ירידי ספרים ואירועי תרבות נתפסים לעיתים כמאורעות מנומנמים, אך גם בעולם זה פורצות לעיתים סערות – לרוב סביב סוגיות של צנזורה. כך התרחש לאחרונה במצרים כאשר הוצאת הספרים א־סראג' הודיעה על הסרת ספרה של הסופרת אסמאא עות'מאן א־שרקאווי "שלמוֹת בדעת ושלמוֹת בדת: הגנה על מסורת הנביא" (كاملات عقل ودين.. دفاعاً عن سنة رسول الله) מירידי הספרים. זאת בשל ביקורת קשה שהופנתה כלפיו על כך שהוא מציב בסימן שאלה את אמינותם של כמה חדית'ים – הלכות וסיפורים על הנביא מוחמד שהם אחד המקורות להלכה המוסלמית הסונית – ומפקפק במהימנותם.
במאמרה של העיתונאית המצרייה שימא אל־יוסף, שפורסם במגזין הלבנוני הליברלי דרג', הכותבת סוקרת מקרה זה וטוענת כי הביקורת נגד הספר אינה קשורה לחוסר הסכמה עניינית עם טענות המחברת או עם הרקע המדעי שהיא מציגה, אלא נובעת מקנאות דתית מצד שמרנים, שעצם שמו של הספר מעורר בהם תרעומת שכן הוא מערער על פרשנות דתית מקובלת לאחד החדית'ים.
בידיעה עיתונאית קצרה שפורסמה בעיתון אל־קדס אל־ערבי על ידי הפובליציסטית המצרייה פאיזה הנדאווי, מצוין כי ההחלטה על הסרת הספר מיריד הספרים הבין־לאומי בקהיר התפרסמה בהודעה רשמית של בית ההוצאה לאור, ונכתב בה כי בעוד מטרת הספר לא הייתה לפגוע במעמדם של החדית'ים אלא רק לעורר בהם דיון, המחלוקת סביבו גרמה להוצאה להפסיק את הפצתו ולהסירו מהשווקים.
באותה הודעה, הודתה ההוצאה ל"מי שהסבו את תשומת ליבם ל'עמדה הנכונה' בעניין זה", כאילו מדובר בפרסום שנעשה בחוסר תשומת לב, וכעת כאשר הובא לידיעתם מה פרסמו, הם מושכים את הפרסום. למרות הניסיון של ההוצאה להוריד מסדר היום את המקרה, הוא עורר דיון ציבורי הן בקרב אינטלקטואלים והן ברשתות החברתיות.
הכותבת אסמאא' עות'מאן א־שרקאווי אינה מגיעה מרקע חילוני, והיא בעצמה בוגרת המכון ללימודים אסלאמיים והמכון להכשרת מטיפים דתיים
תקרית כזו כמובן מעלה את השאלות הברורות מאליהן לגבי המקום של צנזורה על תרבות בחברות מודרניות, ובאופן ספציפי לגבי דחיקת מקומן של נשים מכל עיסוק שהוא בדת – לא רק שהספר עצמו נכתב על ידי אישה, מה שכבר פוסל אותו אוטומטית מבחינת רבים, אלא גם ניתנה לו כותרת שרבים הבינו אותה כביקורת על חדית' מפורסם שבו נכתב כי נשים הן "חסרות שכל וחסרות דת". הכותרת של הספר, שנשמעת כהתרסה כנגד חדית' זה, עוררה ביקורת חריפה מצד גברים ונשים כאחד, ובפרט בקרב המשתייכים לזרם הסלפי, זרם שנחשב לשמרני יותר ושנודעת בו חשיבות רבה למהימנותם של החדית'ים.
באופן כללי, מכיוון שהחדית'ים, המסורות סביב חייו של הנביא מוחמד, עברו מדור לדור בעל־פה במשך תקופה, סוגיית מקור החדית' ומהימנותו היא מרכזית הן עבור חוקרים וחכמי דת, שמסווגים חדית'ים על פי שרשראות המסירה שלהם, והן עבור המאמינים, שפועלים על פי הלכות אלה בהתאם.
בחינה מעמיקה יותר של הסופרת ושל הספר חושפת כי סיכוי קלוש שמבקרי הספר בכלל קראו או הבינו אותו. במבט שטחי הסיפור נראה מוכר – אישה פמיניסטית כתבה טקסט שקורא תיגר על שמרנות דתית, וכעת אנשי הדת (הגברים) מבקרים אותה על כך. אלא שזה כלל אינו הסיפור – הכותבת אסמאא' עות'מאן א־שרקאווי אינה מגיעה מרקע חילוני, והיא בעצמה בוגרת המכון ללימודים אסלאמיים והמכון להכשרת מטיפים דתיים.
לא רק התארים הללו עומדים לרשותה, אלא גם דברים שנאמרו מפיה במפורש – היא כתבה את הספר כשהיא מחויבת להציג את עמדותיה מתוך הפרדיגמה הדתית ולא כקריאת תיגר עליה.
לדברי הכותבת, מטרתה הייתה דווקא להגן על דמותו של הנביא מוחמד, ולהראות שהחדית' המפורסם לגבי כך שנשים חסרות שכל ודת אינו מבזה אותן באמת. דרך השוואה עם פסוקי קוראן וחדית'ים אחרים, היא מנסה להוכיח שהאסלאם אינו מדיר נשים אלא מתייחס אליהן בכבוד.
היו גם מי שסינגרו על הספר, למשל ההוגה האסלאמי ג'מאל אל־בנא שפרסם כי: "לא כל חדית' המיוחס לנביא הוא אותנטי. במקום זאת, ישנם חדית'ים שנוצרו בהתאם להקשרים חברתיים ספציפיים, ולחוקרים יש הזכות לדון בהם"
כלומר, יש כאן מקרה מעניין: מצד אחד, אישה דתייה שמגיעה בדרך זו או אחרת מתוך הממסד הדתי שתמהה על כך שהאסלאם נתפס כמדיר נשים ורוצה להציג לעולם את נאורותם של החדית'ים – בצעד שיכול לעורר ביקורת פמיניסטית מהסוג של הפנמת הדיכוי – זוכה דווקא לבוז מצד מוסלמים סלפים במצרים, שרק מהסתכלות על כותרת הספר רואים בו כפירה של ממש.
הכשרתה האקדמית של א־שרקאווי ועבודתה רבת־השנים בתחום לא עמדו לזכותה בפועל, שכן בית ההוצאה בחר למשוך את ספרה מפרסום. נשמעו טענות שהכשרתה במכון ללימודי האסלאם אינה מכשירה אותה לדון באותנטיות של חדית'ים של הנביא, שרק חוקרים בולטים ביותר (שהם גם גברים) רשאים לדון בו.
מוסטפא אל־הווארי, בוגר המכון להכשרת אנשי דת בגיזה, ואחד ממבקריו החריפים ביותר של הספר, מתאר את המחברת כ"בורה וטיפשה". הוא טוען שהתוכן של הספר חולק על מידת נכונותם של כמה חדית'ים וזהו מעשה של כפירה. הוא טוען שהוצאות הספרים צריכות להעביר את הספרים ביקורת מצד חכמי הדת באל־אזהר לפני פרסומם לציבור – כלומר מעין צנזורה.
מנגד, היו גם מי שסינגרו על הספר, למשל ההוגה האסלאמי ג'מאל אל־בנא שפרסם כי: "לא כל חדית' המיוחס לנביא הוא אותנטי. במקום זאת, ישנם חדית'ים שנוצרו בהתאם להקשרים חברתיים ספציפיים, ולחוקרים יש הזכות לדון בהם".
היו גם מי שטענו כי מדובר בטריק שיווקי שמטרתו להגביר את העניין בספר ולהגדיל את מכירותיו. אומנם נכון שכנראה רבים לא היו שומעים על הספר כלל אלמלא פרשת הצנזורה שלו, אך מקור פנימי בחברת השיווק שעובדת עם ההוצאה טוען כי הסרת הספר מהיריד לאחר הדפסתו כלל אינה כלכלית להוצאה, ועל כן אין ממש בטענה זו. לטענתו, הספר אף נבדק מראש על ידי אנשי דת, והם לא הביעו התנגדות לתוכנו – מה שמחזק את התחושה שעיקר המהומה נגרמה מפרשנות לא־נכונה של הכותרת.
מטרתה בכתיבת הספר הייתה דווקא להציג את הדת כ"טהורה" ולצמצם את הפער בין איך שחילוניות פמיניסטיות תופסות את הדת, לבין הטענות האמיתיות של הדת עצמה, שלדבריה מכבדת נשים
הצהרת בית ההוצאה לאור מכילה סתירות מסוימות – מצד אחד, הספר כביכול נבדק על ידי אנשי דת מבעוד מועד – אם כי לא ברור מיהם ומה בדיוק היו הקריטריונים לבדיקה, ומצד שני, כעת ההוצאה מודה על כך שאנשי דת אחרים "הפנו את תשומת ליבה" לרגישות הסוגיה.
הבחירה של בית ההוצאה לאור לדאוג לאינטרסים שלו בלבד ולא להגן על הכותבת עוררה ביקורת בעולם המו"לות. לדברי מאג'ד אבראהים, מו"ל בהוצאה אחרת בשם אל־יסמין, הסרת הספר "שלמות בדעת ובדת" היא תקדים מסוכן בעולם ההוצאה לאור. הוא מדגיש כי הסרה כזו נעשתה בעבר רק בצו בית משפט או לפי דרישה מרשות רשמית כלשהי, ולא בלחץ של דעת קהל ברשתות החברתיות. בעיניו, ההחלטה משקפת את חולשת ההוצאה מול לחץ ציבורי, ויש בה משום ויתור על כלים מוסדיים לטובת צנזורה בלתי־רשמית שנכפית מבחוץ.
עוד הוסיף מאג'ד אבראהים כי בית ההוצאה א־סראג' בחר לרצות את קהלו המזוהה עם הזרם הסלפי, ולכן משך את הספר כדי להימנע מעימות ישיר איתם, בעיקר לאחר המתקפה החריפה נגדו ונגד המחברת. בעיניו, האירוע מדגיש את מידת ההשפעה של זרמים דתיים שמרניים על תעשיית ההוצאה לאור ואת יכולתם להפעיל לחץ ציבורי המוביל לצנזורה לא־רשמית שמגבילה את חופש הביטוי ואת המרחב לחדשנות רעיונית.
מחברת הספר בעצמה זכתה גם לעלבונות אישיים, אך תגובתה נותרה אמפתית יחסית, והיא ציינה שעל בית ההוצאה "לפעול על פי ראות עיניו, והשאר בידי אללה". היא הדגישה שנית כי מטרתה בכתיבת הספר הייתה דווקא להציג את הדת כ"טהורה" ולצמצם את הפער בין איך שחילוניות פמיניסטיות – כפי שהיא עצמה מקוטלגת – תופסות את הדת, לבין הטענות האמיתיות של הדת עצמה, שלדבריה מכבדת נשים. באופן אירוני, בשם אותה דת שהיא מגינה עליה, היא נצלבת בתור אישה בדיון הציבורי.
הפמיניזם האסלאמי פועל לבחינה מחודשת של סוגיות כגון היחס לגוף הנשי והלכות צניעות, נישואין וגירושין, ירושה, הזדמנויות כלכליות ועוד
בשיחה עם עיתון דרג', טען החוקר ואיש הדת ד"ר מוסטפא ראשד כי "הטלת ספק באותנטיות ההיסטורית והמדעית של החדית' היא לגיטימית, במיוחד משום שהמקורות הכתובים הראשונים שלו הם מלפני כ־500 שנה בלבד. עובדה זו כשלעצמה מעלה שאלות לגבי האותנטיות של חלק מהחדית'ים". עוד הוסיף ראשד כי "נראה שקבוצות מסוימות רואות בחדית' זה אמצעי לשליטה בנשים, ולא רק טקסט דתי, מה שמוביל אותן להגן עליו בתוקף, גם אם מדובר בספר אינטלקטואלי המציג נקודת מבט חלופית".
לדברי הפעיל הליברלי ומייסד תנועת "החילונים" אחמד סאמר, ישנו דפוס שבו כוחות דתיים מבקשים לבסס את סמכותם על אמירות ספציפיות המבטאות דעה קדומה על קבוצה מסוימת – נשים, מיעוטים, אינטלקטואלים ועוד – אמירות כגון "נשים חסרות שכל ודת" תוך הוצאתן מהקשר. לכן כאשר באים חוקרים – ואף אנשי דת שמעוניינים גם הם להצדיק את אורח החיים הדתי – ומצביעים על כך שיש לקרוא את האמירות האלה בתוך הקשר, הפרקטיקה הנהוגה היא השתקתם כדי לשמר את ההגמוניה.
הנושא כולו מהדהד שנית את הסוגיה הרחבה יותר של פמיניזם דתי. קיומו של פמיניזם דתי הוא אחת מן הסוגיות המורכבות עבור מצדדי הפמיניזם. מחד גיסא, נראה כי פעמים רבות אכן מתקיימת סתירה בין השאיפה לשוויון בין המינים לבין ציווים דתיים שונים. מאידך גיסא, זה ייראה לחלוטין בלתי־פמיניסטי לטעון שנשים שרוצות להמשיך לקיים את מצוות הדת שלהן אינן יכולות להיקרא פמיניסטיות.
במובן זה, הפמיניזם נתקל בבעיה דומה לזו של הדמוקרטיה או של השקפת עולם ליברלית – נקודת החוזקה אך גם התורפה של גישות אלה היא הסובלנות כלפי עמדת האחר, גם אם יש בה כדי לאיים על עצם השיטה עצמה או על עקרונותיה המרכזיים.
תומכי הפמיניזם האסלאמי רואים בו דרך לפרש מחדש את הטקסטים הדתיים תוך התייחסות להקשרים ההיסטוריים והחברתיים שהשפיעו על הבנתם ועל עיצוב הנרטיבים בנוגע לנשים. מבחינת התוכן, הפמיניזם האסלאמי פועל לבחינה מחודשת של סוגיות כגון היחס לגוף הנשי והלכות צניעות, נישואין וגירושין, ירושה, הזדמנויות כלכליות וכן אפשרותן של נשים לכהן בעצמן בתפקידים דתיים. כתגובה לתנועה זו צומחת כמובן תנועת נגד, מה שיכול להסביר את המהומה של קנאים סלפים אל מול ספר אחד פשוט ודי דתי.
