נגיב סוואיריס, מהטייקונים שהיו מחוברים היטב לממסד הכלכלי בימי מבארכ, הצהיר לפני כמה ימים שסייע לתנועה העממית "תַּמָּרֻד" שארגנה את העצומה נגד מֻרסי. לדבריו, הוא העמיד לרשותם כמה ממשרדיו ודאג לכך שיקבלו חשיפה באמצעי התקשורת שבבעלותו. סוואריס העיד: "'תמרֻד אפילו לא ידעה שזה אני". הוא צפה שסילוק מרסי מהשלטון יכניס כסף לכלכלה המצרית המפרפרת בין חיים למוות, ולדבריו, מדינות ריאקציונריות, כגון ערב הסעודית, הזרימו למצרים מאז סילוק מרסי כמה וכמה מיליארדי דולרים.
ככל שעובר הזמן צצים עוד ועוד סיפורים המאירים את סילוק "האחים המוסלמים" מהשלטון כצעד מחושב של האליטות הישנות שחששו מ"האחים" – גם מכוונתם לאסלם את מצרים וגם מכוונתם לנקות את האורוות שבהן שמנו בנחת האליטות הוותיקות בימי מבארכ. קשה להעריך את מידת מהימנותם של סיפורים אלה, אבל יש מי שטוענים שימים אחדים אחרי שמרסי נעצר, ובעוד תומכיו המפגינים לשחרורו נורים ברחובות, שופרו לאין הכר השירותים שהממשלה המצרית מעניקה לתושביה. קודם כול, המשטרה חזרה לרחובות. ידוע כי בשנה האחרונה המשטרה המצרית מיעטה למלא את תפקידיה. כך, כאשר מפגינים פרצו לסניפים של "האחים המוסלמים" ואף העלו כמה מהם באש, המשטרה לא מיהרה להגיב ולא חקרה את המעשים ביסודיות. כעת, למרבה התמיהה, המשטרה נוכחת ברחובות, והיא ערוכה ומוכנה לטפל במפגינים היוצאים נגד השליטים הנוכחיים ובעד "האחים המוסלמים". במקביל, מספרים שהפסקות החשמל פחתו. מנקודת הראות של "האחים" זו הוכחה לכך שהממסד הוותיק הכשיל את מרסי לאורך כל הדרך.
אף על פי שמנהיגי "תמרֻד" מתעקשים על כך שאין כל קשר בינם לבין הצבא, אחרים מספרים על מפגשים בין מנהיגי התנועה לבין קציני צבא בדימוס המעבירים מסרים בין הצדדים. ייתכן שהצדק אכן עם מנהיגי "תמרֻד", הטוענים שהצבא אינו עומד מאחורי פעילותם, אולם סביר להניח שמרגע שהצבא הבין את הפוטנציאל הטמון בהפגנות הללו, הוא החל לסייע למפגינים ולתאם עימם עמדות.
תהא אשר תהא המציאות המסתתרת מאחורי העצומה של "תמרֻד" וההפגנות שנלוו לה, הצהרות הצבא על כך שהוא נאלץ לפעול כדי להוציא לפועל את רצון העם נשמעות כרטוריקה אורווליאנית. ראשית, גם אם המִספרים שמארגני העצומה וההפגנות מוסרים הם מדויקים, הם עדיין סובבים סביב כשליש בלבד מאוכלוסיית מצרים. אם כך, המחאה אינה מייצגת את רצונו של רוב העם, ולמעשה איש אינו יכול להעריך מה רוצה רוב העם. שנית, גם אם הפופולריות של מנהיג שנבחר בבחירות חוקיות נע סביב קו חמישים האחוזים ואף נמוך ממנו בהרבה, עדיין אין בכך משום הצדקה להפלתו. קשה מאוד להשתחרר מהרושם שהצבא המצרי חיכה להזדמנות הראשונה כדי לחזור ולעשות מה שצבאות רבים עשו ועושים במזרח התיכון – להפיל שליטים המאיימים עליהם ועל מעמדם. כך קרה באלג'יריה ב-1991, כאשר התברר שהאסלאמיסטים עומדים לזכות בבחירות והצבא התערב בתהליך האזרחי בעקבות כך, ביטל את תוצאות הבחירות והטיל את אלג'יריה למלחמת אזרחים אכזרית שגבתה 150,000 הרוגים, וכך נהג הצבא בטורקיה, עד שארדואן התערב ונטרל את עוצמתו. את האירועים האחרונים במצרים יש אפוא לראות כהסגה-לאחור של ניסיונותיהן של מדינות האזור להשתחרר מעריצות הצבאות.
בימים האחרונים יוצאים תומכי "האחים המוסלמים" לרחובות כדי להפגין בעד השבת מרסי לשלטון, ובאתר התנועה הם מצהירים שימשיכו בהפגנות לא אלימות עד שהשלטון החוקי יוּשב על כנו. יתר על כן, באתר אף נכתב שהתנועה מוכנה לקיים בחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות אך רק אם מרסי ישוחרר והיא דוחה את האפשרות של בחירות תחת חסות הצבא.
כדי לצאת ממסלול ההתנגשות יש צורך בוויתורים, אולם כרגע לא נראה ש"האחים המוסלמים" מוכנים לבחון מחדש את התנהלותם בשנה האחרונה ולהודות בתרומתם-שלהם ליצירת המשבר הנוכחי, ואילו המפגינים והאליטות הישנות, מצידם, אינם מוכנים להתחשב בהצלחות "האחים" בקלפי. דומה שיוהרתם של "האחים", לאור הצלחתם בבחירות, מתנגשת ברומנטיקה המהפכנית של המפגינים מצד אחד ובציניות חסרת המעצורים של האליטות הוותיקות מצד שני. קשה לראות כיצד תצליח מצרים להיחלץ מן המבוי הסתום שנקלעה אליו באשמת כל הצדדים.
