במהלך השנה האחרונה ניהלה ממשלת א־שרע בדמשק משא ומתן עם כוחות סוריה הדמוקרטית על שילובם, שילוב האזורים בשליטתם וכן שילוב כוחות הביטחון הכורדיים (אסאיש) בצבא הסורי החדש ובמנגנוני ביטחון הפנים שלו. השיחות, בתיווך אמריקני, הגיעו למבוי סתום.
ממקורות אמריקנים בממשל טראמפ וממתווכים בין־לאומיים עצמאיים, עולה כי השיחות כשלו בשל התעקשות כוחות סוגיה הדמוקרטית (או בקיצור, SDF) על שימור המצב הקיים בשטח ועל הפיכתו לרשמי – שחזור המודל הפדרלי של כורדיסטן העיראקית בסוריה. במסגרת מודל זה, ימשיכו ה-SDF לשלוט על כשליש משטח סוריה, אזור שרוב תושביו ערבים, ולפעול ככוח צבאי עצמאי שאינו כפוף בפועל לדמשק.
המודל הפדרלי צלח בעיראק בשל חולשת הממשל המרכזי בעיראק לאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין וכן בזכות יחסיהן התקינים של המפלגות הכורדיות השולטות בכורדיסטן העיראקית עם המדינות השכנות לעיראק. SDF מצויים במצב שונה לחלוטין שכן שדרת הפיקוד שלהם מורכבת כולה ממפקדים סורים של תנועת ה־PKK הפאן־כורדית שמאבקה החמוש בטורקיה גבה את חייהם של אלפים. השפעתו הרבה של נשיא טורקיה ארדואן על הנשיא טראמפ הפכה את עמדת SDF ללא־מציאותית.
לדברי מקורות המעורבים בשיחות באופן ישיר, הממשל בדמשק גילה נכונות להיענות במהלך השיחות לרבות מדרישותיהם של ה-SDF. זאת בשל רצון הממשל בדמשק להימנע מעימות עם הכורדים החמושים היטב ועם ארה"ב לאורך חודשי המשא ומתן.
בתחילת חודש ינואר 2026, במפגש שהתברר כגורלי, הציע הממשל בדמשק ל-SDF את המתווה הבא: שילוב של כשלוש חטיבות אזוריות של מטעמם המכסות את מחוזות חסכה, רקה ודיר א־זור, לצד שליטה משותפת על הגבולות. SDF סירבו גם להצעה זו, סירוב שעורר את זעמו של טום בראק, השליח האמריקני המיוחד לסוריה.
עם קריסת המשא ומתן, פתח הצבא הסורי במתקפה על שלוש שכונות בעיר חלב שנותרו תחת שליטת SDF והשתלט עליהן במהרה. בשלב זה, לדברי מקורותיי, הסכימו SDF להצעה שמספר ימים קודם לכן סירבו לה, אך הממשל בדמשק חזר בו מהצעתו וצבא סוריה פתח במתקפה מהירה על אזור דיר חאפר ועל העיר טבקה בצד המערבי של נהר הפרת.
הגורם המכריע להתעקשות על החזקת מרבית השטחים הוא ההנחה השגויה שארה"ב תמנע את פלישת הצבא הסורי לאזורים של כוחות סוריה הדמוקרטית
ב־17 בינואר פתח הממשל בדמשק במבצע שתוכנן במשך חודשים על ידי הצבא הסורי למקרה שתיכשלנה השיחות עם SDF. ממקורותיי בצבא הסורי עולה שיועצו של נשיא סוריה לענייני השבטים – אבו אחמד זכור – פעל להחדרת לוחמים ונשק לתוך האזורים הערביים שבשליטת SDF. מחוז דיר א־זור הוא ערבי כולו, ובמחוז א־רקה ישנו מיעוט כורדי קטן, ואילו מחוז חסכה הצפוני-מזרחי הוא כורדי-ערבי מעורב, ודרום המחוז הוא ערבי לחלוטין. זכור ניהל קשרים עם בני השבטים הערביים באזורים אלו לתיאום ההתקוממות מצידם.
בשנת 2019 ערכתי מחקר שטח ברחבי צפון-מזרח סוריה ובכלל זאת באזורים הערביים. הגישה השלילית של התושבים הערבים כלפי SDF באותה עת הייתה ברורה לחלוטין. על אף שהאידאולוגיה של מייסד ה־PKK קוראת להקמתן של קונפדרציות דמוקרטיות שבהן האוכלוסייה המקומית מנהלת את ענייניה, אידאולוגיה זו מעולם לא יושמה בשטח בסוריה. באזורים הכורדיים והערביים כאחד, קבלת ההחלטות נוהלה בידי מפקדי PKK סורים וזרים, שבאזורים הערביים נשענו על מתורגמנים לניהול חיי האוכלוסייה המקומית.
מפקדי ה-SDF ערבים שנפגשתי עימם הודו כי אינם אוחזים בסמכויות אמיתיות. לפיכך, על אף שרוב הלוחמים ב-SDF היו ערבים, הם הצטרפו ל-SDF עבור הלחימה בדאעש, ולאחר הבסתו נותרו בכוחות עבור המשכורת. ברגע האמת, הלוחמים והמפקדים הערבים של ה-SDF ערקו בהמוניהם אל צד הממשל החדש בדמשק.
כל עוד היה משטר אסד בשלטון, רבים מהערבים שראיינתי במזרח סוריה העדיפו את שליטת SDF על פני הדיקטטורות הרצחניות של אסד או דאעש. עם נפילת משטרו של אסד, העדיפו התושבים הערבים באזור את הממשל בדמשק. כוחות סוריה הדמוקרטית מצאו לנכון לפתור את בעיית היעדר הלגיטימיות שלהם בקרב הנתינים הערבים על ידי דיכוי: מעל 800 תושבים נעצרו ועונו בבתי הכלא של SDF במהלך שנת 2025 בשל הבעת תמיכה פומבית בשלטון החדש בדמשק.
ממקורותיי בצבא הסורי עולה שיועצו של נשיא סוריה לענייני השבטים – אבו אחמד זכור – פעל להחדרת לוחמים ונשק לתוך האזורים הערביים שבשליטת SDF
ה-SDF היו מודעים להיעדר הלגיטימיות שלהם בקרב הערבים, ולפיכך היו אמורים להבין שיתקשו בהחזקת מרבית השטחים שבשליטתם המאוכלסים בערבים. מה אם כן מסביר את העמדה המקסימליסטית של ה-SDF?
לדברי מקורותיי, הגורם המכריע לאימוץ העמדה השגויה הזו הוא ההנחה השגויה שארה"ב תמנע את פלישת הצבא הסורי לאזורים של כוחות סוריה הדמוקרטית, לצד תקווה שאם תתרחש פלישה, תעמוד ישראל לצדם כפי שעשתה בעת מעשי הטבח בהר הדרוזים ביולי 2025. ארה"ב אכן ניסתה למנוע את המתקפה, אבל התקדמות הבזק של הצבא הסורי ושל בני השבטים המקומיים הציבה עובדות בשטח.
משיחותיי עם כורדים מצפון-מזרח סוריה בימים האחרונים, ובכללם מתנגדים ל־PKK, עולה פחד מצמית מפלישת הצבא הסורי לאזוריהם. פחד זה מוצדק לאור מעשי הטבח שביצע הצבא במיעוט העלווי והדרוזי וכן לאור פשעי המלחמה שפלגים סוריים הממומנים על ידי טורקיה ביצעו בכורדים בעפרין ובראס אל־עין. פלגים אלה השתלבו בצבא הסורי לאחר נפילתו של אסד.
ב־18 בינואר 2026 חתמה ממשלת סוריה על הסכם עם ה-SDF. על פי ההסכם, הצבא הסורי לא ייכנס לאזורים כורדיים, ואילו ביטחון הפנים ייוותר בידי הכורדים באזוריהם. עם זאת SDF ישולבו בכוחות הביטחון של הממשל על בסיס אישי ולא כחטיבות שלמות, והשליטה על הגבולות ועל כל משאבי הטבע תועבר לממשל בדמשק. ההסכם שנחתם גרוע משמעותית מההסכם שהוצע ל-SDF ולכורדים רק בתחילת חודש ינואר 2026.
התנהלות מפקדי ה-SDF הבכירים, במיוחד בשבועיים האחרונים, משקפת כישלון מנהיגותי ושיפוטי: נקיטת עמדה מקסימליסטית שנשענה על הנחות שגויות, תוך התעלמות מאזהרות של גורמים מערביים ושל מתווכים עצמאיים. במשך עשורים סבלו תושבי סוריה הכורדים מהפרת זכויותיהם הבסיסיות. הם סבלו מהדרה כלכלית ומסבבים חוזרים ונשנים של טיהור אתני ושל הנדסה דמוגרפית. מצער להיווכח שמי שהופקדו על ניהול עתידה של קהילה זו בסוריה שלאחר אסד העדיפו אינטרסים פלגניים והעריכו באופן שגוי כל כך את מאזן הכוחות.
