מות המלכה אליזבת השנייה בספטמבר האחרון נסך אבל עולמי ברחבי תבל וסימל את סיום העידן של שושלת מלוכה בת 74 שנים, הנחשבת לתקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המלוכה הבריטית. הפרידה המתוקשרת מאישיות עולמית כה בכירה וותיקה גרמה בין היתר לשיח בקרב קולות מוסלמים במערב ובכללם גם לביקורת בקרב הקהילה המוסלמית בארצות הברית. ההפרדה הידועה באסלאם בין מוסלמים (קהילת המאמינים) לבין לא-מוסלמים (הנחשבים לכופרים) הביאה להתמודדות מחודשת עם סוגיית "הטאבו" הרגישה ביחסו של האסלאם ללא-מוסלמים. לצד יחסם הסובלני יחסית של מוסלמים מתונים כלפי לא-מוסלמים, מוסלמים שמרניים וקיצוניים נוטים במקרים לא-מבוטלים לשיח נוקשה וחסר פשרות, שהביא גם לתגובות חסרות רגישות למותה של המלכה אליזבת.
אחד הדרשנים בארצות הברית שבחר להתעמת עם סוגיה זו, הוא השיח' ד"ר יאסר קאדי, מהסמינר האסלאמי באמריקה וממסגד "אפיק" שבטקסס. בדרשתו בנושא התייחס קאדי ראשית לדפוס שכיח בקהילה המוסלמית שבו כמעט תמיד אחרי מותה של אישיות משפיעה ומפורסמת לא-מוסלמית, הקולות בקהילה נחלקים לשתי קצוות עיקריים. ישנם הליברלים שמביעים בגלוי צער ובחלקם אף מקיימים תפילה דתית (דועא) עבור אותה דמות לא-מוסלמית ידועה שתיכנס לגן עדן, מעשה האסור בעיקרו באסלאם. לעומתם, בקרב המוסלמים האדוקים והשמרניים יותר קיימת התנגדות נחרצת לכל הבעה של צער או עצב אפילו סתמיים בהתייחס למותה של אותה דמות. בדבריו אלו, חשף קאדי גם כי ביחסו הראשוני למות המלכה בעמוד הפייסבוק שלו, עת התבטא כי מדובר ב"סופו של עידן", הוא קיבל תגובות זועמות רבות על התבטאות זו. מצב זה משקף לדעתו עמדה דיכוטומית בעייתית כלפי הבעת מחווה נוסטלגית למי שהייתה על כס המלוכה עוד בתקופה שווינסטון צ'רצ'יל, המדינאי המיתולוגי, היה בשלטון.
אותם קולות שמרניים וקיצוניים שבדרך כלל באים מקרב צעירים שמועדים יותר לשיח רדיקלי, מתוארים על ידי קאדי כמוסלמים בעלי "זעם ושנאה" המתנגדים בחריפות לכל מחווה סתמית למותו של אדם לא-מוסלמי. לכן גם מבחינת אותם קיצוניים, אותה מחווה בהקשר למות המלכה אליזבת – דמות לא-מוסלמית שזכתה לאהדה רבה ברחבי עולם – נחשבת כמעשה של כפירה ומהווה בגידה באללה ובנביא מוחמד.
כדי להפריך את אותה תפיסה דיכוטומית, הדגיש קאדי כי ביטויים של רגש, כמו צער או שמחה על מותו של אדם, הם תגובה אנושית שאין לה כל קשר לאסלאם או לפקה (הלכה אסלאמית). לכן יש צורך להתנער מאותו דפוס אולטרה-שמרני המנסה לצייר את האחר ככופר בדת האסלאם אם הביע רגש כזה או אחר.
לחיזוק עמדה זו המצדדת בביקורתו נגד אותה גישה קיצונית, התייחס קאדי לחדית' ידוע ב"צחיח מוסלם". בחדית' מסופר על הלוויה שנערכה לאדם יהודי מהעיר מדינה. הלבוש השונה של משתתפי ההלוויה אז העיד כי מדובר בהלוויה של יהודי ולא של מוסלמי. ואומנם כשאותו נפטר הובל לקבורה, עמד לכבודו הנביא מוחמד בעצמו לאות כבוד אחרון למותו, על אף שהמנוח לא היה מוסלמי. כשנשאל הנביא על ידי אנשי הצחאבה (חברי הנביא) מדוע עשה זאת, השיב להם בשאלה: האם גם הוא (היהודי) אינו בן אנוש?
בהתייחסו להתנהגות הנביא בחדית', ציין קאדי כי אומנם יחס כזה של כבוד למת בוטל במשך הדורות על ידי פוסקים מוסלמים, אך מושג הכבוד (אדב) כשלעצמו עדיין תקף, ונחשב כחלק בלתי-נפרד מדת האסלאם שאינו משתנה. לכן לדבריו, השריעה המוסלמית אינה נוקשה ברמה כזו שהיא אינה מאפשרת השתתפות בסיסית בצער האחר, כל עוד היא אינה מכילה בקשת מחילה מאללה (אסתע'פר) עבור אותו מת לא-מוסלמי.
בהקשר לאותם תנחומים כלליים על מות אדם לא-מוסלמי, קאדי טוען כי לדעת רוב הפוסקים, במדינה מוסלמית שבה הלא-מוסלמים נחשבים מיעוט, מותר למוסלמים לנחם לא-מוסלמים. מכאן הוא מקיש כי אם הדבר אפשרי במדינה שבה ידם של המוסלמים היא על העליונה, על אחת כמה וכמה הדבר מותר ואף רצוי כאשר המוסלמים בעצמם נחשבים מיעוט במדינה לא-מוסלמית (אמריקה). תוכחתו בסוגיה זו הביאה את קאדי גם לבקר את היחס כלפי לא-מוסלמי בדורנו. כדוגמה לכך הוא הצר על כך שכאשר דמות לא-מוסלמית מוזמנת לנאום בכנס אסלאמי בצפון אמריקה, הדבר לא פעם גורם להתנגדות חריפה מצד גורמים מוסלמיים שמרניים, שמוחים על כך שאותו "כופר" (לא-מוסלמי) מוזמן לכנס.
בהקשר לאותם תנחומים כלליים על מות אדם לא-מוסלמי, קאדי טוען כי לדעת רוב הפוסקים, במדינה מוסלמית שבה הלא-מוסלמים נחשבים מיעוט, מותר למוסלמים לנחם לא-מוסלמים
מכאן קאדי מבקר את אותם קולות רדיקליים בקהילה המוסלמית שאינם משכילים לדעתו לחשוב כמה צעדים קדימה, ובכך מגבירים בעיני החברה הכללית במערב את התחושה שהמוסלמים הם סוג של גיס חמישי בהתייחסותם הפוגענית והנוקשה למות המלכה אליזבת כשהעולם כולו עדיין שרוי באבל.
מסתמן כי מות המלכה אליזבת, כאישיות אייקונית לא-מוסלמית, פתח מחדש את השיח הרגיש בנוגע ליחס הראוי כלפי מותו של לא-מוסלמי בפרט וליחס ללא-מוסלמים בכלל. כפי שמשתקף מביקורת השיח' קאדי, המייצג חלקים גדולים של ציבור מוסלמי מתון באמריקה, הוא מתנגד להכנסת השריעה האסלאמית לכל אירוע אקטואלי שמתרחש, וקורא ליחס אנושי ומכבד כלפי לא-מוסלמים באשר הם. על אף שהקיצוניות הדתית באמריקה נמוכה בהשוואה לאירופה, בחינת מקרים מעין אלו כדוגמת מות המלכה מלמדת על כך שיש עדיין קבוצה לא-מבוטלת של קולות ושל גורמים שמרניים-קיצוניים שבמעשיהם ובתגובותיהם הם גורמים להצגת האסלאם כדת נוקשה ודיכוטומית – מצג הקורץ במיוחד לנוער ולצעירים המועדים יותר לרדיקליזציה ומתקשים בראיית המורכבות של הדברים.
היבט חשוב נוסף העולה מסוגיה בוערת זו הוא היחס העוין ללא-מוסלמים שעדיין נוטה להתפרץ בדרך כלל אחרי מותה של אישיות מפורסמת. אם מות המלכה אליזבת גרם לביקורת מצד גורמי אסלאם מתונים, היחס למות העיתונאית הנוצרייה שירין אבו עאקלה בג'נין במאי גרם דווקא להתנגדות מצד גורמי אסלאם שמרניים יותר באמריקה. ביקורתם התייחסה למוסלמים ברחבי הרשת שההזדהות הפוליטית העזה עם אבו עאקלה גרמה להם לא רק להתפלל שתיכנס לגן עדן, אלא אף לסרב להיכנס לגן העדן אחרי מותם אם היא לא תזכה להיות לשם. כך מסתמן כי מותם של מפורסמים משפיעים לא-מוסלמים עדיין יש בו משום טריגר הגורם להתססה הן בקרב קולות ליברליים והן בקרב חוגים שמרניים בקהילה המוסלמית האמריקאית.
