מאמציו של ארגון המדינה האסלאמית למשוך תומכים לרעיונותיו ולוחמים לשורותיו לא פסחו על דרום מזרח אסיה, שחיים בה למעלה מ-250 מיליון מוסלמים. עם זאת, פעילים מדרום-מזרח אסיה הם מיעוט בקרב פעילי הארגון בסוריה ובעיראק. הם מאורגנים במסגרת לוחמת דוברת מלאית הנקראת Katibah Nusantra ("הגדוד של הארכיפלג המלאי"). רוב הלוחמים בגדוד, המונה כ-600-700 איש, הם מאינדונזיה ומלזיה, מדינות שבהן יש רוב מוסלמי, והיתר מגיעים ממדינות בדרום-מזרח אסיה שבהן המוסלמים הם מיעוט, דוגמת הפיליפינים, תאילנד ומיאנמר.
המספרים הנמוכים מעידים על יעילותם של שירותי הביטחון במדינות המוצא, בעיקר באינדונזיה ומלזיה, אולם קבוצות מיליטנטיות בנות אלפי חברים הפועלות בדרום מזרח-אסיה, מזדהות עם רעיונותיה של "המדינה האסלאמית" וחותרות לביצוע פעולות טרור מהוות סכנה ממשית.
המרחב האסלאמי בדרום הפיליפינים, מדינה שבה בולט חותמה של הנצרות הקתולית, מעניין במיוחד בהקשר זה. שם, בארכיפלג של סולו ומינדנאו, פועלים במשך שנים קבוצות אסלאמיות מיליטנטיות, ובראשן ארגון הטרור אבו סייאף, העושה מעת לעת כותרות בפעולות חטיפה של זרים למטרות כופר והוצאות להורג אכזריות של חלק מהחטופים. הקבוצות הללו נשבעו אמונים ל"מדינה האסלאמית", ויש המעריכים כי בהשראתה משמש האזור כצומת לשיתוף פעולה מבצעי בין ארגוני טרור מכל אזור דרום-מזרח אסיה.
במקביל מסלים הסכסוך האתני-דתי רב השנים בין הרוב הבודהיסטי למיעוט הרוהינגיה המוסלמי בחבל ראכין שבצפון מערב מיאנמר. על פי נתוני מפקד האוכלוסין משנת 2014 מונה האוכלוסייה המוסלמית במיאנמר כמיליון ומאה אלף איש (כ-2.3 אחוזים מהאוכלוסייה).
הרוהינגיה, שמספרם נאמד במיליון ומאתיים אלף איש, אינם כלולים במניין זה, משום שהם נטולי אזרחות והשלטונות מחשיבים אותם לפולשים מבנגלדש השכנה, אף שרבים מהם חיים בשטח מיאנמר מדורי דורות. הרוהינגיה מופלים זה שנים רבות בכל היבטי זכויות האדם והאזרח, ומצבם הכלכלי והחברתי קשה מאוד. בשנת 2011 הסתיימו חמישים שנות שלטון חסר רסן של חונטה צבאית, אולם בעקבות הסלמת הסכסוך בראכין ותקריות ירי בין כוחות הבטחון לחמושים אסלאמיסטים מדוכאים הרוהינגיה ביתר שאת, ועשרות אלפים מהם נמלטו לבנגלדש. אלפים אחרים משייטים בספינות רעועות במרחבים הימיים של דרום מזרח אסיה בבקשת מקלט.
קבוצות בודהיסטיות, בעיקר בסרילנקה ומיאנמר, לא טומנות ידן בצלחת, וגם בקרבן ניכרות הקצנה ואלימות גוברת. בשיח הציבורי במערב הדימוי של הבודהיזם עדיין קשור בחזקה באי-אלימות, שלום, חמלה ואהבה לכל אדם, אולם בספרות המחקרית נדונה התופעה כבר לפני למעלה משני עשורים, ובמציאות ניתן היה לאתר עוד זמן רב קודם לכן חיבור אידיאולוגי-פוליטי ברור בין בודהיזם ללאומיות תרבותית ואתנית. על רקע שימוש גובר באלימות מצד בודהיסטים בסרילנקה סברו חוקרים רבים כי האלימות סותרת באופן מהותי את האתיקה הבודהיסטית המורה על אי-אלימות. בדרום-מזרח אסיה, ובעיקר במיאנמר, מיוחסת כיום האלימות הבודהיסטית להפיכתו של הבודהיזם לדת המדינה.
חוגים בודהיסטים קיצוניים במיאנמר מזהירים כי האסלאם מהווה סכנה קיומית לארצם. הם מזכירים ארגוני התנגדות אסלאמיסטים מקרב הרוהינגה, שקמו בראשית שנות ה-80 (בתגובה לדיכוי גובר מצד השלטונות), מצביעים על הריבוי הטבעי הגבוה בקרב המיעוט המוסלמי, ומביעים חשש מהתפשטות האסלאם מכיוון בנגלדש, מדינה המונה כ-160 מילון נפש והמוסלמים מהווים רוב מובהק באוכלוסייתה. בשנת 2015 אף אושרר חוק במיאנמר המחייב נשים בודהיסטיות לדווח על כוונתן להינשא למי שאינם בודהיסטים, ומאפשר לרשויות למנוע את הנישואין.
ישנם מוסלמים המחשיבים את אזור ראכין במיאנמר, המחוזות הדרומיים של תאילנד והארכיפלג של סולו ומינדנאו כמסמנים של קווי המגע בין "דאר אל-אסלאם", המרחב שבו שולטים מוסלמים, ל"דאר אל-חרב", המקום שבו שולטים זולתם ובו יש להילחם. מעצמות אירופיות קולוניאליסטיות שרטטו את הגבולות באזור, ניתקו את האוכלוסיות המוסלמיות מהמרחב המלאי-מוסלמי ו"מלכדו" אותן מנוכרות, מקופחות ונרדפות במדינות לאום בעלות זהות דתית, תרבותית ואתנית עוינת.
מציאות חיים קשה המנוגדת לתודעה היסטורית של עבר מפואר מזינה מגמות בדלניות ומרדניות, בעיקר בדרום הפיליפינים ודרום תאילנד. האוכלוסיות הנוצריות מודעות לכך, ובחוגים בודהיסטים משכילים אולי מיוחסת חומרה רבה יותר לתפיסת העולם הדיכוטומית מזו. בשונה מבני הדתות המונותיאיסטיות, הבודהיסטים אינם נכללים בהגדרת "אנשי הספר" (אהל אל-כתאב) באסלאם ולכן אינם נחשבים ל"בני חסות" (אהל אל-ד'מה) הזכאים להגנה ולחופש פולחן תחת שלטון מוסלמי, גם אם במעמד משני.
על רקע הדיווחים המתרבים על מצוקתם הגוברת של הרוהינגיה במיאנמר עולות הערכות כי ארגון המדינה האסלאמית יסמן את מיאנמר כיעד. מטבע הדברים, לא תהיה לאנשי הארגון כל בעיה לגייס שם פעילים, והם יכולים גם להבטיח למגויסים משמעות רוחנית, זכויות ותנאים כלכליים וכן מקלט לבני משפחותיהם. עם זאת, עד כה לא ידוע על פעילות טרור במיאנמר או על חדירה של ארגון המדינה האסלאמית למיעוט הרוהינגיה.
ד"ר גיורא אלירז הוא חוקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, בבית הספר ג'קסון ללימודים בינלאומיים שבאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל ובמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה
