בשלהי פברואר האחרון, עבדוללה אג'לאן, מנהיג מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), השוהה כבר שנים ארוכות במאסר, קרא לפירוק הארגון מנשקו. ראשי PKK הגיבו בחיוב, והצהירו על הפסקת אש חד־צדדית בקונפליקט ארוך השנים שלהם מול טורקיה שמטרתו עצמאות כורדיסטן.
אג'לאן לא הבהיר אם קריאתו תקפה גם לפלג הסורי של הארגון – הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) ארגון הפועל בגיבוי אמריקאי. כיום SDF שולט בשטחים בצפון סוריה ובצפון-מזרחה, והיה גורם מרכזי במלחמה נגד דאעש. רק עשרה ימים לאחר מכן ב־10 במרס, חתם מזלום עבדי, מנהיג SDF, על הסכם עם המנהיג הסורי הנוכחי אחמד א־שרע. הצדדים הסכימו על שמונה עקרונות שיחדיו מהווים את הקרקע להבטחת זכויותיהם החוקתיות של הכורדים ולהתחלת שילוב SDF בממשל הסורי המתהווה.
קריאתו של אג'לאן, לצד האירועים הנוגעים ל־SDF בסוריה, ייתכן שמאותתים על נקודת מפנה פוליטית מהותית עבור הכורדים: בזמן ש־PKK מתפרקת מנשקה ו־SDF עושה צעדים לכיוון השתלבות בממשל הסורי החדש, ההתפתחויות בכל מדינה צפויות להשפיע על רעותה.
נושא זה נסקר במאמרם של מאשוק קורט, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת לונדון, ובלאל אטא-אקטאס, עורך הגרסה הכורדית של העיתון Le Monde Diplomatique, שהתפרסם במגזין Foreign Policy. המאמר בוחן את נקודת המפנה הגאו־פוליטית שהכורדים מצויים בה, תוך התייחסות לשני ארגונים מרכזיים – PKK בטורקיה ו־SDF בסוריה.
מפלגת הפועלים של כורדיסטן הוקמה בידי אג'לאן בשנת 1978 במטרה להביא להקמתה של מדינה כורדית עצמאית. מכיוון שלצורך כך הנהיגה המפלגה בין היתר מאבק אלים, היא הוגדרה כארגון טרור
רקע לויתור על המאבק האלים
הכורדים הם כ־15% עד 20% מאוכלוסיית טורקיה – כ־15 עד 20 מיליון איש – והם סובלים מדיכוי תרבותי ופוליטי מאז הקמת המדינה הטורקית ב־1923, בזמן שסוגיות הנוגעות לכורדים ממשיכות להיות גורם מרכזי למתח פוליטי בטורקיה. הסכסוך המזוין בין טורקיה למפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) נמשך כבר למעלה מ־40 שנה, גבה את חייהם של יותר מ־40,000 בני אדם והביא לעקירת מיליונים.
לאורך השנים, פעלה ממשלת טורקיה להגבלת זכויות תרבותיות ופוליטיות רבות של הכורדים; גם מפלגות פרו־כורדיות שפועלות באופן נפרד מ־PKK, כגון מפלגת העם הדמוקרטית (HDP), סבלו מדיכוי מצד הממשלה.
מפלגת הפועלים של כורדיסטן הוקמה בידי אג'לאן בשנת 1978 במטרה להביא להקמתה של מדינה כורדית עצמאית. מכיוון שלצורך כך הנהיגה המפלגה בין היתר מאבק אלים, היא הוגדרה כארגון טרור על ידי טורקיה, ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות נוספות כולל סוריה ואיראן. אג'לאן פעל משטחה של סוריה, שנתנה לו חסות, עד שנת 1998. חסות זו הפסיקה לאחר שממשלת טורקיה איימה בגלוי על סוריה שתפסיק לעשות כן.
שנה לאחר מכן נעצר אג'לאן, ומאז הוא נמצא במאסר, שבמהלכו התמתנו עמדותיו וממנו הוא מצהיר כעת על התפרקות PKK מנשקו.
הצהרתו של אג'לאן על ההתפרקות מנשק איננה פתאומית; היא מגיעה על רקע תהליך מעבר לפתרון דמוקרטי לא־אלים שמאפיין את PKK בשנים האחרונות. אם יתפרק הארגון מנשקו, ייתכן שהגדרתו כארגון טרור על ידי המדינות שהוזכרו לעיל תאבד מתוקפה. עם זאת, עדיין לא ברור מהי מפת הדרכים לפירוק הארגון מנשק וכיצד בדיוק צפוי להתרחש התהליך, החד־צדדי יש לזכור.
תרחיש אפשרי, על פי ההערכות, הוא מתן חנינה רחבה לאלפי אסירים פוליטיים כורדים. כל זאת מתרחש על רקע תהפוכות רחבות יותר בטורקיה, שמעמידות בסימן שאלה את תוקפן של הבטחות
כשזה משרת את ארדואן – PKK עדיין ארגון טרור
הכרזתו של אג'לאן על הפסקת מאבק מזוין ככל הנראה נובעת ממשא ומתן ממושך עם השלטון הטורקי, שנמשך למעלה משנה. מכתבים פרטיים הוחלפו בין אג'לאן לבין גורמים בממשל הטורקי וכן בין הגורמים לבין SDF בסוריה, מה שמעיד שוב על הקשר בין התנועות הכורדיות. עם זאת, ובניגוד לניסיונות משא ומתן קודמים שהחלו ברפורמות חוקתיות, התהליך הנוכחי מתמקד בדרישה לפירוק מיידי מנשק – ללא תהליך ברור של פיוס או פיקוח מצד גוף שלישי, כך שלא ברור מה תקבל PKK בתמורה להתפרקותה מנשק.
תרחיש אפשרי, על פי ההערכות, הוא מתן חנינה רחבה לאלפי אסירים פוליטיים כורדים, ובהם סלהאטין דמירטאש, יו"ר HDP לשעבר הכלוא מאז 2016. כל זאת מתרחש על רקע תהפוכות רחבות יותר בטורקיה, שמעמידות בסימן שאלה את תוקפן של הבטחות ל־PKK, אם ניתנו כאלה.
הכוונה בפרט למעצר במרס האחרון של ראש עיריית איסטנבול אכרם אימאמאולו בחשד לסיוע ל־PKK וכן בחשד לשוחד. מעצרו של אימאמאולו מגיע על רקע התנגדותו הידועה לארדואן וכוונתו להתמודד מולו בבחירות. מעט לפני המעצר, הודיעה אוניברסיטת איסטנבול על שלילת התואר שלו, מה שלא יאפשר לו לרוץ לנשיאות שכן החזקה בתואר אקדמי היא תנאי סף להתמודדות.
כלומר, למרות קריאתו של אג'לאן להתפרקות PKK מנשק, נראה שטורקיה עדיין מתייחסת ל־PKK כארגון טרור כאשר זה משרת את המטרות הפוליטיות של ארדואן – במקרה זה הדחת יריבו. צעדי ההמשך של טורקיה בנושא זה אינם ברורים עדיין.
מצב ה-SDF: הכורדים בסוריה לא מוותרים על כוחם
בניגוד למצב בטורקיה, הכורדים בסוריה נמצאים בסטטוס שונה לחלוטין. בסוריה כאמור פועל SDF, הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, ארגון שכ־80% ממנו הם כורדים, ושהתהווה לאורך שנות המלחמה בסוריה כגוף שנלחם בארגוני הטרור האסלאמיים הסוניים כגון דאעש וג'בהת א־נוסרה. לפיכך, בעוד טורקיה החלישה במשך שנים את PKK, ארגון SDF בסוריה הוא אחת הקבוצות החמושות בעלות הכוח הרב ביותר כיום, והוא מחזיק בשליטתו שטחים לא־מבוטלים בצפון־מזרח המדינה.
במצב המעבר שבו סוריה נמצאת כיום, ללא קשר לכיוון שאליו ילך המשטר החדש בה, לא ניתן יהיה להתעלם מהכורדים ומ־SDF. השתלבותם של הכורדים בבניין המשטר החדש בסוריה עשויה להאיץ תהליכים דמוקרטיים גם עבור הכורדים בטורקיה. זאת משום שכל הסדר שיכלול את שילוב הכורדים בשלטון החדש בסוריה יחייב הכרה מדינית בזהות הכורדית, דבר שטורקיה נמנעה עד כה מלעשות.
הטענה שהמצב של הכורדים בסוריה ישפיע גם על מצב הכורדים בטורקיה נתמכת גם בכך שלאורך השנים התערבו המדינות באופן משמעותי זו בענייניה של זו בהקשר הכורדים. מעורבות טורקית בסוריה כמובן איננה דבר חדש – לאורך שנות המלחמה בסוריה התערבה טורקיה מספר פעמים, כאשר המניע העיקרי שלה היה מניעת חבירה של כוחות כורדיים ל־PKK בטורקיה עצמה.
השתלבותם של הכורדים בבניין המשטר החדש בסוריה עשויה להאיץ תהליכים דמוקרטיים גם עבור הכורדים בטורקיה. זאת משום שכל הסדר שיכלול את שילוב הכורדים בשלטון החדש בסוריה יחייב הכרה מדינית בזהות הכורדית
עקב כך, היא תמכה לאורך השנים במספר קבוצות אסלאמיות שנלחמו נגד הכורדים – ביניהן ארגון היאת תחריר א־שאם, שמונהג בידי המנהיג הנוכחי של סוריה אחמד א־שרע. לאחר שהאחרון הנהיג את המרד הסופי בשלטון אסד שהוביל להפלתו המפתיעה, הציעה טורקיה סיוע ושלחה את שר המודיעין ואת שר החוץ שלה לדמשק, תוך הבעת תמיכה במשטר החדש.
מפי מקורות שונים, ביניהם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, נשמעו טענות שלפיהן טורקיה עומדת מאחורי הפלת אסד. ארדואן תמך בהסכם המדובר בין SDF לממשלת א־שרע, שמשמעו הכנסת הכורדים בסוריה לממשלה וכנראה "דה־רדיקליזציה" שלהם.
ואולם נדמה כי הכורדים בסוריה מתייחסים לכל הסכם בחשדנות ובזהירות הנדרשות. בינתיים, ממשלתו של א־שרע מגלה יחס גרוע יותר ויותר למיעוטים, ששיאו אולי בטבח של כ־1,000 אזרחים עלאווים בלאד'קיה באמצע מרס האחרון. גם החוקה החדשה שא־שרע מכונן אינה מעגנת בתוכה זכויות ואוטונומיה למיעוטים. לאור זאת, ההערכה היא ש־SDF יישאר ארגון חמוש לפחות עד שתכונן מערכת חוקית אמינה וניתנת לאכיפה המבטיחה את זכויות הכורדים במדינה.
בהסכם שנחתם, הסכימו SDF וא־שרע להמשיך להילחם יחד בדאעש. סוגיה מרכזית בהקשר זה היא מה יעלה בגורלם של כ־40,000 עצורים מארגון דאעש המוחזקים במחנות מעצר בשליטת הכורדים. שאלה זו מטרידה גם גורמים נוספים בקואליציה הבין־לאומית למלחמה בדאעש, ולכן איננה שאלה פנימית בלבד.
מבט בינלאומי: הכוח הממשי של הכורדים
מעורבותם של גורמים בין־לאומיים איננה מסתכמת רק בהקשר לדאעש. על פי דיווחים ברויטרס, ארצות הברית נדחפת על ידי ישראל לשמור על סוריה חלשה ולא־מאוחדת, בין היתר על ידי תמיכה בכורדים ובדרוזים, שעשויים להתנגד לממשל החדש. זאת חרף העובדה שא־שרע הכריז כמה פעמים שהוא אינו מעוניין בקונפליקט עם ישראל.
טורקיה מצידה ממשיכה לדחוף לשילוב הכורדים בממשל, מה שימנע לדעתה את היותם מיליטנטים וחמושים. טראמפ, ששומר על יחסים טובים הן עם נתניהו והן עם ארדואן, הציע בעבר לתווך בין המנהיגים באינטרסים המנוגדים האלה.
בסיכומו של דבר, הכותבים טוענים, הכרזותיהם האחרונות של מנהיגי PKK על התפרקותם מנשק ושל מנהיגי SDF על כניסה להסכם עם ממשלת סוריה החדשה, מסמנות כי הכורדים אינם עוד שחקן גאופוליטי מבודד. בעשורים האחרונים יצרו הכורדים בריתות אסטרטגיות חוצות גבולות, שהרחיבו את השפעתם הפוליטית וחיזקו את יכולותיהם הצבאיות. אף שהם עדיין פגיעים לשינויים פתאומיים במאזן האזורי, יש בידיהם מנופי לחץ שלא היו קיימים בעבר, בפרט בסוריה, שם הם מחזיקים בשטחים נרחבים.
הקריאה של אג'לאן פתחה פתח לתהליך של שינוי גאופוליטי עמוק, שעתידו תלוי ביכולת של כל הגורמים, ובתוכם הכורדים, לנווט בזהירות ובחוכמה במציאות החדשה.
