כאשר מנסים לתאר מציאות נתונה, יש להביא בחשבון שהיא נכונה לרגע הכתיבה, וייתכן שנתונים מסוימים ישתנו עד למועד הפרסום או מעט אחריו. במקרה של הגדה המערבית, התחושה היא שכל תיאור של המציאות בשטח משתנה כל כך מהר שסביר להניח שהתיאור המופיע כאן, יהיה לא־רלוונטי בעוד מספר שבועות.
סביר להניח גם שהשינויים יהיו באותו כיוון, כפי שהם קורים בשלוש שנים האחרונות: התחזקות חסרת תקדים של מפעל ההתנחלויות והמתנחלים ופגיעה חסרת תקדים בחייהם ובמעמדם של הפלסטינים.
הנתונים עצמם מלמדים שבתקופה של שלוש וחצי שנים ממשלת ישראל עשתה יותר מאשר בעשרות שנות כיבוש. בתקופה זו הוקמו יותר מ־200 מאחזים לא־חוקיים; הוחלט על הקמתם של 104 התנחלויות חדשות; התאפשרה אלימות מתנחלים בהיקף שלא ידענו בעבר, וגורשו 118 קהילות פלסטיניות. למתנחלים ניתנו תקציבים חסרי תקדים וקודמו בנייה ופיתוח של תשתיות במיליארדי שקלים. ההיקף של השתלטות המתנחלים הגיע לכמעט 20% מהאדמות בגדה המערבית.
כדי להבין את השפעת המספרים על המציאות בגדה המערבית, אתחיל בתיאור רקע כללי מאז 7 באוקטובר, ובהמשך אתמקד בצפון הגדה המערבית, האזור שבין שכם לג'נין – כמקרה מבחן לשינויים בשטח (אזור ההתנחלויות והמאחזים איתמר, יצהר, שבי שומרון, חוות גלעד חומש ובהמשך שא-נור).
בשנה הראשונה של המלחמה בעזה, צפון הגדה המערבית היה אחד האזורים השקטים והפחות מתוקשרים. התנחלויות ומאחזים שהיו ידועים כאלימים עד 7 באוקטובר כמעט שלא יצרו חיכוכים אלימים עם הפלסטינים
אחרי המתקפה – עונש קולקטיבי
מייד לאחר 7 באוקטובר סגר צה"ל את מרבית הדרכים והכבישים המובילים מהכפרים הפלסטיניים לכבישים הראשיים, כדוגמת כביש 60 החוצה את הגדה מצפון לדרום, כביש אלון שנמצא מזרחית אליו בין הבקעה להרים וכבישי רוחב מרכזיים.
הפלסטינים מצאו את עצמם נצורים במובלעות שכללו בעיקר את שטחי A ו־B. המצב הזה נמשך יותר משנה, ועד היום מאות דרכי גישה מהכפרים לכבישים הראשיים חסומות. במקביל לכך הוחלט על מניעת עבודתם של פלסטינים בישראל (כ־100 אלף עובדים), אי־העברת מיליארדי שקלים לרשות הפלסטינית ועוד צעדים שהובילו למצב הכלכלי הקשה ביותר שחוו הפלסטינים מאז ומעולם.
המקום הראשון בגדה המערבית שנקשר לאירועי 7 באוקטובר הוא אזור שכם. בתקשורת הופיעו פרסומים על הסתת כוחות צבא מעוטף עזה להגנה על אירועי סוכות של ח"כ צבי סוכות בחווארה (נמצאת מדרום לשכם).
אולם בשנה הראשונה של המלחמה בעזה, צפון הגדה המערבית היה אחד האזורים השקטים והפחות מתוקשרים. התנחלויות ומאחזים שהיו ידועים כאלימים עד 7 באוקטובר כדוגמת יצהר, חוות גלעד, גבעת רונן (סנה יעקב) ועוד, כמעט שלא יצרו חיכוכים אלימים עם הפלסטינים.
בראש רשימת אירועי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בשנת 2024 הופיעו מקומות כמו בקעת הירדן, המרחב שממזרח לרמאללה או דרום הר חברון. מתוך 60 מאחזים שהוקמו בשנת 2024, רק אחד הוקם באזור שכם. מתוך החלטות הממשלה שהתקבלו בשנים 2023-מאי 2025 על הקמתם של 27 התנחלויות חדשות, רק אחת – אביתר – קרובה למרחב שבין חווארה לשכם.
במציאות שנוצרה בשטחי הגדה, המתנחלים שולטים בצבא – כאמור החיילים והמפקדים הם מתנחלים בעצמם – ובממשלה ונהנים מתמיכה ישראלית ובין־לאומית
מוסדות המדינה מחבקים את ההתנחלויות
למרות זאת, התפנית המרכזית במצבה של צפון הגדה המערבית נעשתה בכנסת. כבר בחודש מרס 2023, שלושה חודשים אחרי הקמת ממשלת נתניהו הנוכחית, הוחלט על ביטול חוק ההתנתקות. כזכור, החוק אסר נוכחות ישראל בצפון הגדה המערבית, מצפון להתנחלות שבי שומרון.
במאי אותה שנה הוקם המאחז חומש כמאחז הצפוני ביותר בגדה המערבית. במאי 2025 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל על הקמת ההתנחלויות חומש, שא-נור, הר עיבל במרחב שבין שכם לג'נין. בדצמבר 2025 החליטו על הקמת ההתנחלויות גנים וכדים בצמוד לג'נין, ובשנת 2026 החליט הקבינט המדיני-ביטחוני על הקמת חמש התנחלויות לפחות במרחב ג'נין (תלוי איך מתייחסים לגבולות הגאוגרפיים של המרחב).
ההחלטה האסטרטגית של מדינת ישראל לשנות את הרכב האוכלוסייה בצפון הגדה וליצור נוכחות ישראלית עמוק בשטח הפלסטיני לוותה בהקמתם של 14 מאחזים לפחות בשנים 2026-2025. ארבעה מהם בשטח B.
לצד תוכניות הבנייה, מאז 2023 ממשלת ישראל מקדמת תוכניות מרחיקות לכת לפיתוח תיירותי במרחב שכם. האזור, שאינו משופע במטיילים ישראלים ובתיירים בכלל, זכה לתוכניות פיתוח בעשרות מיליוני שקלים.
גולת הכותרת של תוכניות התיירות היא ההשקעה באתר הארכאולוגי סבסטיה והפקעתו לטובת מיזמי התיירות של המתנחלים. מיזם תיירותי נוסף הוא תחנת הרכבת מסעודיה ("סבסטיה"). יוזמה "תיירותית"/התנחלותית/דתית המקודמת על ידי המתנחלים עצמם, לרבות בניהו מלט שנהרג באירוע בכפר תל, היא תפילות יום שישי בבוקר בהר עיבל, אתר שהם מזהים עם מזבח יהושע בן נון.
אתר ארכאולוגי נוסף הנמצא כבר שנים רבות על הכוונת של המתנחלים הוא תל ארומה, הנמצא בשטח B בכפר עקראבה. הראשון והמוכר ביותר הוא טיול/תפילה בקבר יוסף בשכם.
תופעת הטיולים בשטחים בכלל ובצפון הגדה בפרט לא התחילה כמובן בשנים האחרונות, בדיוק כמו תופעת המאחזים, אלימות המתנחלים וההשתלטות על אדמות פלסטיניות. השינוי המרכזי הוא שילוב של כמה נתונים פוליטיים: ממשלה ימנית ממוקדת במפעל ההתנחלויות; ציבור ישראלי פוחד, מאוים ואדיש לסבל הפלסטיני אחרי 7 באוקטובר ותמיכה כמעט בלתי־מסויגת של הממשל האמריקאי בפעולות ישראל בשטחים.
החלו להגיע ביקורים תכופים של חיילים, פגיעה ברכוש, הרס רכוש בידי מתנחלים וחיילים וחוסר יכולת לקבל הגנה מפני פשעי הישראלים
לצד משתנים פוליטיים אלו, יש להוסיף את הקמתם של גדודי הגמ"ר. גדודים אלו, המאוישים בחיילי מילואים תושבי ההתנחלויות, הפכו את המתנחלים, ובראשם אנשי החוות, לחלק מצה"ל. לשיטתם של גדודי הגמ"ר, מטרתם היא לתמוך במפעל ההתנחלות ולהתעלם מביטחון האוכלוסייה הפלסטינית (במקרה הטוב). במציאות שנוצרה בשטחי הגדה, המתנחלים שולטים בצבא (כאמור החיילים והמפקדים הם מתנחלים בעצמם) ובממשלה ונהנים מתמיכה ישראלית ובין־לאומית.
חיי הפלסטינים: זרקור על צפון הגדה
מנגד, הפלסטינים נמצאים במצור כלכלי ותנועתי כמעט שלוש שנים. שגרת החיים בצפון הגדה כוללת העדר תעסוקה וירידה חדה בהכנסות התושבים; נסיעות מהכפרים לערים הגדולות כדוגמת שכם או רמאללה, שבעבר נמשכו כמה דקות, נמשכות שעה-שעתיים, ואם יש מחסומים אז יותר; העדר חוק מול אלימות, גזל וגניבות המתנחלים. אחרי 20 שנה, מאז חוק ההתנתקות, חזרו להופיע במרחב שמצפון לשכם – מאחזים, התנחלויות, גזל אדמות ונוכחות מוגברת של צבא ומתנחלים.
דוגמה לשינוי חסר תקדים באורח החיים הפלסטיני הוא הכפר סבסטיה. הכפר נמצא מצפון לשכם במרחב פלסטיני לחלוטין. חלק מאדמותיו נלקחו על ידי ההתנחלות שבי שומרון ומאחזיה, אולם עד 7 באוקטובר, כמעט שלא היה חיכוך בין תושבי הכפר והמתנחלים. גם הנוכחות הצה"לית בכפר כמעט שלא הורגשה. הכפר התבסס על תיירות באתר הארכאולוגי סבסטיה ועל חקלאות. לכפר יש לפחות שתי גישות פתוחות מכביש 60.
לאחר הקמת ההתנחלות חומש ובעיקר שא-נור, החל הצבא לחסום לתקופות מסוימות את הכניסות והיציאות של הכפר עם כביש 60, ובנובמבר 2025 הוחלט להפקיע 2,068 דונם מאדמות הכפר. ההפקעה כוללת חלק משמעותי מאתר העתיקות סבסטיה – האתר הארכאולוגי המרשים והשמור ביותר בגדה המערבית – ואלפי דונמים של אדמות חקלאיות.
לצד זה החלו להגיע ביקורים תכופים של חיילים, פגיעה ברכוש, הרס רכוש בידי מתנחלים וחיילים וחוסר יכולת לקבל הגנה מפני פשעי הישראלים. הפקעת אדמות הכפר כמוה כגזר דין מוות בייסורים. ללא חקלאות ותיירות, יהיה קשה מאוד לתושבים להתקיים. המרחב הציבורי והשדות מסביב לכפר יילקחו מהם וחייהם יצומצמו לשטח האורבני של הכפר.
העובדה שכל אירוע ההרג נמצא בחקירה וישנה סבירות גבוהה שהישראלים לא נהרגו מאש פלסטינית, אלא צה"לית, לא שינה במאומה את מצבם של הפלסטינים
כאמור, המציאות של לפני כמה שבועות אינה המציאות הנוכחית בשטח. כך למשל, לאחר האירוע בכפר תל ביום שישי שבו נהרגו שישה אנשים (2 ישראלים ו־4 פלסטינים), התגובה הישראלית כללה שני מאפיינים מוכרים: פגיעה באוכלוסייה הפלסטינית ושחרור נוסף של רסן המתנחלים.
מייד אחרי האירוע, עשרות מתנחלים נהרו אל הכפרים תל, סרה, אריק-בורין לפיגועי נקמה. באותו סוף שבוע, רק באזור שכם הוקמו שישה מאחזים, כולם על אדמות פרטיות בשטחי B ו־C. כל רחבי הגדה, ובעיקר הכפרים הפלסטיניים במרחב שכם נסגרו, והתנועה בכבישים הראשיים כללה בידוק צבאי, הרבה יותר מהעבר. בחלק מהכבישים לרבות כבישים ראשיים נאסרה תנועת פלסטינים.
המתנחלים המשיכו באירועי האלימות לכל אורך השבוע של אחרי הפיגוע, ובמקרים רבים עצרו רכבים פלסטיניים על דעת עצמם או גירשו אותם מהכביש.
אירועי הכפר תל, שבו נהרגו פלסטינים וישראלים, נוצלו על ידי המתנחלים לקידום מטרותיהם. הצבא, כמו במקרים קודמים, לא הפעיל את הכוח שברשותו כדי למנוע אלימות או גזל אדמות בידי המתנחלים. למעשה, המערכת בגדה המערבית אפשרה ולעיתים סייעה למתנחלים. העובדה שכל אירוע ההרג נמצא בחקירה וישנה סבירות גבוהה שהישראלים לא נהרגו מאש פלסטינית, אלא צה"לית, לא שינה במאומה את מצבם של הפלסטינים. למעשה, כמו במקרים רבים בגדה המערבית, העובדות אינן רלוונטיות, והעשייה תלויה במי חזק יותר ובמי שולט.
הגדה המערבית משתנה כל הזמן. הכיבוש מעמיק לא מאז הקמת הממשלה הנוכחית, אלא עשרות בשנים. ייחודה של התקופה הנוכחית אינו בתופעות חדשות של אלימות, טיולי מתנחלים או מאחזים, אלא בהיקף ובעוצמה של אירועים אלה ובשימוש במדינה שלמה ובמוסדותיה לטובת המתנחלים ולפגיעה בפלסטינים. כל עוד לא תיעצר ולא תשתנה המגמה, נראה שיהיה גרוע יותר לפלסטינים ולישראלים ויותר שליטה למתנחלים. ניתן רק לקוות שגם לתחתית הזו יש סוף.
