מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
העיר ביירות (PICRYL)
21.05.2019

מבוגר אחראי במחנות הפליטים: הצבא הלבנוני מותח שרירים

צבא לבנון זוכה לעדנה: המיליציות הפלסטיניות הסכימו למסור לו את נשקן, מה שיכול להעיד על שינוי במידת ההערכה שלהן כלפיו. יתר על כן, ייתכן שמדובר בשינוי בממשל כולו, ושממשלתו החדשה של אל־חרירי "באה לעבוד"
בשבת 11 במאי נראה במחנה הפליטים מיה ומיה שבפאתי צידון מחזה שלא נראה בו זה שלושה עשורים לפחות: מחסום הביקורת שאיישו אנשי פת"ח בכניסה למחנה פונה ומחסומי הבטון שהקיפו את עמדות המיליציות הפלסטיניות הוסרו, צבא לבנון נכנס למחנה, ואנשי פת"ח, חמאס ואנצאר אללה האסלאמיסטים מסרו לו את נשקם כפי שהוסדר וסוכם מראש. כל הצדדים חתמו על הסכם האוסר על נשיאת נשק בגלוי או בסתר ברחבי המחנה, נאסר על אגירת נשק ועל שימוש בו, ואף על לבישת מדים. כמו כן, הוסכם כי נקודות הביקורת של המיליציות תוסרנה והבקרה הביטחונית על הכניסה הראשית למחנה תישאר באחריות צבא לבנון בלבד.

המיליציות הפלסטיניות בלבנון החלו להחזיק נשק חוקי בעקבות הסכם שנחתם ב־1969 בין רמטכ"ל צבא לבנון דאז מישל בסתאני, לבין יאסר ערפאת, בערבוּת מצרים. בשנים ההם עודדו מדינות ערב את הפלסטינים לשאת נשק נגד "התוקפנות הישראלית" וכדי לשמר את ההתנגדות, כמובן, על חשבונה של השכנה הלבנונית המפולגת.
 
במהרה הידרדר המצב הביטחוני בלבנון לכאוס מוחלט, פרצה מלחמת האזרחים ומחנות הפליטים הפלסטינים נשארו מחוץ לתחום עבור צבא לבנון גם לאחר סיום המלחמה. הם נהפכו ל"קיני צרעות" עבור השלטון הלבנוני, לערי מקלט לכנופיות של מבריחי נשק וסמים ועבריינים אחרים, ולתאים של אל־קאעדה ושל דאע'ש.
 
בצפון לבנון היה מחנה הפליטים נהר אל־בארד שליד טריפולי למרכזה של תנועת פתח אל־אסלאם בפיקודו של שאכר עבסי. קבוצה זו התפתחה מארגונו של המפקד הפלסטיני אבו מוסא, פתח אל־אנתפאדה. פעילותו של הארגון איימה על ריבונותה של לבנון, והצבא נקרא לאכוף את שליטתו במחנה.
 
 הניצוץ שהצית את הקרבות במאי 2007 היה שוד בנק שביצעו אנשי פתח אל־אסלאם בעיר טריפולי. צבא לבנון לא היה יכול לעמוד מנגד, צר על המחנה וכבש אותו לאחר שלושה חודשי לחימה במחיר של 174 הרוגים, כמה מאות הרוגים ופצועים מקרב האזרחים ואנשי המליציות והרס רב במחנה. במהלך כיבוש המחנה לא היסס הצבא הלבנוני להשתמש במשוריינים, בטנקים ובארטילריה. תושבי המחנה אולצו להגר ממנו ולהתיישב במחנות פליטים אחרים.
 
ההסכם החדש במחנה הפליטים מיה ומיה לא צמח בחלל ריק. למיליציות החמושות במחנה, ובמיוחד לפלג האסלאמיסטי הרדיקלי אנצאר אללה, היסטוריה עקובה מדם של מאבקים פנימיים שהגיעו עד כדי היתקלויות וירי טילי נ"ט. ההסלמה האחרונה פרצה באוקטובר 2018, המחנה התלקח לכשבוע ימים – נרשמו עשרות מקרי ירי וכמה עשרות הרוגים ופצועים לכל הצדדים הלוחמים. הירי גלש לא אחת לצידון וחייב את הצבא להתערב. צבא לבנון החליט לשמש המבוגר האחראי והציב אולטימטום בפני הצדדים: להתמודד עם כיבוש צבאי או למסור את הנשק. לאחר התקדים במחנה נהר אל־בארד העדיפו הצדדים למסור את הנשק בהסכמה ולא להגיע לעימות עם זרועות הביטחון.
 
צבא לבנון, שנחשב מאז ומעולם גורם חלש ושולי בזירה, זכה לפתע לעדנה, ובהסכמת המליציות למסור את נשקן אפשר לראות סימן ראשון לשינוי בהערכה כלפיו. להתעצמותו של הצבא כמה גורמים: הראשון – משלוחי נשק מודרני, ובהם גם ארטילריה, טילי נ"ט ואף מטוסים, שהגיעו מארצות הברית. הנשק הזה חיזק את הביטחון העצמי של הצבא בקרבות מול דאע"ש במזרח. הגורם השני הוא כמה היתקלויות וקרבות מוצלחים שניהל הצבא, בעיקר בגזרת ערסאל, מול גורמי דאע"ש, ששיפרו מאוד את תדמיתו של הצבא בקרב אזרחי לבנון.
 
אולם מעבר לכל אלו, ייתכן שאפשר לראות כאן שינוי תדמית בהקשר הממשל הלבנוני כולו, ובמיוחד הכרה שבניגוד לקודמותיה, ממשלתו החדשה של סעד אל־חרירי, שהושבעה בפברואר האחרון, "באה לעבוד". ייתכן גם שמינויים של אליאס אבו צעב (הנוצרי) לשר ההגנה, ושל השרה ריא חפר חסן (הסונית מטריפולי) לשרת הפנים, האחראית גם על מנגנון ביטחון הפנים, מצליח לשדר רצינות. מעל כל אלו עומדת דמותו של לִוַא' (אלוף) עבאס אבראהים, ראש מנהלת הביטחון הכללי (שיעי מדרום לבנון), שהוא אחד האנשים החזקים בלבנון ומקור סמכות למערכת ביטחון הפנים הלבנונית. ללוא' אבראהים ניסיון קרבי עשיר, והוא התמודד בהצלחה ניכרת עם משבר החיילים הלבנונים שחטפו אל־קאעדה ודאע"ש בגזרת ערסאל (אף שראשיהם של שניים מהם נערפו כדי להוכיח את רצינות כוונותיהם של החוטפים במשא ומתן מול הממשל).
 
ארגון חזבאללה העביר את ראש הממשלה סעד חרירי מסכת תלאות בת תשעה חודשים עד שהצליח להשיג את דרישותיו במינויים ובעמדות כוח בממשלתו. עם זאת, כאשר התפרסם מצעה של הממשלה החדשה לא ניתן בו מקום בולט לדרישות הטריטוריאליות מול ישראל מבית מדרשה של "ההתנגדות", אלא הושם דגש על מאבק בשחיתות בממשל ועל ייצוב הכלכלה הלבנונית המקרטעת. במקום הדרישות הטריטוריאליות ביבשה הוקדש פרק למאבק דיפלומטי על קביעת הגבול הימי עם ישראל ולטענות בדבר השתלטות ישראל על "בלוק 9" הימי מול צור, שבו יש סיכוי לאיתור מרבצי גז.
 
האם פירוק הנשק הפלסטיני במחנה מיה ומיה מבשר על פירוק נשק ההתנגדות של חזבאללה? אני בספק. ארגון חזבאללה השתלב היטב בממשל הלבנוני, ולא יאפשר מהלך שכזה בקלות. אולם לארגון חזבאללה יש כרגע יותר נכסים מבעבר בממשל הלבנוני, ולכן ישלם מחיר יקר אם יחליט להתגרות בישראל. כך או כך, נראה כי צבא לבנון זכה בזריקת העידוד שהייתה חסרה לו זה זמן רב.
מאמרים נוספים