בשנים האחרונות החל נהדתול עולמא (Nahdatul Ulama, ובקיצור NU), הארגון האסלאמי הגדול באינדונזיה, בקמפיין גלובלי למאבק בקיצוניות דתית ובטרור ולקידום שלום והרמוניה בין דתות וציביליזציות. כותרת הקמפיין היא Islam Nusantara )"האסלאם של הארכיפלג האינדונזי", להלן "אסלאם נוסנטרה"), ומעורבת בו פעילות בין־לאומית ענפה, לרבות שיתוף פעולה עם ארגונים נוצריים ויהודיים. המשותף לגופים המובילים אותו היא מורשתו הפלורליסטית וההומניטרית של עבדורחמן וחיד (2009-1940), מנהיגה הכריזמטי של ה־NU והנשיא הראשון של אינדונזיה בעידן הדמוקרטי (2001-1999). דמות מפתח במהלך הוא יחיא חוליל סטקוף (Staquf Yahya Choli), מלומד מוסלמי בולט באינדונזיה, המזכיר הכללי של ה־NU, שהיה בעברו גם ראש לשכתו של הנשיא וחיד, ועתה הוא יועץ לנשיא ג'וקו וידודו (ג'וקווי).
בין פונדמנטליזם לטרור
משורת הצהרות ומסמכי יסוד שהופקו במהלך הקמפיין, ומהתבטאויותיהם של סטקוף ואחרים, מתבלטים המסרים האלה:
- "אסלאם נוסנטרה" הוא אסלאם מתון וסובלני שהתפתח בהקשר המקומי האינדונזי, בהרמוניה עם תרבויות ודתות מקומיות, עם הפנצ'סילה (התפיסה האידיאולוגית המדינתית, בעלת הגוון החילוני), ועם רעיון הלאומיות. יש לציין ש"אסלאם נוסנטרה" מבטא תפיסה אסלאמית אורתודוקסית הדבקה בעקרונות ובערכים של האסלאם הסוני, לרבות הליכה בדרך האמצע (תוַסוט), איזון (תוַאזן), סובלנות (תסאמח) מתינות (אעתדאל); תפיסה המציעה שיח אלטרנטיבי המגיב לאתגרים מקומיים וגלובליים הניצבים כיום מול האסלאם.
- יש זיקה ברורה בין פונדמנטליזם וטרור לקביעות בסיסיות באסלאם האורתודוקסי, בעיקר בשלושה תחומים: יחסי מוסלמים ולא־מוסלמים, יחס המוסלמים כלפי המדינה ויחסם כלפי חוקות וחוקים במדינות שבהן הם חיים. על פוליטיקאים ואינטלקטואלים במערב לחדול מלהעמיד פנים שאין זיקה כזאת.
- המזרח התיכון, הסובל מהתפשטות לא נשלטת של קיצוניות דתית, שנאה לאחר, עימותים וטרור, מעורר דאגה רבה. מטרידה במיוחד התנהלותן של ערב הסעודית ואיראן, המנצלות את ההבדלים הדתיים ואת העוינות ההיסטורית בין העדות לצרכיהן, משתמשות בהם כנשק פוליטי, ומתעלמות מהשלכות הרסניות לכלל האנושות. מכיוון שרוב המוסלמים בעולם הם סונים, ערב הסעודית היא שהופכת את העולם "לחבית חומר נפץ", בהפיצה רעיונות ואהביים וסלפיים. על העולם להפעיל לחצים עליה לחדול מכך.
- האסלאם איננו הגורם היחיד המניע מיעוטים מוסלמים במערב לקיום מתבדל, וגם לגזענות במדינות המארחות, לדוגמה, השפעה מזיקה. לכן מתחייב מאמץ גלובלי שיקשור יחדיו את כלל בעלי הרצון הטוב כדי למנוע שימוש באסלאם כנשק פוליטי ולבלום שנאה בין קהילות.
- דרושה רפורמה תאולוגית שתתאים את האסלאם האורתודוקסי לתקופתנו, תבטל הוראות דתיות מיושנות ובעיתיות שאינן תואמות את המציאות במאה ה־21, ובכך תמיר "זהות שבטית", תחושת עליונות ושנאת האחר, בשיתוף פעולה והרמוניה בין ציוויליזציות. לשם כך יש ליישם את עקרון האִגְ'תִהאד, כלומר, פרשנות הלכתית עצמאית רציונלית, מתוך ראייה קונטקסטואלית. במזרח התיכון חסרה היום החיוניות הנדרשת למאמץ הלכתי שכזה, אולם שני הארגונים האסלאמיים הגדולים באינדונזיה, NU ולצידו מוחמדיה, הארגון האסלאמי השני בגודלו באינדונזיה, יכולים לבצעו, שכן צברו ניסיון רב שנים בכך.
מקמפיין ה־NU עולות כמה תובנות מעניינות. הראשונה, יש בו יסוד מהפכני, גם אם לא מודע, בהקשר ליחסי מרכז-פריפריה בעולם המוסלמי. מאות שנים המזרח התיכון הוא מרכז הכובד של העולם המוסלמי, המוקד המקרין והמשפיע על המוסלמים ב"פריפריה הרחוקה", אינדונזיה, בעיקר באמצעות העברת רעיונות וידע. מהכיוון ההפוך, מאינדונזיה למזרח התיכון, לא הייתה זרימת רעיונות שכזאת. בשל כך מוסלמי אינדונזיה רואים במזרח התיכון מודל לאמונה ולאדיקות וחשים סולידריות עם המוסלמים החיים בו, ואילו עבור מוסלמי המזרח התיכון אינדונזיה נותרה ארץ לא נודעת, ואולי אף מרחב שיש ועולה ספק במידת האותנטיות האסלאמית שלו. לשון אחר, הקמפיין מאתגר תבנית היסטורית ומסמן ביטחון עצמי גובר באינדונזיה במודל האסלאמי המקומי, ואף הכרה ביתרונו על האסלאם המזרח־תיכוני, או הערבי. לכך מצטרף ביטחון עצמי במודל המקומי, לא רק כדת, אלא גם כדמוקרטיה. סביר שתהליך זה, המתהווה למעלה מעשור, ניזון גם ממבט משווה למזרח התיכון, לרבות בגורל "האביב הערבי". סטקוף עצמו אמר: "אנחנו צריכים להחיות את רעיון 'אסלאם נוסנטרה' בעת שאנחנו ניצבים מול סכנת רדיקליזם, כדי להזכיר למוסלמים שיש לנו ציביליזציה אסלאמית השונה מזאת שבמזרח התיכון".
תובנה נוספת היא שנעשה כאן שימוש באסלאם כחלק מדיפלומטיה מדינתית של "עוצמה רכה" (soft power), מתוך הבלטת מסרים בדבר סובלנות ומתינות וחזון כלל־אנושי של הבנה ושלום. הקמפיין, הנתמך על ידי המשטר, מתכתב עם מסריו ונשזר ביוזמה ישירה של הנשיא עצמו לקדם את רעיון "דרך האמצע" (וסטייה) בזירה הגלובלית, בבחינת מתינות ואיזון (באינדונזית, jalan tengah). ליוזמה חברו שתי השותפים המרכזיים של המשטר בחברה האזרחית המוסלמית, ה־NU וארגון מוחמדיה (למעלה ממאה מיליון חברים בשני הארגונים).
לאסלאם לא היה מעולם חותם ממשי על מדיניות החוץ האינדונזית, ואת השינוי עתה אפשר להסביר לא רק בעליית הביטחון העצמי המדינתי, אלא גם בחשש מהשפעת הקיצוניות הדתית והאלימות במזרח התיכון על המרקם החברתי הרב־גוני באינדונזיה, וכן באינטרס של הנשיא בחיזוק המרכיב האסלאמי בתדמיתו, לנוכח ניסיון יריביו הפוליטיים להשתמש בפוליטיקה זהויות גם לשם הטלת ספק בנאמנותו לרוב המוסלמי במדינה. מעניין שהתגייסותו עתה של ה־ NU לקידום אינטרס מדינתי למאבק בקיצוניות דתית בזירה הגלובלית "מלהקת" אותו מחדש, שכן הוא התאפיין בעבר באוריינטציה מקומית מובהקת. פעילותו זו גם מבטאת שיתוף פעולה מתעצם בינו לבין הנשיא גו'קווי, עד כדי העלאת הרהורים שמא הדבר יוביל לטשטוש גבולות בעייתי בין המדינה לחברה האזרחית, שה־NU הוא עמוד תווך בה.
ביקורת מבית ושותפים לא צפויים
חשוב לציין שרעיון קידום האסלאם המקומי למרחב הגלובלי שנוי במחלוקת ב־NU עצמו, ונתקל בביקורת חוגים שמרניים בו, שלא לדבר על ביקורתם של חוגים אסלאמיסטיים באינדונזיה, הפוסלים את רעיון "אסלאם נוסנטרה" מעיקרו. משקיפים גם תוהים על היכולת המעשית לקדמו בעולם המוסלמי, בעיקר במזרח התיכון. לכן לא מפתיע שה־NU מוצא את ארצות הברית ואירופה כמרחבים נוחים יחסית להעברת מסרי הקמפיין. למרות כל זאת אפשר שרעיון ה"אסלאם נוסנטרה" הצליח לזכות בהד מסוים בקרב אנשי דת באפגניסטן, ומעט גם בטורקיה, בלבנון ובסודאן.
מעניין במיוחד הוא המקרה המצרי. לנשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, מוטיבציה להיאבק בקיצוניות דתית, והוא יצא עד כה במסרים המתכתבים בחלקם עם מסרי קמפיין ה־NU; ייתכן שהדמיון המסוים במסרים אינו מכוון, ואף אינו מודע בהכרח. א־סיסי התבטא בדבר הצורך ברפורמה בשיח הדתי (אל־ח'טאב אל־דיני), וב"מהפכה דתית" (תַ'וְרַה דִינִיַּה), שתיצור שיח מתון והבנה דתית עם העת המודרנית ועם ערכים אוניברסליים, ותיערך באמצעות רפורמה תאולוגית, המחייבת שיבה לשיטת האג'תהאד. הוא ציפה מאל־אזהר, הסמכות הדתית העליונה במצרים, להוביל מאמץ רפורמיסטי, אך אפשר להתרשם שהממסד באל־אזהר לא נענה בהתלהבות למשימה זו, בלשון המעטה. נראה שהנשיא המצרי, להבדיל מנשיא אינדונזיה, חסר שותפים של ממש לסדר יום דתי רפורמיסטי שאפתני כזה.
ולסיום, רוחו של קמפיין "אסלאם נוסנטרה" הגיע גם אלינו, לירושלים, במהלך ביקורו של סטקוף בעיר ביוני 2018. המושג האסלאמי "רחמה", כלומר חמלה ואהבה בין כל בני האדם, שהוא אחד מסממניו הבולטים של הקמפיין, עבר כחוט השני בדבריו של האורח האינדונזי, על הצורך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובהבנה והרמוניה בין מוסלמים ליהודים.
