Below are share buttons

להתכונן למאבק המשפטי בהאג

בעקבות דו"ח פאלמר וסירובה של ישראל להתנצל החליטה טורקיה לנקוט סדרת צעדים נגדה: דיפלומטיים – גירוש השגריר וסגניתו והורדת דרג היחסים; צבאיים – חיזוק הנוכחות של הצי הטורקי בים התיכון כדי להרתיע את ישראל מפעולות צבאיות במים הבינלאומיים, והשעיית הפעילות והתיאום הבטחוני; ומשפטיים – העלאת שאלת המצור על עזה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג, וסיוע למשפחות ההרוגים המעוניינות לתבוע ישראלים על הריגת יקיריהן. המשפט הצפוי בהאג מציב אתגר מיוחד בפני ממשלת ישראל.

סגר ימי על עזה אינו בהכרח הדרך הנכונה ביותר להיאבק בשלטון החמאס. כפי שהדברים נראים בנקודת הזמן הנוכחית הנזק שבו עולה על התועלת. ראשית, טילים ארוכי-טווח וכלי משחית אחרים זורמים לרצועה ברציפות דרך המנהרות. שנית, ככל שצבא החמאס חמוש ומצויד יותר בנשק כבד תקני כך יקל על ישראל לפגוע בו ולשתק אותו. שלישית, ואולי חשוב יותר, כל עוד המצור נמשך רצועת עזה נתפסת בעולם כאזור המצוי תחת אחריותה של ישראל באספקת מוצרים בסיסיים, חשמל מים ושירותים רפואיים. עד היום בשיטה הנוכחית ישראל לא הצליחה להחליש את שלטון החמאס אלא דווקא לחזק אותו. פתיחת הגבול הימי עשויה דווקא לערער את המאזן ברצועת עזה.

אולם צריך להפריד בין התבונה שבמצור לבין הלגיטימיות שלו. האו"ם אכן קיבל את טענת ישראל שהמצור הוא חוקי אבל הממשלה הטורקית תבקש להעמיד את ההחלטה לבחינה חוזרת, ומהיכרותי עם הביורוקרטיה המסודרת שלה, כמיטב המסורת העות'מאנית, החלטתה להעלות את הדיון להאג איננה איום ריק אלא תכנית פעולה רצינית. העניין נבחן כבר לעומק והתיק נמצא בשלבי הכנה מזה שבועות ארוכים. בשלב כלשהו, אולי בנקודת השפל הבאה בין המדינות, תפנה הממשלה הטורקית לבית הדין הבינלאומי ותבקש ממנו לבחון את הסוגיה.

ממשלת ישראל עלולה להחליט שוב, כפי שעשתה במקרה ועדת גולדסטון, שהיא אינה משתתפת במשחק. יש לזכור כי ב-2002 השעו ארה"ב וישראל את חברותן בבית הדין הבינלאומי מחשש ששיקוליו יושפעו מהאווירה העוינת ויתקבלו בו החלטות שאינן משפטיות טהורות ומוטות פוליטית. לאור זאת יהיו ודאי שרים בממשלה שימליצו להתעלם גם מהזירה הזאת ולהכריז שאיננו מכירים בסמכותה. אולם גם ללא נכונות ישראלית לקבל את מרותו, ומעבר להיותו זירה חשובה להתנצחות תקשורתית ולהסברה בינלאומית, תהיה לבית הדין ולפסיקותיו משמעות במערכות היחסים של מדינות אירופה ורבות אחרות עם ישראל, ואם אכן תתקבל עמדת טורקיה תהיה בכך הענקת לגיטימציה מיותרת לשלטון החמאס.
 
לכן עלינו להיערך למאבק הזה ברצינות כבר היום, וכדי להיערך אליו נכון צריך ראשית לקבל החלטה עקרונית לא להתעלם מהמוסד הבינלאומי הזה, כפי שנעשה באופן שגוי במקרה של ועדת גולדסטון, ולכונן צוות הגנה רציני. לקראת זאת מן הראוי שראש הממשלה יקים מערך מכין שיובילו אותו משפטנים ממשרד המשפטים והפרקליטות הצבאית, וכן היסטוריונים, אנשי הסברה ודיפלומטיה כדי לאתר את קו ההגנה הנכון ולהכין את התיק.
 
ואפשר גם להעלות על הדעת שפעם אחת, רק פעם אחת, תהיה ישראל היוזמת. שלא תחכה לפתיחת הדיונים בהאג ולא למשבר המשט הבא, שלא תמשיך בסטטוס קוו בלי מחשבה, שתמצא את הרגע הנכון שבו זה לא ייראה כאילו כופפו את זרועה והביכו אותה שוב, ותודיע לעולם שהיא מסירה את הסגר על עזה, מתירה לממשלת החמאס לקיים קשר חופשי עם העולם, ומאחלת לפלסטינים bon voyage.
דרור זאבי
לדף האישי

בעקבות דו"ח פאלמר וסירובה של ישראל להתנצל החליטה טורקיה לנקוט סדרת צעדים נגדה: דיפלומטיים – גירוש השגריר וסגניתו והורדת דרג היחסים; צבאיים – חיזוק הנוכחות של הצי הטורקי בים התיכון כדי להרתיע את ישראל מפעולות צבאיות במים הבינלאומיים, והשעיית הפעילות והתיאום הבטחוני; ומשפטיים – העלאת שאלת המצור על עזה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג, וסיוע למשפחות ההרוגים המעוניינות לתבוע ישראלים על הריגת יקיריהן. המשפט הצפוי בהאג מציב אתגר מיוחד בפני ממשלת ישראל.

סגר ימי על עזה אינו בהכרח הדרך הנכונה ביותר להיאבק בשלטון החמאס. כפי שהדברים נראים בנקודת הזמן הנוכחית הנזק שבו עולה על התועלת. ראשית, טילים ארוכי-טווח וכלי משחית אחרים זורמים לרצועה ברציפות דרך המנהרות. שנית, ככל שצבא החמאס חמוש ומצויד יותר בנשק כבד תקני כך יקל על ישראל לפגוע בו ולשתק אותו. שלישית, ואולי חשוב יותר, כל עוד המצור נמשך רצועת עזה נתפסת בעולם כאזור המצוי תחת אחריותה של ישראל באספקת מוצרים בסיסיים, חשמל מים ושירותים רפואיים. עד היום בשיטה הנוכחית ישראל לא הצליחה להחליש את שלטון החמאס אלא דווקא לחזק אותו. פתיחת הגבול הימי עשויה דווקא לערער את המאזן ברצועת עזה.

אולם צריך להפריד בין התבונה שבמצור לבין הלגיטימיות שלו. האו"ם אכן קיבל את טענת ישראל שהמצור הוא חוקי אבל הממשלה הטורקית תבקש להעמיד את ההחלטה לבחינה חוזרת, ומהיכרותי עם הביורוקרטיה המסודרת שלה, כמיטב המסורת העות'מאנית, החלטתה להעלות את הדיון להאג איננה איום ריק אלא תכנית פעולה רצינית. העניין נבחן כבר לעומק והתיק נמצא בשלבי הכנה מזה שבועות ארוכים. בשלב כלשהו, אולי בנקודת השפל הבאה בין המדינות, תפנה הממשלה הטורקית לבית הדין הבינלאומי ותבקש ממנו לבחון את הסוגיה.

ממשלת ישראל עלולה להחליט שוב, כפי שעשתה במקרה ועדת גולדסטון, שהיא אינה משתתפת במשחק. יש לזכור כי ב-2002 השעו ארה"ב וישראל את חברותן בבית הדין הבינלאומי מחשש ששיקוליו יושפעו מהאווירה העוינת ויתקבלו בו החלטות שאינן משפטיות טהורות ומוטות פוליטית. לאור זאת יהיו ודאי שרים בממשלה שימליצו להתעלם גם מהזירה הזאת ולהכריז שאיננו מכירים בסמכותה. אולם גם ללא נכונות ישראלית לקבל את מרותו, ומעבר להיותו זירה חשובה להתנצחות תקשורתית ולהסברה בינלאומית, תהיה לבית הדין ולפסיקותיו משמעות במערכות היחסים של מדינות אירופה ורבות אחרות עם ישראל, ואם אכן תתקבל עמדת טורקיה תהיה בכך הענקת לגיטימציה מיותרת לשלטון החמאס.
 
לכן עלינו להיערך למאבק הזה ברצינות כבר היום, וכדי להיערך אליו נכון צריך ראשית לקבל החלטה עקרונית לא להתעלם מהמוסד הבינלאומי הזה, כפי שנעשה באופן שגוי במקרה של ועדת גולדסטון, ולכונן צוות הגנה רציני. לקראת זאת מן הראוי שראש הממשלה יקים מערך מכין שיובילו אותו משפטנים ממשרד המשפטים והפרקליטות הצבאית, וכן היסטוריונים, אנשי הסברה ודיפלומטיה כדי לאתר את קו ההגנה הנכון ולהכין את התיק.
 
ואפשר גם להעלות על הדעת שפעם אחת, רק פעם אחת, תהיה ישראל היוזמת. שלא תחכה לפתיחת הדיונים בהאג ולא למשבר המשט הבא, שלא תמשיך בסטטוס קוו בלי מחשבה, שתמצא את הרגע הנכון שבו זה לא ייראה כאילו כופפו את זרועה והביכו אותה שוב, ותודיע לעולם שהיא מסירה את הסגר על עזה, מתירה לממשלת החמאס לקיים קשר חופשי עם העולם, ומאחלת לפלסטינים bon voyage.
Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה