Below are share buttons

רעלה לנשים: כאן זה לא איראן?

איש דת איראני, שאינו מזוהה עם הזרם הרפורמיסטי, התנגד לאחרונה לכפיית הרעלה על נשות איראן. השיח הציבורי המתעורר באיראן בנושא זה מצביע על כך שגם בממסד הדתי גוברת ההכרה כי אחיזתם הנמשכת של השמרנים במוקדי הכוח הפוליטיים והבטחוניים לא מבטיחה ציות או היענות ציבורית.

ב-9 במאי פרסם האתר השמרני "אלף" ריאיון נרחב עם איש הדת חוג'ת אל-אסלאם מוחמד-רזא זאא'רי, מומחה להלכה אסלאמית ולפילוסופיה ומנהל מכון המחקר התרבותי "סרצ'שמה". בריאיון, שעסק במדיניות כפיית הרעלה הנהוגה ברפובליקה האסלאמית, ביטא זאא'רי את התנגדותו למדיניות זו ואף טען כי כפיית הרעלה (חיג'אב) לאחר המהפכה האסלאמית הייתה טעות אשר השלטונות צריכים להודות בה ולתקנה. 

זאא'רי אמר כי כפיית הרעלה אינה מעודדת את לבישתה ואף מביאה לתוצאה הפוכה. כתמיכה לדבריו הביא איש הדת את מאבקם של המוסלמים במערב למען הזכות ללבוש רעלה. בעוד שבמדינות המערב, שבהן לא נהוגה חובת הרעלה, נשים מוכנות להקריב את חייהן למען הרעלה, דווקא באיראן לבוש הרעלה מעורר התנגדות ועוינות מצד אזרחים רבים. מדיניות הרעלה צריכה, לדבריו, להתבסס על העיקרון הקוראני-אסלאמי לפיו "אין כפיה בדת". לו יפעל המשטר בדרך של עידוד הרעלה וניסיונות שכנוע, תהיה לדבר השפעה רבה יותר מאשר בדרך של כפיה. 

זאא'רי טען כי אכיפת הרעלה הובילה להפיכתה מעניין דתי וחברתי לקריטריון פוליטי שבאמצעותו נבחנת נאמנותו של אזרח למשטר. כתוצאה מכך הפכה הרעלה מסמל של דת, אמונה וצניעות לאמצעי להבעת התנגדות למשטר או מורת רוח מהתנהגות השלטונות. זאת ועוד, מעורבות הממשלה בסוגיית הרעלה משחררת את האזרחים מן האחריות לחינוך ילדיהם בעניין זה. כשם שמשפחות איראניות אחראיות לבחירות שהן עושות בנוגע לסוג המוסיקה או הספרים שילדיהן צורכים, כך צריך להיות גם ביחס לרעלה. זאא'רי הוסיף כי אין כל הצדקה הלכתית לכפיית הרעלה וכי אנשי דת בכירים, ובהם איתוללה מורתזא מוטהרי ואיתוללה מוחמד בהשתי, הסתייגו בראשית המהפכה ממדיניות זו. 

בהתייחסו להשפעת הרעלה על התנהגות הצעירים אמר זאא'רי כי עדיף היה אילו שלטונות איראן היו מתעסקים בנושאים הקשורים לצדק חברתי, לבעיות חברתיות ולמאבק בשחיתות הכלכלית מאשר ברעלה. הוא הביע את דעתו כי גילויי ראוותנות הרווחים כיום בחברה האיראנית, כגון מכוניות יוקרה ובתים מפוארים, משחיתים את נפשם של צעירים איראנים הרבה יותר מנשים ללא רעלה. 

בעקבות הריאיון החל שיח מעניין בין זאא'רי לבין איש הדת השמרני, חוג'ת אל-אסלאם עלי סעידיאן. האחרון הסתייג, בחשבון האינסטגרם שלו, מדבריו של זאא'רי, וטען כי הרעלה היא אחד האמצעים החשובים ביותר לשמירת הצניעות בחברה. הוא הזהיר כי אם תתקבל עמדתו של זאא'רי היא תדרדר את התנהגותם, הבעייתית כבר כיום, של צעירים איראנים. סעידיאן הדגיש כי הוא מכבד את זאא'רי ואת עמדותיו, אך הביע חשש שדבריו ינוצלו לרעה על-ידי מתנגדי הרעלה. 

מחאת נשים על כפיית הרעלה באיראן (פייסבוק)

תמונה: דף הפייסבוק My Stealthy Freedom

 

אולם רוב הגולשים באתר "אלף" תמכו בעמדת זאא'רי. רבים מהם שיבחו אותו על אומץ לבו והסכימו עם עמדתו כי הממשלה אינה צריכה להתערב בסוגיית הרעלה, וכי כפיית הרעלה מובילה דווקא לפגיעה באסלאם. אחד המגיבים באתר הביא כדוגמא את שתי בנותיו, המקפידות בלבוש הרעלה דווקא כשהן מבקרות באיחוד האמירויות הערביות, שם לא נהוגה חובת רעלה. 

פרסום הריאיון עם זאא'רי משתלב בשיח הציבורי בעניין הרעלה המתעורר באיראן בשנים האחרונות, ושהרשתות החברתיות משחקות בו תפקיד מרכזי. בקיץ 2012 השיקה קבוצת סטודנטים קמפיין בפייסבוק תחת הסיסמה: "רעלה בבחירה היא זכותה של האישה האיראנית". אלפי גולשים מאיראן ומחוצה לה הצטרפו למערכה בדרישה לאפשר לנשים באיראן להחליט בעצמן האם ברצונן ללבוש רעלה. במקביל לפעילות בפייסבוק התגייסו כמה אתרי אינטרנט המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי לקידום המאבק למען זכותן של נשים להחליט בעצמן בנוגע לרעלה. 

במאי 2014 התחדש הקמפיין נגד כפיית הרעלה ביוזמת העיתונאית האיראנית הגולה בלונדון, מסיח עלינז'אד, שהשיקה דף פייסבוק בשם "החירות החשאית של הנשים באיראן", שבו קראה לנשים איראניות לתעד עצמן ללא רעלה ולשתף את התמונות עם הגולשים. בתוך פחות מחודשיים צבר דף הפייסבוק קרוב ל-500 אלף לייקים. אלפי נשים איראניות מכל רחבי המדינה העלו תמונות המתעדות אותן במרחב הציבורי כשהן גלויות ראש, בהתרסה נגד קוד הלבוש האסלאמי. 

התמיכה הציבורית הנרחבת במערכה נגד חובת הרעלה לא נעלמה מעיניהם של בכירי המשטר והממסד הדתי. במאמציו לגייס תמיכה ציבורית בחובת הרעלה הוציא הימין השמרני במאי 2014 כמה אלפי אזרחים להפגנה בטהראן בזכות הרעלה. לצד המאמצים להגביר את אכיפת הרעלה נשמעו גם קולות בממסד השמרני שביטאו הכרה בהתנגדות הציבורית הגוברת לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי. חודש לאחר ההפגנה טען עלי-אכבר נאטק נורי, יו"ר המג'לס לשעבר ומקורבו של המנהיג העליון, כי לא ניתן לפתור את בעיית הרעלה באמצעות שימוש בכוח, והציע לבחון את הגורמים החברתיים והכלכליים המעודדים את הסרת הרעלה, בעיקר בקרב צעירים. 

עמדתו של חוג'ת אל-אסלאם זאא'רי נגד חובת הרעלה אינה משקפת בהכרח את העמדה המקובלת בעניין זה בקרב אנשי הדת האיראנים. עם זאת, קיומו של שיח פומבי בעניין זה, במיוחד באתר שמרני דוגמת "אלף", עשוי להעיד על הכרה מצד השמרנים בכך שהפער הגדל בסוגיות חברתיות ותרבותיות בין הממסד הדתי לבין הציבור, ובעיקר הצעירים, מחייב בחינה מחודשת של מעורבות המשטר בחיי האזרחים. התייצבותו של איש דת, שאינו מזוהה עם הזרם הרפורמיסטי, נגד כפיית הרעלה, מצביעה על כך שגם בממסד הדתי גוברת ההכרה כי אחיזתם הנמשכת של השמרנים במוקדי הכוח הפוליטיים ובמנגנוני הביטחון ואכיפת החוק לא תספיק לאכוף את עמדותיהם על הציבור לאורך זמן.

ב-9 במאי פרסם האתר השמרני "אלף" ריאיון נרחב עם איש הדת חוג'ת אל-אסלאם מוחמד-רזא זאא'רי, מומחה להלכה אסלאמית ולפילוסופיה ומנהל מכון המחקר התרבותי "סרצ'שמה". בריאיון, שעסק במדיניות כפיית הרעלה הנהוגה ברפובליקה האסלאמית, ביטא זאא'רי את התנגדותו למדיניות זו ואף טען כי כפיית הרעלה (חיג'אב) לאחר המהפכה האסלאמית הייתה טעות אשר השלטונות צריכים להודות בה ולתקנה. 

זאא'רי אמר כי כפיית הרעלה אינה מעודדת את לבישתה ואף מביאה לתוצאה הפוכה. כתמיכה לדבריו הביא איש הדת את מאבקם של המוסלמים במערב למען הזכות ללבוש רעלה. בעוד שבמדינות המערב, שבהן לא נהוגה חובת הרעלה, נשים מוכנות להקריב את חייהן למען הרעלה, דווקא באיראן לבוש הרעלה מעורר התנגדות ועוינות מצד אזרחים רבים. מדיניות הרעלה צריכה, לדבריו, להתבסס על העיקרון הקוראני-אסלאמי לפיו "אין כפיה בדת". לו יפעל המשטר בדרך של עידוד הרעלה וניסיונות שכנוע, תהיה לדבר השפעה רבה יותר מאשר בדרך של כפיה. 

זאא'רי טען כי אכיפת הרעלה הובילה להפיכתה מעניין דתי וחברתי לקריטריון פוליטי שבאמצעותו נבחנת נאמנותו של אזרח למשטר. כתוצאה מכך הפכה הרעלה מסמל של דת, אמונה וצניעות לאמצעי להבעת התנגדות למשטר או מורת רוח מהתנהגות השלטונות. זאת ועוד, מעורבות הממשלה בסוגיית הרעלה משחררת את האזרחים מן האחריות לחינוך ילדיהם בעניין זה. כשם שמשפחות איראניות אחראיות לבחירות שהן עושות בנוגע לסוג המוסיקה או הספרים שילדיהן צורכים, כך צריך להיות גם ביחס לרעלה. זאא'רי הוסיף כי אין כל הצדקה הלכתית לכפיית הרעלה וכי אנשי דת בכירים, ובהם איתוללה מורתזא מוטהרי ואיתוללה מוחמד בהשתי, הסתייגו בראשית המהפכה ממדיניות זו. 

בהתייחסו להשפעת הרעלה על התנהגות הצעירים אמר זאא'רי כי עדיף היה אילו שלטונות איראן היו מתעסקים בנושאים הקשורים לצדק חברתי, לבעיות חברתיות ולמאבק בשחיתות הכלכלית מאשר ברעלה. הוא הביע את דעתו כי גילויי ראוותנות הרווחים כיום בחברה האיראנית, כגון מכוניות יוקרה ובתים מפוארים, משחיתים את נפשם של צעירים איראנים הרבה יותר מנשים ללא רעלה. 

בעקבות הריאיון החל שיח מעניין בין זאא'רי לבין איש הדת השמרני, חוג'ת אל-אסלאם עלי סעידיאן. האחרון הסתייג, בחשבון האינסטגרם שלו, מדבריו של זאא'רי, וטען כי הרעלה היא אחד האמצעים החשובים ביותר לשמירת הצניעות בחברה. הוא הזהיר כי אם תתקבל עמדתו של זאא'רי היא תדרדר את התנהגותם, הבעייתית כבר כיום, של צעירים איראנים. סעידיאן הדגיש כי הוא מכבד את זאא'רי ואת עמדותיו, אך הביע חשש שדבריו ינוצלו לרעה על-ידי מתנגדי הרעלה. 

מחאת נשים על כפיית הרעלה באיראן (פייסבוק)

תמונה: דף הפייסבוק My Stealthy Freedom

 

אולם רוב הגולשים באתר "אלף" תמכו בעמדת זאא'רי. רבים מהם שיבחו אותו על אומץ לבו והסכימו עם עמדתו כי הממשלה אינה צריכה להתערב בסוגיית הרעלה, וכי כפיית הרעלה מובילה דווקא לפגיעה באסלאם. אחד המגיבים באתר הביא כדוגמא את שתי בנותיו, המקפידות בלבוש הרעלה דווקא כשהן מבקרות באיחוד האמירויות הערביות, שם לא נהוגה חובת רעלה. 

פרסום הריאיון עם זאא'רי משתלב בשיח הציבורי בעניין הרעלה המתעורר באיראן בשנים האחרונות, ושהרשתות החברתיות משחקות בו תפקיד מרכזי. בקיץ 2012 השיקה קבוצת סטודנטים קמפיין בפייסבוק תחת הסיסמה: "רעלה בבחירה היא זכותה של האישה האיראנית". אלפי גולשים מאיראן ומחוצה לה הצטרפו למערכה בדרישה לאפשר לנשים באיראן להחליט בעצמן האם ברצונן ללבוש רעלה. במקביל לפעילות בפייסבוק התגייסו כמה אתרי אינטרנט המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי לקידום המאבק למען זכותן של נשים להחליט בעצמן בנוגע לרעלה. 

במאי 2014 התחדש הקמפיין נגד כפיית הרעלה ביוזמת העיתונאית האיראנית הגולה בלונדון, מסיח עלינז'אד, שהשיקה דף פייסבוק בשם "החירות החשאית של הנשים באיראן", שבו קראה לנשים איראניות לתעד עצמן ללא רעלה ולשתף את התמונות עם הגולשים. בתוך פחות מחודשיים צבר דף הפייסבוק קרוב ל-500 אלף לייקים. אלפי נשים איראניות מכל רחבי המדינה העלו תמונות המתעדות אותן במרחב הציבורי כשהן גלויות ראש, בהתרסה נגד קוד הלבוש האסלאמי. 

התמיכה הציבורית הנרחבת במערכה נגד חובת הרעלה לא נעלמה מעיניהם של בכירי המשטר והממסד הדתי. במאמציו לגייס תמיכה ציבורית בחובת הרעלה הוציא הימין השמרני במאי 2014 כמה אלפי אזרחים להפגנה בטהראן בזכות הרעלה. לצד המאמצים להגביר את אכיפת הרעלה נשמעו גם קולות בממסד השמרני שביטאו הכרה בהתנגדות הציבורית הגוברת לאכיפת קוד הלבוש האסלאמי. חודש לאחר ההפגנה טען עלי-אכבר נאטק נורי, יו"ר המג'לס לשעבר ומקורבו של המנהיג העליון, כי לא ניתן לפתור את בעיית הרעלה באמצעות שימוש בכוח, והציע לבחון את הגורמים החברתיים והכלכליים המעודדים את הסרת הרעלה, בעיקר בקרב צעירים. 

עמדתו של חוג'ת אל-אסלאם זאא'רי נגד חובת הרעלה אינה משקפת בהכרח את העמדה המקובלת בעניין זה בקרב אנשי הדת האיראנים. עם זאת, קיומו של שיח פומבי בעניין זה, במיוחד באתר שמרני דוגמת "אלף", עשוי להעיד על הכרה מצד השמרנים בכך שהפער הגדל בסוגיות חברתיות ותרבותיות בין הממסד הדתי לבין הציבור, ובעיקר הצעירים, מחייב בחינה מחודשת של מעורבות המשטר בחיי האזרחים. התייצבותו של איש דת, שאינו מזוהה עם הזרם הרפורמיסטי, נגד כפיית הרעלה, מצביעה על כך שגם בממסד הדתי גוברת ההכרה כי אחיזתם הנמשכת של השמרנים במוקדי הכוח הפוליטיים ובמנגנוני הביטחון ואכיפת החוק לא תספיק לאכוף את עמדותיהם על הציבור לאורך זמן.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה