להמשיך ולהטיח האשמות בפלסטינים ובחמאס "לא מועיל לאף אחד חוץ מהאויב הציוני". טרוניה זו הושמעה במגזין "אל-אהראם אל-ערבי" לפני ימים מספר, על רקע גל האשמות שמשמיעים אנשי צבא מצרים כלפי החמאס. האשמות אלה עוסקות בעיקר במעורבותם של שלושה אנשי חמאס בכירים באירוע הקטלני שבו נהרגו 16 חיילים מצרִים: כזכור, באוגוסט 2012 ישבו חיילים מצרִים לסעודת שבירת צום הרמדאן כאשר קבוצת טרוריסטים תקפה אותם, ולאחר שהרגה 16 מהם השתלטה על שני נגמ"שים והחלה לנסוע לעבר הגבול במטרה לחדור לישראל. השב"כ וחיל האוויר היו מוכנים לאירוע: הנגמ"ש הראשון חוסל בגבול ואילו השני חוסל מיד אחרי שנכנס לתוך שטח ישראל. טבח החיילים המצרִים, מהקשים שחוותה מצרים בשנים האחרונות, הסעיר את דעת הקהל במצרים ועד כה לא פורסם דו"ח המסביר מי האחראים לכך ומה בדיוק קרה שם.
הטרוניה על כך שרק הציונים יוצאים נשכרים מהחלפת ההאשמות הושמעה מפי מוסא אבו מרזוק, ממנהיגי החמאס, כאשר שוחח עם דיאא' רשואן, שנבחר לא מזמן לעמוד בראש אגודת העיתונאים, במסגרת ניסיונות של החמאס לפוגג את המתחים שהחריפו בשבועות האחרונים. ואכן, בתקופה האחרונה נערך קרב קשה על דעת הקהל במצרים, שבו החמאס ו"האחים המוסלמים" מתגוננים מפני האשמות המושמעות מפי אנשי צבא מצרִים בדימוס ומפי אזרחים ואף מודפסות בפומבי על דפי "אל-אהראם אל-ערבי".
ההאשמות הללו נובעות ככל הנראה מהחרפת המאבק בין הצבא המצרי ובין החמאס. לאחר שהתעמת עם גורמים איסלאמיסטיים בסיני פנה הצבא בשבועות האחרונים נגד החמאס. הצעד המצרי שעורר זעם בקרב מנהיגות החמאס היה הרס מנהרות ההברחה מסיני לעזה: על פי דיווחים שונים, הצבא הציף במי ים כ-200 מתוך 800 המנהרות שמשמשות את הפלסטינים. במקביל למדיניות החדשה כלפי המנהרות, הפוגעת ישירות בכלכלת עזה ובכיסיהם של מקורבי החמאס, אנשי צבא מצרִים מאשימים את החמאס בניסיונות לפגוע באינטרסים של מצרים ובביטחונה.
ואולם, המשמעות מרחיקת הלכת של ההאשמות הללו היא הביקורת המובלעת בהן כלפי "האחים המוסלמים". אנשי הצבא טוענים שמנהיגי "האחים" אינם מוכנים לדבר בפומבי על שיתוף הפעולה בין החמאס ובין המיליטנטים בסיני; שמאז שהצבא החל להרוס מנהרות בסיני מופצות שמועות ששר הביטחון, עבד אל-פתאח של-סיסי, יודח מתפקידו; שלמרות שהמודיעין המצרי ביקש לחקור אנשי חמאס הוא נדחה; שלמנהיגי החמאס ו"האחים" יש תכניות להשקיע כספים יחדיו בסיני. לא ברור אם להאשמות הללו יש בסיס כלשהו, אולם ברור שהן משקפות משבר קשה בין הצבא לבין החמאס ואף בינו ובין הדרג הפוליטי של מצרים, המונהג על ידי "האחים המוסלמים".
מנגד, החמאס מכחיש את כל ההאשמות הללו ומנהל מאבק לצמצום הנזקים התדמיתיים שנגרמו לו. מוסא אבו מרזוק ביקש מדיאא' רשואן שעיתוני מצרים יקפידו יותר בבדיקת המידע שהם מפרסמים על אודות הפלסטינים; אימן נופל, אחד מאנשי החמאס המואשמים בסיוע לטבח 16 החיילים המצרִים, הכחיש את הדברים מכול וכול וטען ששקרים אלה מקורם ב"דמיון חולה"; אבו עבייד, דובר גדודי אל-קסאם, איים כי יתבעו לדין את העורך הראשי של המגזין "אל-אהראם אל-ערבי"; ומחמוד אל-זהאר טען שיש בידו מידע בדוק לפיו מי שעומד מאחורי השמועות והמידע הכוזב הם אנשי הרשות הפלסטינית ואף איים כי יום אחד האשמים יבואו על עונשם.
המתח בין החמאס לבין צבא מצרים, שהתחזק מאד לאחר טבח החיילים המצריים, מקשה מאוד על "האחים המוסלמים", שמוצאים את עצמם קרועים בין שני גורמים שאמורים להיות בעלי בריתם אולם כעת הם מכריחים אותם לבחור בין זה לזה. מצד אחד, הצבא הוא כוח מרכזי במצרים, בייחוד כעת, כאשר המדינה סובלת מחוסר יציבות, ומן ההכרח להבטיח את החוק והסדר ולצייר את "האחים" כמי שמסוגלים למשול במצרים; עימות עם הצבא גורם אפוא נזק חמור למפלגה השלטת במצרים. מצד אחר, החמאס צמח מתוך "האחים", הוא קרוב מאוד אליהם מבחינה רעיונית והוא מייצג את המאבק נגד מדינת ישראל, מאבק שמרבית "האחים" מזדהים עמו. לפיכך, לפחות לעת עתה, ולמרות התמיכה הטבעית של "האחים" בחמאס, נראה כי תנועה זו הולכת והופכת לנטל מכביד על כתפי "האחים המוסלמים".
