השילוב של התחממות גלובלית וגידול אוכלוסיה מואץ מציב את המזרח התיכון, המדברי ברובו, בפני מספר אתגרים סביבתיים: ביטחון המים, ביטחון המזון, ביטחון האנרגיה והתפשטות המדבר. אתגרי הביטחון הסביבתי הללו הצטרפו לשלל בעיות אחרות ויחד הובילו לפרוץ אירועי "האביב הערבי", לנפילת משטרים ולהתלקחותם של סכסוכים בכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה.
המקרה של סוריה הוא דוגמה מובהקת לטענה זו, אולם גם בדארפור תרמה התפשטותו של המדבר כמאה ק"מ דרומה, תוך פרק זמן קצר ביותר של ארבעים שנה, לרצח העם. המדבר המתפשט ייבש בארות וצמצם דרמטית את שטחי המרעה. כתוצאה מכך נדדו רועי הצאן הערבים דרומה ונלחמו עם החקלאים האפריקנים על הגישה לקרקעות ולמקורות מים ועל השליטה בהם.
תימן, הסובלת ממלחמת אזרחים איומה, עומדת בפני מחסור מוחלט במים בעיר הבירה. הסיבה לכך היא בעיקר מדיניות ממשלתו של עלי עבדאללה צאלח, הנשיא המודח, אשר בזבז מים יקרים בהשקיית צמח הגת וספסר בעלויות המים. ערים מסוימות בתימן, כמו תעז, זוכות למים אחת למספר שבועות בלבד. על כל זה נוספת מגיפת הכולירה, הנגרמת כתוצאה ממים מזוהמים ומכה בתושבי המדינה ללא רחם.
יחד עם זאת, בעשור האחרון מתנהל במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה שיח סביבתי ער, המשתקף אף בשיח הדתי. התחזקות המודעות הסביבתית מביאה לבניית ערים ירוקות במרחב הערבי (מדינות המפרץ ואלג'יריה), לניטור מי נהרות, לגיוון מקורות האנרגיה, לבניית מתקני התפלה (מדינות המפרץ), לשימוש בהנדסה גנטית בחקלאות כדי להתאימה לאקלים המדברי ועוד.
לצד זאת ניכרת התקדמות גדולה בתחום החקיקה הסביבתית במדינות ערב, ובמיוחד בתוניסיה, שממנה יכולה גם ישראל ללמוד דבר אחד או שניים. תוניסיה הייתה המדינה הראשונה במזרח התיכון ובצפון אפריקה שהקימה את המשרד הראשון לאיכות הסביבה (1991). בינואר 2014 נכנסה לתוקף החוקה החדשה של תוניסיה שהייתה אחת מהמתקדמות ביותר באזור בתחומי הבריאות, זכויות נשים ושוויון בין המינים. אולם היא הייתה פורצת דרך בתחום הסביבתי במזרח התיכון כולו.
על פי חוקת תוניסיה, חובתה של המדינה היא להגן על הסביבה, להתמודד עם שינויי האקלים, לחסל את הזיהום הסביבתי ולהבטיח את הקיימות של משאבי הטבע עבור הדורות הבאים. החוקה אף כוללת סעיפים הדנים באופן ספציפי במשאבי טבע, פיתוח בר קיימא ומים. משאבי הטבע מוגדרים בה כרכושו של העם התוניסאי והמדינה שולטת עליהם למענו.
יחד עם העלייה במודעות הסביבתית התרבו תנועות המחאה הסביבתיות וארגוני איכות סביבה בחברה האזרחית במזרח התיכון ובצפון אפריקה, והיקף הסיקור הסביבתי בתקשורת הערבית עלה. מאחר שהשליטים הערביים בעידן הנוכחי מודעים יותר לנזקיה האפשריים של מחאה ציבורית, מחאות סביבתיות רבות בכווית, מצרים, תוניסיה, מרוקו, לבנון, עומאן, קטר ועוד נחלו הצלחה, במיוחד אם השכילו המארגנים להטות לצדם חברי פרלמנט ואת התקשורת.
לבעיות סביבתיות אין גבולות, וכשלון בהתמודדות עם אתגרים סביבתיים עלול להביא לאסונות ולפרוץ סכסוכים. לפיכך, הסביבה היא בין התחומים היחידים שבהם מדינות מזרח התיכון מצליחות לשתף פעולה ביניהן (למשל בנושא הכלכלה הירוקה), ובכלל זאת ישראל. השנה הכריזו ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן על השקת מיזם פרויקט תעלת הימים, ותורכיה חידשה את יחסיה עם ישראל בין היתר בעקבות גילוי מרבצי הגז הטבעי במזרח הים התיכון.
אם נזכור כי אנו ממוקמים במזרח התיכון, ובעיותיו הם בעיותינו, שיתוף הפעולה הסביבתי בין ישראל לשכנותיה יגדל ויתרחב לתועלת כל תושבי האזור.
