הגנרל א-סיסי מצליח לשמור על הפופולריות שלו במצרים באמצעות תערובת של דמגוגיה, פופוליזם והפחדה מפני הטרור. המהפכנים הצעירים, שבעבר נהנו מתמיכת הציבור, עזבו את מצרים בייאוש או נטשו את הפעילות הציבורית. אולם סופה של המצוקה הכלכלית להחזיר את הקריאות "לחם, חירות וחיים בכבוד" לרחובות מצרים.