מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
הנשיא טראמפ חותם על הכרה בריבונות ישראל בגולן, 25 במרץ 2019 (תמונה רשמית, הבית הלבן)
04.04.2019

המולדת שהוענקה לאחרים

ההכרה של טראמפ בריבונותה של ישראל בגולן אינה רק תמיכה בנתניהו ערב הבחירות, אלא אחת התוצאות של שרטוט מפת האינטרסים של הגורמים המעורבים במלחמה בסוריה. במצב הנוכחי בסוריה ובעולם אין מי שיתנגד לה
כשהזמר התוניסאי לוטפי בושנאק מתחיל לבכות באחד מרגעי השיא של שירו המוקדש למולדת, הציבור מגיב במחיאות כפיים כדי להסתיר את בכיו הוא. הזמר מתפנה לרגע לפנות לשליטים באומרו: "קחו את מנעמי השלטון ואת המשאבים, רק השאירו לי את המולדת!" נזכרתי בשיר הזה למראה הנשיא האמריקאי מבטיח לבנימין נתניהו את הגולן הסורי הכבוש, כפי שמלכים בעבר הבטיחו חבל ארץ זה או אחר למצביא זה או אחר. מראה הזוי, ספק לקוח מסרט היסטורי, ספק מתוכנית ראליטי, או מיקס ויזואלי של שניהם יחד.
 
אולם לא במראה הזה אעסוק, אלא במדינה, נושא ההבטחה של אלוהים עלי אדמות, מיסטר טראמפ – בסוריה, השכנה מהצפון שנתניהו קיבל נתח ממנה כפי שילד טוב מקבל נתח מעוגה מידי מורה המרוצה מהתנהגותו ומחנפנותו.
 
בתוך הקלחת הסורית לא מפתיע שישראל תבקש לעצמה את הגולן – אזור יפהפה, שופע מים, וגם נשרים, משאת נפשם של ישראלים "חובבי טבע". הרי המשטר שלא רצה לחלוק את המולדת ואת משאביה עם העַם, מוכן לחלקה בין מדינות זרות. משטר זה, שזרע הרס והרג בבני עמו משום שדרשו השתתפות בשלטון וחלק במשאבים וייחלו לחירויות ולחופש, גילה נדיבות מרחיקת לכת במתן חבלי ארץ רחבי ממדים לרוסיה, לאיראן ולחזבאללה, לטורקיה ולארצות הברית, המחזקת את אחיזתה באזורים רוויי נפט וגז בצפון מזרח סוריה, באל־רקה.
 
כמו בשיר של בושנאק, השלטון בסוריה לקח לאזרחים את המולדת וחילק אותה כדי שהם, לא ייהנו ממנעמיה, ולו מהדברים הבסיסיים ביותר, כמו מדור והזכות לחיות ולמות בארצם. במצב כזה דוברי האופוזיציה הסורית אינם מתרשמים יתר על המידה מההבטחה האמריקאית לנתניהו שבועיים לפני הבחירות בישראל. הם קובעים בכאב רב כי התנהלותו של המשטר הביאה עליו את המהלך הזה.
 
עקבתי אחרי התגובות של אנשי האופוזיציה הסורית ברשתות, וגיליתי איפוק מצד אחד, וצער מצד שני. איפוק ביחסם אל המהלך האמריקאי, שלא זעזע אותם יתר על המידה, וצער על שהדבר קורה למדינתם האבודה בלאו הכי. רובם הדגישו שהמהלך מאשר את טענותיהם בגין אי־נאמנותו של השלטון ובגידתו בסוריה המולדת ובעם, ובכך שמהלכיו מאז פרוץ האביב הערבי בסוריה הם שהביאו להתפתחות הזאת, שאינה חמורה יותר ממה שקרה בשנים האחרונות.
 
אומנם המהלך האמריקאי הוא פגיעה בריבונות הסורית, אולם הפגיעה האנושה התחילה עוד קודם לכן בנוכחות הריבונית של איראן, של רוסיה, של ארצות הברית ושל טורקיה בטריטוריה הסורית. הם מציינים בצער שהמדינה שינתה את פניה בשטח, אם כי קווי המתאר שלה במפות המצוירות לא השתנו. הרי סוריה מחולקת דה־פקטו ודה־יורה, ולמעשה אין יותר "ריבונות" סורית כמשמעה במדע המדינה. המשטר הסורי היום הוא עלה התאנה לריבוי הריבונויות הזרות בשטח.
 
מאז 1974 לא עשה המשטר הזה מאומה כדי להחזיר לעצמו את הגולן הכבוש, הם טוענים. כמה מהם אף מאשימים את אסד האב שמסר את רמת הגולן לישראלים כשטח חכור כבר ב־1967 וקיבל תמורתה סכום כסף והבטחה ישראלית לשמור על יציבות משטרו, כדי שלא יהיה כמו קודמיו שהוחלפו בכל כמה חודשים בהפיכות חצר ובהפיכות נגד. אחדים מהם יודעים להביא פרטים על התנהלות אסד האב בנידון, דברים שעד עתה הצניעו הסורים מחמת הפחד.
 
יתר על כן, לטענתי, המהלך האמריקאי אינו רק תמיכה של הנשיא האמריקאי בבן בריתו נתניהו ערב בחירות, אלא אחת התוצאות של תהליך קביעת מפת האינטרסים של הגורמים המעורבים במלחמה בסוריה. כל גורם כזה אמור לקבל את הנתח שלו, וגם לישראל מגיע נתח בתמורה ליחסה למלחמת המשטר בעמו. ישראל הייתה מעורבת במידה רבה ביצירת מצב שבו היא יכולה לנוח על זרי דפנה בכל הנוגע לשכנה מצפון, והגיע הזמן שתבוא על שכרה. מה שמגיע לטורקיה בצפון סוריה, מגיע לישראל בדרום סוריה. במציאות שהתהוותה זו החלוקה "הטבעית", והמשטר שמנע את המולדת מבניה ובנותיה וחילק את הארץ למדינות זרות, אינו יכול להתנגד לה!
 
אני איני שותף לסורים הסבורים שאין במהלך של טראמפ התפתחות של ממש, ושהגולן יישאר סורי. אם נחזור מעט על בזמן נגלה שנפת אלסכנדרונה (אלכסנדרטה), אזור החוף בואך טורקיה, היה חבל ארץ סורי שעבר לשליטה טורקית ונעשה חלק מטורקיה ב־1939. נראה אפוא שמה שקובע הוא הריבונות בשטח, הסמכות הקובעת בו עובדות מוגמרות. ומה שונה הגולן הכבוש, שישראל עושה בו ככל העולה על רוחה, מנפת אלסכנדרונה הכבושה?
 
ועוד, אני סבור שהמערכת הבין־לאומית הפסיקה לנהוג כפי שנהגה אחרי מלחמת העולם השנייה, על פי מערכת של נורמות, אמנות וחוקים בין־לאומיים המבטיחים לשים קץ למלחמות וליישב סכסוכים בדרכים דיפלומטיות. המערכת הבין־לאומית כבר אינה מחויבת לרוח הזאת, ולא לאיזונים שנקבעו בתקופת המלחמה הקרה, היא השתחררה מכבליה ודוהרת קדימה בכוח מדינות ומעצמות הששות להניח את ידן על כל הקופה, לרבות טריטוריות, משאבי טבע ומרכיבי עוצמה אחרים. התפתחות זאת אינה יכולה להתרחש אלא על חשבון המערכת הישנה, שהמדינה היא אחד המרכיבים שלה. בשנים האחרונות הינו עדים ל"שינוי גבולות הריבונות" במדינות רבות באזורי סכסוך, וסוריה היא אחת מהמדינות האלה.
 
נזילות זו של גבולות מאפשרת לישראל, ולא רק לה, להשתלט על שטחים בסוריה ולצרפם אליה בלי שתהיה נתונה לסנקציות או ללחצים. בסוריה אין מי שיכול ללחוץ או לאיים, לא המשטר עצמו, וגם לא המתנגדים לו, שנאלצו לעזוב את מולדתם. והעולם ששתק אל מול הזוועות ופשעי המלחמה שחוללו המשטר ובני בריתו נגד העם בסוריה, לא נראה שיזעק עכשיו אל מול הבטחת טראמפ לנתניהו.
מאמרים נוספים