ב־6 בנובמבר 2025 צייץ הנשיא טראמפ ברשת החברתית שלו שהוא קיים שיחה משולשת עם נשיא קזחסטן וראש ממשלת ישראל, ובמסגרתה נקבע כי קזחסטן תצטרף ל"הסכמי אברהם", ושעל מועד החתימה הרשמי תבוא הודעה בקרוב. למחרת ב־7 בנובמבר, בהמשך להודעתו, פרסם משרד המדינה האמריקאי הודעה רשמית על "תחילתו של עידן חדש ביחסי ארה"ב-קזחסטן". הודעת הדובר תיארה את הפגישה שנערכה יום קודם לכן בין שני הנשיאים ומנתה שורה ארוכה של הישגים כלכליים: רכישות קזחיות בשוק האמריקאי וזכויות פיתוח של משאבי טבע לחברות אמריקאיות.
בשולי המסמך מוזכרת העובדה שקזחסטן תהיה גם הראשונה שמצטרפת למסגרת הסכמי אברהם בקדנציה הנוכחית של הנשיא טראמפ. באופן מפתיע למדי כלל לא הוזכרו ישראל והיחסים בין המדינות. באופן דומה ומעניין לא פחות, הודעת הדוברות באתר הרשמי של נשיא קזחסטן המסקרת את המפגש בין הנשיאים, כלל אינה מציינת את העניין.
עם פרסום הידיעה בישראל הועלו לא מעט תהיות ותילי פרשנויות לגבי המשמעות המעשית של ההצהרה, שהרי בניגוד למדינות אחרות שהצטרפו להסכמי אברהם בשנת 2020 שאיתן לישראל לא היו יחסים דיפלומטיים מלאים, בכל הקשור לקזחסטן, יחסים דיפלומטיים עימה כבר התקיימו באופן מלא זה יותר משלושה עשורים (מעצמאותה ב־1992).
מאז ההצהרה עברו כבר יותר מחודשיים. בתקופה זו התפרסמו לא מעט פרשנויות; רבות מהן מנסות לנתח את האינטרסים ואת המשמעויות של ההצהרה ואת חשיבותה לצד זה או אחר. עד כה מעבר להצהרה הבסיסית, מעט מאוד התרחש ביחסים שבין ישראל וקזחסטן, ונראה שאף לא אחד מהצדדים המעורבים חש בהילות לקיים טקס רשמי ראוי למעמד.
סקירה קצרה זו תנסה לענות על השאלות הקשורות למהות ההצהרה ולאינטרסים של המדינות השותפות שהביאו אליה.
בחלקם השני ההסכמים כוללים הצהרה כללית הקוראת לאחווה, כבוד ושלום עולמי ומקשה למי מהצדדים שלא להסכים: "להבטיח עתיד טוב לילדינו…" "לקדם חזון של שלום, ביטחון ורווחה במזרח התיכון ובעולם כולו…"
הסכמי אברהם ללא אברהם
ראשית דבר, ייתכן שיש צורך לרענן מעט את הזיכרון לגבי השאלה הבסיסית הקשורה למהותם של הסכמי אברהם, עניין שבאופן מפתיע אין לו שום אזכור בפרשנויות השונות. במקורם הושגו הסכמי אברהם במהלך הקדנציה הראשונה של הנשיא טראמפ בשנת 2020.
למעשה, הסכמים אלו מורכבים משני חלקים: האחד, הסכמי נורמליזציה בילטראליים נפרדים עם כל אחת מהמדינות השותפות (איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו), והשני, הצהרה כללית הקוראת בלשון דיפלומטית מתוחכמת לאחווה, כבוד ושלום עולמי ומקשה למי מהצדדים שלא להסכים: "להבטיח עתיד טוב לילדינו…" "לקדם חזון של שלום, ביטחון ורווחה במזרח התיכון ובעולם כולו…" באופן שאולי יפתיע, ההצהרה המדוברת אינה מזכירה במפורש אף מדינה או סכסוך קיימים במזרח התיכון וגם לא את ישראל עצמה או את הפלסטינים.
יותר מכך, סודאן, שאומנם באופן הצהרתי הצטרפה למסגרת של הסכמי אברהם כבר ב־2020, מעבר לחתימה על ההצהרה הבסיסית, עד לרגע זה לא קידמה חתימה של הסכם נורמליזציה מלאה עם ישראל. מכאן, נראה שלמרות התדמית הציבורית הקיימת, חתימה על ההסכם המדובר אינה מחייבת אף צד לפעולה כלשהי, אפילו לא הכרה בקיומה של מדינת ישראל.
מאז נבחר הנשיא טראמפ לכהונתו השנייה נראה שהוא מוביל באופן מובהק מדיניות של חתירה להשגת הסכמי שלום ולו רק באופן הצהרתי. מכאן, ולאור העובדה שהסכם שלום ממשי בין ישראל לשכניה לא יוכל להתממש בעתיד הנראה לעין, אף לא עם סעודיה, פנה הממשל בניסיונות להרחבת המסגרת עם מדינות מחוץ למזרח התיכון, מדינות חסרות הקשר "אברהמי" מובהק וכאלו שכבר יש להן יחסים עם ישראל.
הצטרפות להסכמי אברהם נתפסת על ידי קזחסטן כצעד ממשי בהתקרבות אל ארה"ב ובפתיחת הדלת אל לשכתו של טראמפ ולא כצעד כלפי ישראל, שאיתה כבר יש לה יחסים בילטראליים תקינים
כך, כבר פחות מחודשיים מאז בחירתו, בתחילת חודש מרץ 2025, פורסם בג'רוזלם פוסט שמתגבש הסכם נוסף בין ישראל ואזרבייג'אן. בהמשך אותו חודש הופיעה סקירה של מרכז בגין-סאדאת, שניסתה להוכיח עד כמה אזרבייג'אן, שאיתה לישראל כבר יש יחסים דיפלומטיים ושיתופי פעולה ברמה הגבוהה ביותר, היא שותפה טבעית להסכם. אחריה הופיעו הערכות דומות גם של האטלנטיק קאונסיל שגם היא טענה שאזרבייג'אן עומדת להצטרף להסכמי אברהם.
למרות הערכות אלו, עד לרגע זה לא התממש העניין, ואזרבייג'אן הרשמית לא נתנה פומבי לאישור כוונות אלו, ונראה שגם אינה מתכוונת לעשות זאת.
הרווח של קזחסטן: איזון בין המעצמות
אם כך, מדוע דווקא קזחסטן הסכימה לעניין בזמן שכל המדינות האחרות נמנעו מכך? ניתוח המניעים מראה שאלו האינטרסים ביחסים שבין ארה"ב לקזחסטן ששיחקו את התפקיד המכריע.
בסקירות שפורסמו בקזחסטן עצמה על ידי מרכז בגין-סאדאת, מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ומכוני מחקר מערביים, הובאה רשימה ארוכה של שיקולים שמתכנסים לשורה תחתונה של אינטרסים כלכליים משותפים של קזחסטן ושל ארה"ב מצד אחד ולביטוי למדיניות הרב־קוטבית של קזחסטן בהובלת הנשיא טוקייב, שמנסה לאזן את השפעת המעצמות השכנות סין ורוסיה על מדינתו.
הצטרפות להסכמי אברהם נתפסת על ידי קזחסטן כצעד ממשי בהתקרבות אל ארה"ב ובפתיחת הדלת אל לשכתו של טראמפ ולא כצעד כלפי ישראל, שאיתה כבר יש לה יחסים בילטראליים תקינים. מדיניות זו של קזחסטן איננה חדשה, וזה כמה עשורים, עוד מתקופתו של הנשיא הראשון נזרבייב, ביקשה קזחסטן למצב את עצמה כפעילה בזירה האזורית והבין־לאומית. הדבר בא לידי ביטוי למשל בייסוד הפורום להידברות בין־דתית (2003), באירוח תערוכת האקספו (2017) ובניסיונות התיווך של קזחסטן במהלך מלחמת האזרחים בסוריה (מאז 2017) ובשיתוף חייליה בכוח הרב־לאומי.
למרות המאמצים הללו, עד כה לא הצליחה קזחסטן לתפוס מקום בליגה של "הגדולים", והינה זמן קצר לאחר ההצהרה על כוונתה להצטרף לברית, קיבל הנשיא טוקייב הזמנה אישית מטראמפ להשתתף בפסגת G20 שעתידה להתקיים בפלורידה בקיץ הקרוב (וככל הנראה גם להיות אורח של הנשיא באחד ממשחקי המונדיאל). נראה שמהלך זה הצליח אף יותר מהמצופה, שכן לאחרונה (19 בינואר), הזמין הנשיא טראמפ את קזחסטן להיות חברה במועצת השלום שהוא מקים לשיקום רצועת עזה, ונשיא קזחסטן קיבל את ההצעה.
הקשר הישראלי
נראה שלקזחסטן יש רשימה די מבוססת של שיקולים פרקטיים בעד ההצטרפות ומעט מאוד טענות שכנגד המתרכזות בעיקר בביקורת מצד איראן או בדעת הקהל מבית שבזמן המלחמה השמיעה ביקורת כלפי ישראל. מעניין לציין שאתר החדשות הרשמי של טורקיה נמנע מביקורת גלויה ודיווח על ההצהרה כצעד שנועד להגן על האינטרס הפלסטיני ולייצב את המזרח התיכון.
גם הנשיא טראמפ יכול היה לציין הישג משמעותי מבחינתו במדיניות החוץ – גיוס השקעות זרות לכלכלה האמריקאית וחוזים משמעותיים לכריית משאבי טבע נדירים. במיוחד שההצהרה הזו התקיימה במהלך ההשבתה הארוכה בתולדות הממשל בארה"ב.
אך איפה ישראל בכל הסיפור הזה, ומה מכל זה הוא הרווח של ישראל? כאמור, לישראל יש יחסים דיפלומטיים ארוכים ויציבים עם קזחסטן; אזרחי ישראל פטורים מוויזות כניסה למדינה, ובקרוב אמור להתחדש קו טיסות ישירות בין המדינות (קו שכבר פעל אך הופסק במהלך מגפת הקורונה).
נראה שהיתרונות המרכזיים של המדינות שהצטרפו עד כה להסכמי אברהם היו קשורים בהכשרה הפוליטית שלהן ובהסרת חסמי הסחר שהיו קיימות לגביהן
למרות אלו, הקשרים הכלכליים בין השתיים נשארו ברמה של פוטנציאל שלא מומש במלואו עד כה. יותר מכך, היקפי הסחר הצנועים שהתקיימו בין המדינות אף הצטמצמו משמעותית במהלך השנים האחרונות (כ־230 מיליון דולר), והם נמוכים לאין־שיעור מאלו שמתקיימים היום עם איחוד האמירויות (כ־3 מיליארד), שהיסטוריית היחסים איתה קצרה בהרבה.
ייתכן שההצטרפות לברית הסכמי אברהם תוכל לשנות משהו בתחום זה בעתיד הקרוב ולו רק ברמת ההתעניינות במדינה מצד יזמים, משקיעים ותיירים ישראלים, דבר שעוד לא קרה. בזמן האחרון, משלחות של שרים ישראלים פוקדות את קזחסטן, וגם ראש ממשלת ישראל הרים טלפון לנשיא קזחסטן, וייתכן שיגיע לבקר בה. ביקורו האחרון שהתקיים בסוף 2016 לא הביא לשינוי מהותי.
הצטרפותה של קזחסטן להסכמי אברהם היא מהלך שנועד לשרת קודם כול את האינטרסים של קזחסטן ושל הנשיא טראמפ (ארה"ב). יותר מכך, נראה שהיתרונות המרכזיים של המדינות שהצטרפו עד כה להסכמי אברהם היו קשורים בהכשרה הפוליטית שלהן ובהסרת חסמי הסחר שהיו קיימות לגביהן. מרוקו זכתה בהכרה של סיפוח מערב סהרה; סודאן הוסרה מרשימת מדינות הטרור; האמירויות קיבלו גישה לטכנולוגיות ולציוד צבאי מתקדם שנמנע מהן. וכך נראה שהצטרפותה של קזחסטן מסייעת יותר להכשרת שיתופי הפעולה של ארה"ב ואיחוד האמירויות עם קזחסטן מאשר להרחבת שיתוף הפעולה של קזחסטן עם ישראל עצמה.
בפועל, נראה שכניסתה של קזחסטן אל ההסכמים מדגישה כי ההסכמים הם בראש ובראשונה בין טראמפ למדינות שלישיות, ואילו "אברהם" – ישראל – כבר אינה צד במשחק. הכרזת ההצטרפות של קזחסטן התרחשה בעת פסגת נשיאי חמשת הרפובליקות המרכז־אסייתיות בוושינגטון. לישראל יש יחסים דיפלומטיים עם כולן. אך מפתיע הוא שלאור כל ההטבות הנלוות, לא מיהרו מדינות נוספות להצטרף לחגיגה. עניין שמעורר תהיות לגבי מעמדה של ישראל במרכז אסיה כיום.
