכתב רבות. לנוכח האיומים העומדים לפתחה, על מדינת ישראל לשנות כיוון – לאמץ המלצות בין-לאומיות ומקומיות ולהאיץ פיתוח תשתיות של אנרגיה מתחדשת תוך הקפאת תוכניות להרחבת חיפושי גז ונפט בים התיכון ותוך קידום שיתופי פעולה אזוריים המתבססים על מדיניות זו. במקביל לכך, יש לאפשר לרשות הפלסטינית כולל רצועת עזה להתקין מערכות סולריות שיאפשרו לה לנתק עצמה מהתלות בישראל. ביטוייו של משבר האקלים בשטח הם מקור לאי-יציבות כלכלית, חברתית, פוליטית וביטחונית. מצד שני, משבר האקלים מספק כר נרחב לשיתוף פעולה רב-תחומי בין ישראל לשכנותיה תוך כדי שהוא מסייע להן להנמיך התנגדויות פוליטיות מבית. זו הזדמנות להדק שיתופי פעולה קיימים וליזום חדשים, וליצור מנוף כלכלי לכל הצדדים. שיתוף פעולה כזה מייצר תלות בין הצדדים שבתורה תתרום ליציבות אזורית שכל הצדדים יהיו מעוניינים בשימורה. לבסוף, למרות התעלמותה של ישראל מהפיל שבחדר, הלוא הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טוב תעשה אם תמנף את האווירה האזורית שנוצרה בחסות ההסכמים שנחתמו לטובת פתרון ארוך טווח והוגן עם שכנתה הקרובה ביותר, שנותרה מיותמת משהו מחוץ להסכמים. 

הכותבת הייתה חלק מהמשלחת הישראלית לוועידה.